ברכת רצ"ה קפא

ולכך במשא שנושא כל הג' חתיכות שפיר נטמא כיון שבודאי נשא גם הנביל' וכ"כ כשנתרב' הטומא' אח"כ עוררת הטומא' הראשונ' דכמאן דאיתא דמי ועי' רש"י ז"ל מנחות דף כ"ג בהך דשחיטה בטלה בנבלה ועש"ה והבן ובזה אמרתי לישב דברי הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"א מהל' אבות הטומא' דנביל' בטלה בשחוטה ואין הכל מטמא במגע ורק במשא שאי אפשר לשחוט' שתעש' נבילה אבל הנביל' אפשר שתעשה שחוטה כשתסרח ותמה עליו הראב"ד ז"ל דבש"ס דמנחות דף כ"ג קאמר רב חסדא דנביל' בטילה בשחוט' שא"א כו' ושחוטה אינה בטילה בנביל' שאפשר לנביל' כו' ורב חנינא ס"ל בהיפוך ופריך אליבא דמאן אי אליבא דרבנן הא ס"ל כל מין במינו בטל אי אליבא דר' יהוד' כל מב"מ לא בטיל ומשני לעולם אליבא דרבי יהודה וכי קאמר ר"י היכי דאפשר לי' למיהוי כוותי' כו' וכיון דאנן קיי"ל כרבנן הכל בטל עכת"ד בתוס' קצת ביאור. ולפי הנ"ל ניחא והתבונן. דהנה לכאור' קשה לפמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דף נ"ב ואסברא לן עיקר פלוגתי' דר' יהוד' ורבנן דרבנן ס"ל דרק עולין אין מבטלין זה את זה אבל מב"מ בטל ור' יהודה ס"ל דכל מב"מ לא בטיל דרבנן לא אזלי בתר דמיונם בעצם אלא אחר דמיון בהיתר וכיון שזה איסור וזה היתר דלא דמו להדדי שפיר בטל ורק עולין ששניהם היתר לא בטל דדמי להדדי ור' יהודה אזיל בתר דמיון בעצם וכיון ששניהם דומין במינם לא בטיל דכל דבר שדומה לחבירו אינו יכול לבטלו ואדרבה מחזקו עיי"ש בדבריו הנחמדים ז"ל שהאריך בזה א"כ אמאי פשיטא לי' להש"ס כאן דלרבנן אי אפשר לחלק בין אפשר לי' למיהוי כוותי' ללא אפשר דכיון דעיקר טעמייהו דרבנן משום שחלוקים באיסור והיתר א"כ שפיר יש מקום לומר דהיכי דאפשר למיהוי כוותי' אינו בטל כיון שאינם חלוקים לגמרי גם באיסור והיתר אחרי דאפשר למיהוי כוותי' ומה קול הרעש הזה. אמנם באמת הדבר נכון דכיון דרבנן ס"ל מב"מ בטל א"א לחלק בכך דאל"כ א"א שיתבטל לעולם דאם נאמר דבטל ונתבטל א"כ המיעוט לגבי הרוב א"כ בכל מקום אפשר כל דבר שיהי' כוותי' היינו ע"י שיתבטל ברוב ויהי' כמותו וממילא אינו בטל כיון שאינו חלוק גם לענין איסור והיתר וכנ"ל והבן זה אולם כל זה אי נימא דטומאה כמאן דליתא דמי דכל שנתערב ברוב המיעוט בטל בעצמותו לגמרי ונעשה כרוב אבל לפי מה דמסיק בש"ס דבכורות דף כ"ג שם דהא דנבילה בטילה בשחוטה הוא רק לענין טומאת מגע אבל מ"מ מטמא במשא דטומאה כמאן דאיתא דמי וכנ"ל שאין דבר המתבטל ברוב מתבטל בעצמותו שפיר יש לחלק גם לרבנן בין אפשר להיות כמוהו ללא אפשר דרק היכי דלא אפשר בטל משום שחלוק לגמרי באיסור והיתר דאף ע"י ביטול אי אפשר להיות כמותו שאין המיעוט נתבטל בעצמותו וחלוקים המה א"כ לגמרי באו"ה וכיון דרבנן לאו אזלי בתר דמיונם בעצם שפיר בטיל ודו"ק בכל זה

ולכאורה לפ"ז באיסור שנתבטל בהיתר יהי' אסור לאדם אחר לאכול כולם דכיון דכמאן דאיתא דמי הרי אוכל בודאי איסור ואנן פסקינן להלכה דגם אדם אחד מותר לאכול שלשתם ואף לדעת קצת המחמירים אינו אלא חומרא דרבנן בעלמא וכאשר האריכו האחרונים והביאו לשונות הפוסקים ז"ל [ובחידושי אמרתי דע"כ אנו צ"ל כן דאם נאמר דהוא מדינא גם שנים אסור לאכול משום דשמא יאכל גם השלישי דכיון שזה בפ"ע מותר הי' ורק שיעבור למפרע דמי לקונם עיני בשינה היום אם אשון למחר דקיי"ל כר"י דאל יישן היום שמא יישן למחר דרק באיסורא מיזדהר אינש ולא בתנאה דכיון שאין זה האיסור ורק שעי"ז יעבור למפרע לא מיזדהר] והנה בזה אחר זה יש לומר דמותר גם לאדם אחד משום דבכל חדא וחדא אמרינן שהוא מהרוב ובהאחרון אמרי' שזה מהרוב והאיסור הי' בזה שאכל שכן אנו צריכין לדון עליו וכבר דברו מזה הקדמונים ז"ל אמנם שלשתם יחד לפ"ז באמת אסור מדינא כיון שבשעת אכילתו אוכל בודאי מהאיסור דכמאן דאיתא דמי לפ"ז או מה"ת או מדרבנן לכל מר כדאית לי' בהך דטומאת משא

