ברכת רצ"ה קעט

רביעית היא רק מהלמ"מ דפחות מרביעית מים מכונסים מקבלים טומאה ולא חשיב מקוה להטביל בו עיי' ש"ס דפסחים דף י"ז וכפירש"י ז"ל שם וכיון שהלמ"מ הי' על האיסור שפיר בזה וזה גורם מטהר בכל שהוא ודו"ק. ויש לי בכל הדברים הנאמרים בזה הרהורי דברים הרבה וליראת האריכות קצרתי בשגם לא צרפתי עוד הכל בכור הדעת והתבונה קצרתי ופה תהי' שביתת קולמסי. ומעתה בנדון השאלה שלפנינו פשיטא דיש להחמיר שלא לטבול בזוחלין אחרי שבימות הקיץ הנהר קטן ולא יגיע להמקוה דלדעת גדולי המורים חיישינן שרבו הנוטפין דהלכתא כרב וכאבוה דשמואל ורק דלר"ת ודעמי' מותר לטבול בנהרות דפסקו כשמואל ובנדון שלפנינו נוסף עוד על המחמירים דעת המהרי"ק והרי"ו לדעתם ז"ל דבמקום שנתרחב לכ"ע אסור לטבול כשהוא זוחל דאף לשמואל דנהרא מכופיה מיברך מ"מ אינו מטהר בזוחלין במקום שנתרחב דמ"מ האיכא מיעוט נוטפין דצריך אשבורן במקום שלא הי' מהלך מתחילתו לדעתם ז"ל ובנ"ד טובל במקום שנתרחב. ועיי' בדברינו שעשינו סמוכים הרבה לדעתם ז"ל. ויראה שאף הגדולים בתה"ד ז"ל שהתירו בשעת דחק גדול לטבול בנהרות לא התירו רק במקום מהלכם בתחלה שסמכו בשעת הדחק על דעת ר"ת ז"ל בצירוף דעת החולקים שהבאתי דבמקום מהלכו בתחילה גם ברבו הנוטפין מטהר בזוחלין. משא"כ במקום שנתרחב דרבו המחמירים ותהי להיפך וכמובן. ויש איפוא לסתום הצינור שיהי' אשבורן דאף שיחסרו מי המקוה לא חשיב בשביל זה זוחלין כיון שאין הזחילה ניכרת וכמ"ש הרשב"א ז"ל הובאו דבריו להלכה בש"ע סי' ר"א בלי חולק ועיי' ברמב"ם ז"ל שפירש הך דמפצי דאבוה דשמואל שהקיף מחצלת כדי להקוות המים. ובמחצלת פשיטא שיחסרו המים ואעפ"כ חשיב אשבורן וזה ברור לדינא וחלילה להמיר טוב ברע ושלום על ישראל ועל רבנן כנפשו ה' וכנפש אוהב התורה וחכמי' גודרי גדר ועומדים בפרץ: סימן עב ב"ה בריסק יום ד' ט' טבת תרכ"ט לפ"ק. לכבוד הרב המאה"ג חו"ב וכו' מ' סענדר ני' אבד"ק אורלי'

