ברכת רצ"ה קפב

יכולה לטמא אחר הנוגע בה דאזלינן בתר רובא ורק לזה מהני הביטול שיתבטל מהחתיכות תורת קבוע וכמש"ל אבל מ"מ הטומאה כמאן דאיתא דמי והיכי שנשאם כולם או אף בשנגע בכולם אף בזאח"ז שפיר נטמא וכנ"ל מה שאין כן באיסור המתבטל בהיתר דבזה שפיר נתבטל לגמרי והבן זה

עוד אמינא לבאר החילוק שבין מגע למשא באופן אחר והוא הנכון אצלי דבאמת בכל דבר הנתערב ברוב אף שהמיעוט נגרר אחר הרוב מ"מ אין המיעוט נתבטל בעצם ממציאותו דהרי ישנו בעולם ורק שאין ידוע לנו מקומו דזהו נגד החוש וגם מאין לנו לאמר כן דמקרא דאחרי רבים להטות הנאמר בסנהדרין אין ראי' רק שאנו דנין ע"פ רובם של סנהדרי' כאילו היו כן דעת כולם לא זולת ורק דעיקר ענין ביטל ברוב הוא שהמיעוט בטל לגבי הרוב והו"ל כמי שאינו לא במציאותו בעצם רק שנתבטל לגמרי שמו וחשיבותו וכיון דבכל האיסורין בעינן שיאכל כזית דכזית הוא דבר ואכילה חשובה כשנתבטל א"כ ברוב דבטלה לה חשיבותה של האיסור אין כאן איסור ואף דאנן קיי"ל דחצי שיעור אסור מה"ת מ"מ זה אינו רק משום דגם כל שהוא וחצי שיעור חשוב קצת דחזי לאצטרופי וכיון דחשיב קצת לכל אדם מהני לי' מחשבתו מה דאחשבי' באכילתו אבל בביטול ברוב אזדי לי' חשיבות המיעוט לגמרי דשמו וחשיבותו כמאן דליתא דמי ואין כאן איסור כלל וזה היא ג"כ ענין הדם הפר ודם השעיר דאי הוי מתבטלין זא"ז בטלה חשיבות המיעוט דם השעיר וזה אנו למדין מהך דאחרי רבים להטות דסנהדרי' דנתבטל חשיבות המיעוט לגמרי ואינו בכלל ושפטו והצילו כו' שאין להנידן זכות כלל ממה שפטרוהו המיעוט ודנוהו לזכות וזה ענין נכון אצלי בביאור הדברים דו"ק והבן

והנה בטומאה ג"כ בענין שיעור כזית אולם בזה יש לדון אם הוא מטעם חשיבות דרק כזית חשוב הוא וכמו באיסורים או משום ריבוי הטומאה דגלתה התורה ואמרה דרק טומאה מרובה היוצא מן כזית כאחד יש כח בידה לטמאות ולא טומאה מעוטות. ונראה לדעתי לחלק בזה בין טומאת מגע למשא והוא לפי דקיי"ל דאם הדביק שני חצאי זתים נבילה בקיסם והמה מחוברים ודבוקים זה בזה כ"כ עד שינטלו כאחד הנושאן טמא ומ"מ הנוגע טהור שאין חיבורן של אדם חיבור עיי' ברמב"ם ז"ל ה' א"ה פ"א הל' י"ב וזה טעמא בעי דכיון דבעינן כזית ביחד בנושא כמו בנוגע וכיון דאתה אומר דבכה"ג אף שהם דבוקים הרבה זה בזה ל"מ לענין טומאת מגע שאין חיבורי אדם חיבור א"כ למה יועיל חיבור זה לענין משא וע"כ דאף דלשני הטומאות מגע ומשא בעינן כזית מ"מ לאו מחד טעמא הוא ורק דלענין טומאת מגע הטעם משום חשיבות דרק כזית חשוב הוא ולכך אף שחיברם בטוב יחד ל"מ כיון דמ"מ לא מיקרי כזית אחד דחיבורי אדם לא חשיב חיבור לזה אולם לענין טומאת משא אין הטעם דכזית בשביל זה ורק מטעם ריבוי הטומאה מן כזית אתינן עלה וא"כ אף דבעינן שיצא מן כזית במקום אחד הנה מ"מ אחרי שהמה מחוברים ודבוקים יחד זה בזה שפיר מטמא במשא דמה לי אם הוא ע"י אדם או בתולדה הרי מ"מ יש כאן טומאה מרובה במקום אחד בלי פירוד ולפ"ז יובן היטב החילוק בביטול ברוב בין מגע למשא דכיון שבררנו דאין המיעוט מתבטל בעצמותו שיחשב ביטול ממציאותו ורק שנתבטל חשיבותו וכנ"ל א"כ זה לא שייך רק לענין טומאת מגע דשיעורא דכזית מטעם דבעינן דבר חשוב קאתינן עלה וכל שנתבטל א"כ ברוב בטלה חשיבותו משא"כ לענין משא דרק מצד ריבוי הטומאה במקום אחד אנו דנין להצריך כזית ל"מ ביטול ברוב דטומאה כמאן דאיתא במציאותו וכנ"ל ודו"ק בזה