והנה לפי הנ"ל הא דמחלקינן בין מגע למשא היא לאו בדוקא דגם במגע משכחת לה טומאה לא מבעי' היכי שנגע בשלשתן ביחד אלא אף בנגע בכולהו בזא"ז דכיון דטומאה כמאן דאיתא דמי א"כ הנוגע בכולם נטמא בודאי דדמי לשני שבילין דטהור ברה"ר כשהלך באחד מהם דספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור וגם דמוקמינן לי' אחזקתו חזקת טהרה ובהלך בשתיהן טמא ודאי ומ"ל רוב ומה לי חזקה וז"ב אצלי. והנה אם כה נאמר הנה בנ"ד אם הי' דבר מטמא פסול בכל המצות גם שאין כאן אלא תערובת שומן חזיר הי' אסור לנר חנוכה כיון דכמאן דאיתא דמי: ומ"ש כ"ת לדון מטעם זוזו"ג אשתמיטתי' במח"כ דברי התוס' ע"ז דף ס"ח גבי שאור של תרומה ושל חולין דלא שייך זוז"ג כיון שיש בכל אחד כדי להחמיץ ואף מאן דשרי התם אסור הכא עיי"ש היטב ויש לדבר בזה ובהך דסכך פסול ואכמ"ל בשגם לא צרפתי עוד הדברים כראוי. אמנם באמת לפ"ז עכצ"ל ולחלק בין לח בלח ליבש ביבש דדוקא ביבש ביבש אמרינן דכמאן דאיתא דמי משא"כ בלח ולח שנבלל לגמרי בההיתר דהרי דם הפר ודם השעיר אמרי' דאי הי' בטל ברוב ליתא לדם שעיר כלל ולא חשיב כזורק דם שעיר וכיון דבנ"ד לח בלח הוא שפיר בטל ברוב וכמאן דליתא דמיא וגם ביבש ביבש בדברים הנבללים עכצ"ל לפ"ז דכמאן דליתא דמי דאל"כ לא שייך בהו ענין ביטול ברוב דבכה"ג לא שייך לומר דמרובא פריש דגם לקולא אמרינן דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ואף היכא שהרוב איסור עיי' בפ"ה דתרומות ובפי' הרמב"ם ז"ל שם

עוד עלה על לבי לומר ולחלק בין טומאה לאיסור ופסול וכאשר באמת לא מצינו הך דכמאן דאיתא דמי בשום מקום רק הכא גבי טומאה והוא לפמ"ש במק"א דחלוק הוא ענין טומאה מאיסור דבאיסורים החפץ גופא נתפס בהאיסור דכל איסורי תורה איסור חפצא המה והחפץ הוא א"כ גוף האיסור אבל בטומאה אין החפץ בעצמו נתפס בהטומאה שיהי' טמא בעצמותו ורק שהחפץ הזה נעשה מדור לטומאה שתהי' רוח הטומאה שורה וחלה עלי' ומה"ט מטמא אחר בנגיעתו דהרוח טומאה השורה עליו מתפשט גם על הנוגע בו משא"כ באסורים שאין האיסור דבר חוצה לו להחפץ ורק שהחפץ בעצמותו הוא האיסור והארכתי בזה לבאר הא דבחלות טומאה על טומאה קיי"ל דחמורה על קלה שפיר חיילא ובשוים אמרינן דשבע לי' טומאה אף אי הטומאה האחרונה כוללת יותר וכדמוכח כ"ז מש"ס דמנחות דף כ"ד בסוגיא דעשרון שחלקו כו'. ובאיסורין הדין להיפוך דבכולל איסור חל על איסור והיכא דליכא כולל גם חמור על קל לא חייל ואכ"מ הביאור עיי' בקונטרס הנדפס בשמי בספרו של מ"ז הגאון רשכ"י זצ"ל או"ח סי' ל"ב יעו"ש וימצא עונג לנפשו ומעתה אמינא דזה הוא החילוק בין איסור לטומאה דבאיסור כיון שאנו דנין על החפץ שנתפס בהאיסור שפיר אמרינן דכיון דאיכא רוב היתר אחרי רבים להטות ונעשה כל התערובות היתר משא"כ בטומאה שאין דנין על הנבילה שטמאה הוא בעצמותה ורק שהוא מדור לרוח הטומאה שהוא חוצה לה להחתיכה לא שייך ביטול ברוב דרוח הטומאה שורה על הנבילה בכל מקום שהיא דכי בשביל שאין אנו מכירין חתיכת הנבילה פרחה לה רוח הטומאה מאתה דמי יודע הרוח אם אנו מכירים הנבילה אם אין ורק דלענין מגע כשנגע באחת מהחתיכות תלינן שחתיכה זו הוא מהרוב שחוטות ואינה