ברכת רצ"ה קפג

שנתקשרו העננים ביו"ט משום דכיון שלא הי' דעת אנשי העיר עליהן מעיו"ט אסור מטעם מוקצה ואין להתיר רק אי נימא כר"ש דלית לי' מוקצה והרש"ל ז"ל שכתב להתיר לטעמי' אזיל דפסק דגם ביו"ט כר"ש משא"כ אי נימא דביום טוב פסקי' כר' יהודה. והביא ראי' לזה מהא דאמר רבא בש"ס דביצה דף ל"א עלי קנים ועלי גפנים כיון דאי מדלי' זיקא מבדר להו כמפוזרי' דמי ואסור. ופירש"י ז"ל דלא סמכא דעתי' דסבר דמבדר לי' זיקא ואסור משום מוקצה עכת"ד. אולם אחרי הראות הא בדותא דמשום דלא סמכא דעתי' לחוד חשוב מוקצה לאו דברי הכל הוא דבהך דבית שמלא פירות שנפחת דתנן בביצה שם ע"ב דנוטל ממקום הפחת כתבו הרמב"ן והה"מ והר"ן ז"ל דלכך לא אמרי' דמוקצה מחמת איסור הם דלא הי' יכול לפחות וליטלם ביו"ט דלא חשוב מוקצה מחמת איסור רק כשהאיסור היא בגופו או שנעשה בסיס לאיסור כגון נר ומטה אבל הכא הפירות בעצמם ראויים היו ולא נעשו גם כן בסיס ורק שדבר אחר גרם שלא הי' יכול לקחתם עיין בדבריהם ז"ל ואי נימא דכל היכי שלא סמכא דעתי' לבד גם בלי איסור משוי לי' מוקצה מה בכך שלא הי' האיסור בגופו מ"מ כיון שלא הי' יכול לפחות ודאי דלא סמכא דעתו והו"ל מוקצה לפ"ז. ועכצ"ל לדעתו ז"ל דבהך דעלי קנים ועלי גפנים וכמו כן בהך דעצים מפוזרים רק מטעם עימור אסור דלא כפירש"י ז"ל. והנה רש"י ז"ל פי' בהך דנוטל ממקום הפחת דלכך אין אסור משום מוקצה דכיון דלא הוי בפחיתתו איסור מדאורייתא כדמוקי לה באוירא דלבני לא הוה מוקצה. ורבותינו בעלי התוס' תמהו עליו מהך דסל לפני האפרוחים ומוכני שיש עלי' מעות דאסור משום מוקצה אף דלא הוה רק איסור דרבנן ולפי הנ"ל אתי שפיר. והתבונן דלכאור' לא הי' לנו לאסור מוקצה מחמת איסור דרבנן דלא איתקצאי בין השמשות דכיון דלא הוי רק איסור דרבנן בין השמשות דספיקא הוא להקל דאנן קיי"ל דלא גזרו על שבות ביה"ש ובהדיא אמרי' בש"ס בכמה מקומות דבעי' שיהי' איתקצאי ביה"ש דוקא

אמנם באמת אנכי בררתי דעיקר דבעי' שיהי' מוקצה בתחלת יום השבת תיכף עם כניסתו ואך אם בתחלה לא איתקצאי לא חשוב מוקצה דאין מוקצה לחצי שבת אבל מ"מ לא בעי' שיהי' מוקצה עוד קודם הלילה והא דאמרי' בש"ס דבעי' שיהי' מוקצה ביה"ש הוא משום דאי לאו הכי אין לאסור משום מוקצה דכיון דבה"ש ספיקא הוא אי כולו מן היום או כולו מהלילה או מקצתו יום או מקצתו לילה היכא דלא הי' מוקצה כל ביה"ש תלינן לומר דאולי הי' כבר לילה הוי מוקצה לחצי שבת דאף דרק ספיקא הוי תלינן להקל דקיי"ל ספק מוקצה מותר וכמבואר בש"ס ופוסקים ז"ל. **(מלחמות אריה מ"ש מו"ח ז"ל דהא דאמרי' בש"ס דבעינן שיהי' מוקצה ביה"ש משום דאי לאו הכי אין לאסור משום מוקצה דכיון דביה"ש ספיקא הוא כו' תלינן לומר דאולי הי' כבר לילה הוי מוקצה לחצי שבת. ראיתי שכן כתב בספר מחנה לוי בחידושיו על מס' ביצה כ"ה ד"ה שם בפירש"י ע"ש. אמנם לפע"ד יש להביא ראי' דלא כן הוא אלא אפי' היכי דמותר ביה"ש מחמת דאינו רק ספק לילה תלינן להקל מ"מ ל"ח מחמת זה מוקצה לחצי שבת. לפמ"ש הראש יוסף הנדפס מחדש על מס' ביצה סוף פרק המביא להסתפק אי תרומות ומעשרות דרבנן מותר להפריש ביה"ש כמו דמאי ורוצה להוכיח כן ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' ה' מה' מעשר הלכה כ"ג אכל באשכול וחשכה עליו ליל שבת לא יגמור אכילתו בשבת עד שיעשר ועי' בכ"מ שם שכן הוא הגרסא