זה כשבועים הגיע עדי מכתב כ"ת עם שאלתו שאלת חכם ועתה באתי למלאות מבוקשו להשיב לכ"ת חות דעתי בגוף השאל' ודברי כ"ת בתוך יעבורון וזה החלי בעזר הצור. ותחל' אבא לבאר אם שומן חזיר בעצמו פסול לנר חנוכה הנה כבר הביא כ"ת דברי המג"א ז"ל סי' תקפ"ו שכ' שלכך שופר של בהמה טמאה פסול דכיון דבתפילין לא הוכשרו רק עור בהמה טהור' אף היכי דל"ש מן המותר בפיך וכגון בבתים כפי הס"ד או ברצועות דלא הוכשר טמא' למלאכת שמים. [ושגגה פלטה קולמסו של כ"ת במ"ש דתפילין נפקא מקרא דבפיך כו' דלא מן השם הוא זה ורק משום דלא הוכשרו כו' עי' בש"ס דשבת דף כ"ח] והוקשה כל התור' כולה לתפילין וכדאמרי' בקידושין דף ל"ה עי' בדבריו ז"ל ויען כי זה מלתא חדתא לפסול לכל דבר מצוה הבא מטמא' ולא נמצא רמז בדברי הקדמונים ז"ל ורק הגאון בעל מ"א ז"ל הוא ראש המדברים בזה אמרתי לחקור ולהתבונן היעמדו דברי הגאון ז"ל בזה אם אין **(מלחמות אריה בספרי מצ"א סי' ו' הכנותי ת"ל תשוב' ארוכה בענין זה מה שהשבתי להרב המאה"ג השואל מהר"ם הנ"ל ואין להכפיל הדברים ומשם תדרשנו:)** הנה ממה שהניח הר"ן ז"ל בר"ה דין זה של שופר דבהמ' טומא' בצ"ע משום דגם במשכן מספקא לן אי יכול ליטול עור טמא' דאבעי' לן תחש שהי' בימי משה טמא או טהור הי' הרי דאין ללמוד מתפילין אין ראי' בכ"ז מלבד דזה אינו רק לפי הס"ד דלפי המסקנא תחש טהור הי' כבר הביא הרשב"א ז"ל בשם ר"ה גאון ז"ל דהוי ס"ד דאחר דילפינן דעור בהמה טמא' מטמא באוהל הנה כמו דגמרינן אוהל המת ממשכן מגזרה שוה דאוהל אוהל ה"נ י"ל עתה דגמרינן מהך גז"ש בהיפך אוהל דמשכן מאוהל המת מה להלן עור בהמה טמא' אף כאן במשכן עור בהמה טמא' ולפ"ז י"ל דשאר מצות שפיר גמרינן מתפילין ומשכן שאני דאיכא גז"ש דאוהל אוהל ממת. אולם מה שיש לתמוה על המג"א ז"ל דמה ראי' מתפילין לשאר מצות דאיך מצינו לילף תשמישי מצוה מתשמישי קדושה דתפילין תשמישי קדוש' הם אף רצועותיהן ותשמישי קדושה חמירי משא"כ תשמישי מצוה דקילי דמה"ט קיי"ל דתשמישי מצוה נזרקין אבל תשמישי קדושה צריכה גניזה עי' ש"ס דמגילה דף כ"ו והפוסקים ז"ל ול"מ שאר מצות אלא אף שופר גופא דחוכך הר"ן ז"ל להחמיר יותר משום דכיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי וכדאי' בש"ס דר"ה דף כ"ו עיי"ש מ"מ קיל יותר מתשמישי קדוש' דגם שופר נחשב בש"ס דמגיל' שם בהדי תשמישי מצוה דנזרקין עיי"ש ואף א"נ דהוקשה כל התור' כולה לתפילין מ"מ אין ללמוד רק תשמישי קדוש' אבל לא תשמישי מצוה דקילי טפי מתשמישי קדושה וכנ"ל וזה דבר שראוי לעורר עליו באמת

ואשר אחזה בזה דבאמת אנו צריכין להבין דאף אי נימא כנ"ל לחלק בין תשמישי קדושה לתשמישי מצוה דדוקא בתשמישי קדושה הקפיד' תורה על טהור או אף א"נ דלא איתקיש כל התור' לתפילין לענין זה מ"מ בתפילין גופיהו נימא דכמו דבעינן ברצועות שלא יהי' מדבר טמא אף שלכ"ע אינם רק תשמישי קדוש' וכמבואר בש"ס דמגיל' שם כמו כן יהי' שאר תשמישי תפילין תיק ונרתק שלהם רק מטהור ויהי' א"כ אסור לעשות תיק של תפילין מעור בהמה טמא' וזה דבר שלא עלה על לב אדם מעולם ונא אישתמיט לשום אחד מהפוסקים הראשונים וגם האחרונים ז"ל שיזכיר חידוש דין זה. ועכצ"ל דרצון הש"י הי' דבתפילין תתפשט שתחול הקדוש' גם על תשמישתן דהיינו הרצועות דתשמישי קדושה הם וכמבואר בש"ס דמגיל' וכשהם מדבר טמא הוא מעכב ומונע להקדוש' שלא תוכל לחול בשלימות עליהם קדושת תשמישי קדושה ולכך מותר שפיר לעשות תיק לתפילין מדבר טמא דאף שיעכב שלא תתפשט ותחול הקדוש' עליהם בשלימות מה לנו בכך (וצ"ל דאף דדבר טמא הוא מעכב ומונע לחלות הקדוש' מ"מ חלה במקצת דאל"כ כשעש' תיק מעור טמאה לא יהי' צריך גניזה וזה לא מצינו ורק שבכה"ג אין הקדוש' חלה בשלמות' כראוי וברצועות הי' רצון הש"י שתחול קדושת תשמיש עליהן בשלימות בלי שום מניעה והבן] ומעתה יש לומר דשופר של בהמה טמאה שפיר פסול מטעם דלא הוכשרו דאיתקש לתפילין דאף דתשמישי מצוה קיל טפי מתשמישי קדושה מ"מ גוף המצוה לא קיל עכ"פ מתשמישי קדוש' וכמו דבתפילין עור טמאה מעכב ומונע שלא תוכל לחול קדושת תשמישי קדושה על הרצועות בשלימות דרק מטעם זה פסול עור בהמה טמאה דלענין גוף קדושת התפילין דהיינו הפרשיות או גם הבתים שכתוב עליהן הש' לא שייך עיכוב דכבר חלה עליהן הקדוש' מקודם שנתן בהם הרצועות מטמא' כ"כ הדבר טמא מעכב ומונע לקדושת גוף המצוה דאינה קיל מקדושת תשמישי קדושה ולכך שפיר של בהמה טמאה פסול דמעכב ומונע לגוף