ובגוף הלעז אשר הוציאו על שמן זית שמערבין בו שומן חזיר הנה דעת הרמב"ם ז"ל וכן פסקינן בש"ע יו"ד סי' ק"ג דבשר פוגם את השמן והוי נוטלפ"ג אמנם כבר נודע דברי רש"י ז"ל שפי' הא דאמרי' בע"ז דף ל"ח בהך דמישחא שליקא אי משום איערובא משרי שרי דהיינו תערובות יין ואין ראי' א"כ מזה דשומן פוגם וביחוד לפי שאמרו והוסיפו בלעז שיש מערבין ביותר והש"ח הוא הרוב וא"כ י"ל דאף לדעת הסוברים דשומן פוגם מ"מ אינו פוגם כ"כ עד שיהי' בכלל אינו ראוי' לגר ורק שהוא פוגם קצת וכשהוא א"כ הרוב אסור בכה"ג וכמבואר בש"ע שם. אולם זה יש לדחות דאף דנאסר מ"מ ל"ש לחוש לתערובות דאחרי שיפגם השמן בודאי לא יערב ובזה נסתר ג"כ מה שהבאתי ראי' לפירש"י ז"ל דהך דאיערובי היינו תערובות יין ולא שומן מהא דקאמר בהך דמשיחא שליקא דאי לזליפתן של כלים נוטל"פ הוא והיינו משום דסתם כלים של עכו"ם אב"י דכיון דשומן בעין פוגם איך ניחוש לזליפתן של כלים ולפי הנ"ל י"ל דהך דמשום איערובי היינו תערובות שומן ורק דבאמת דבשעת עירובן אינו פוגם ורק שנפגם קצת אח"כ ולכך ל"ש לחוש לתערובות גמור דהעכו"ם לא יעשה כן ומ"מ איכא חששא דזליפתן של כלים דהו"ל משביח ולבסוף פוגם דאוסר וכמבואר כ"ז בפוסקים עיין עליהם [ובזה יתישב מה שתמהו דאיך נפרש על תערובת שומן שהרי מבשלים בשר בשמן ואינו פוגם. תיכף מ"מ פוגם לאח"ז] ולכך הוצרך לומר דמ"מ נוטל"פ הוא דסתם כלים אינן בני יומא ודו"ק

ולכאורה עלה על לבי להקשות לפירש"י ז"ל דאיך נחוש לתערובות יין דכיון דאינו רק סתם יינם ול"ה רק מדרבנן איך נחוש לספק תערובות הא הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא וכעין זה כתבו התוס' ז"ל דחולין דף קי"ו בהך דגבינות דדוקא להעמדה בעור קיבת נבילה חיישינן אבל לא לעור קיבת כשרה ומשום בב"ח כיון דל"ה רק כבוש דל"ה בב"ח רק מדרבנן דספיקא להקל אולם אחרי העיון ראיתי דלאו ד"ה הוא עיי' בפי' המשנה להרמב"ם שם שכתב דלכך ל"ח לאיסור בב"ח משום דבאמת איכא ששים ורק דהוי דבר המעמיד וזה ל"ש רק בנבילה שהוא איסור משא"כ בבב"ח שהאיסור בא ע"י התערובות ולדעתי עכצ"ל דגם לדרבנן חיישינן דנהי דנימא דרצה לתרץ דלבב"ח גם בבישלו אח"כ ליכא חששא מ"מ כיון שהחליט דאיכא ששים א"כ גם להעמדה בעור נבילה למה חיישינן הרי לא הוי רק ספיקא דרבנן דהא דדבר המעמיד ל"ב אינו רק מדרבנן וטעם הדבר נרא' לי דבתקנת חז"ל כוללת י"ל דחשו גם לאיסור דרבנן דמ"מ יכשלו רבים באכילת איסור והארכתי בזה ואכ"מ ונכונים דברי רש"י ז"ל ופירושו

והנה בעת כתבי זאת בא לפני ע"א כשר והעיד כי הי' בווילנא ושאל את פי הרב מוה' יעקב מקאוונא ואמר לו כי נתברר עתה ע"י הרבנים הגדולים הסמוכים למקומות אשר שמה נעשה השמן זית כי אין ממש בהלעז. וגם הוא בעצמו התיר לו נדרו ע"פ ב"ד ועל פקודתם ואוכל השמן זית והקולות איפוא יחדלון. זו"ז מה שהקשה על הר"ש ז"ל דגם ממלקות לכרת אמרי' כיון דגלי גלי דא"כ מה חילוק יש בחובל בחברו בין יוה"כ דאיכא מלקות לשבת לק"מ דעיקר קרא דלא יהי' אסון בחובל כתיב והנני נוטה כנהר שלום: סימן עג לבוב יום ד' כ"א אב תרל"ג לפ"ק. אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המה"ג חו"ב בחדרי תורה מפורסם להלל כ"ש מו"ה יהודה משה הלוי ני' אבד"ק וויסאקא

כ"ת הורה ויצא לדון בדבר החדש לאסור מי גשמים