במתני' בפ' ה' דתרומות מזה מוכח דכיון דאין שבת קובעת אלא מדרבנן מותר לעשר אחר שחשכה והיינו על כרחך ביה"ש דבשבת בודאי אסור לעשר ע"ש א"כ לפ"ז מוכח דאע"ג דביה"ש מותר לעשר ולא חשיב מוקצה כיון דמותר לעשר מ"מ אם לא תרם המעשר ביה"ש הוי מוקצה לכל השבת. דהא בהדי' אמרי' בשבת קכ"ד על מתני' דקתני לא את הטבל פשיטא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן שזרע בעציץ שאינו נקוב ע"ש, א"כ בהדי' דאפי' טבל דרבנן חשוב מוקצה בשבת אע"ג דביה"ש הי' מותר ולא איתקצאי כלל אלא עכצ"ל דהא דהי' מותר ביה"ש אינו רק משום דתלינן להקל אבל באמת הי' אסור עם כניסת ליל שבת. ואפי' אם נימא דבאמת אין מגביהין תרומות ומעשרות דרבנן ביה"ש. א"כ שוב אין ראי' מהך דטבל דעציץ שאינו נקוב. מ"מ בהא דאשכול הא מוכח בודאי מדברי הרמב"ם דמותר לעשר ביה"ש. ועכצ"ל דכ"ז שלא נגמרה מלאכתו למעשר מותר לעשר ביה"ש ובביצה ל"ד ע"ב אמרי' גבי דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר הא קמ"ל טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן. וכתבו בתוס' ד"ה הא דהיכי דהזמינו לשבת דאינו אסור רק משום מעשר המעורב ואם בא אדם ותקנו מתוקן ולא אמרי' הואיל ונתקצה בשביל מעשר שבתוכו נתקצה לכל היום הואיל והגבהת תרומות ומעשרות לא הוי אלא מדרבנן עכ"ל. אלמא דבלא"ה הי' אסור כיון דאיתקצא בתחילת שבת. אע"ג דלא איתקצא לביה"ש ממש מ"מ כיון דאיתקצא עד כניסת ליל שבת הי' שייך לומר מיגו דאתקצא בכניסת שבת איתקצא לכולי יומא ודו"ק. ואגב ראיתי להראש יוסף שמביא בשם המגיה מ"ל שם שרוצה לחדש דבר דתרומות ומעשרות דרבנן מותר להפריש בשבת כל היום ואע"ג דדמאי תנן בהדי' בשבת ל"ד דרק ספק חשיכה מעשרין אבל ודאי חשיכה לא היינו משום דדמאי חשוב ספק איסור תורה והראש יוסף שם דחה דבריו מחלת חו"ל דאין מפרישין בשבת אע"ג דאינו אלא מדרבנן ואנכי תמהתי על הני רבוותא דאיך נעלם במחכ"ת ש"ס מפורשת דפרק מפנין הנ"ל דמוקי למתני' דלא את הטבל בטבל טבול דרבנן. וע"ש בתוס' ואי דמותר להפריש בשבת ליכא מוקצה כלל. ועוד הא בביצה שם אמרינן הא קמ"ל דטבל מוכן הוא אצל שבת הואיל ואי עבר ותיקנו מתוקן מוכח א"כ דאסור לתקן בשבת מדקאמר הואיל ואי עבר ותקנו. שוב עיינתי בדברי המגיה ז"ל וראיתי כי במחכ"ת של הר"י לא עיין יפה בדבריו כי הוא כתב רק בדבר שלא נגמרה מלאכתו שלא הי' אפשר לתקן קודם שבת ובחנם השיג עליו הגאון ר"י מהך דתלת חו"ל ע"ש:)** והנה זה ברור במוקצ' מחמת איסור אף אם מתחלת היום לא ידע מאיסורו לא אמרי' מדכיון דבתחילת שבת לא ידע ולא אסח א"כ דעתי' מיני' הדר הו"ל מוקצ' לחצי שבת דכל שבאמת אסור הי' הוי לי' מוקצה מחמת איסור דלאו בדעתי' תליא מילתא בזה דנאמר דמ"מ איהו הא לא הוה ידע ולא אסח דעתו דהרי גם בנר שהדליקו בו אף שיודע שיכבה בודאי הוי מוקצה לר"י אף דדעתו עליו וכמבואר ומעתה א"ש דאסרי' מוקצ' גם מחמת איסור דרבנן דכיון דבררתי דלא בעי' רק שיהי' אתקצאי עם כניסת הליל' ואז באמת אסור הי' דאף אם נתלה שזה הוא בזמן ביה"ש שהי' יכול לקחתו מטעם ספיקא כיון דאיהו לא ידע מ"מ כיון שמ"מ חלות המוקצ' הוא בליל' דוקא שפיר הוי מוקצה כיון שבאמת אסור הי' ואף דאיהו לא ידע והי' לוקחו ביה"ש מטעם דתלי' בדרבנן להקל מ"מ לא עדיף מהיכא דלא ידע כלל מאיסורו דחשוב מוקצ' וכנ"ל דבמוקצ' מחמת איסור לאו