ברכת רצ"ה קעז

גורם ומותר אבל היכי שאנו דנין על גוף הדבר ותערובתו בעינן גם היכי דשייך ביטול רוב לכ"ע. הנה בלא זה אי אפשר לומר כן לדעתם ז"ל דלדעתם במקום שנתרחב גם כשרבו הזוחלין אינו מטהר רק באשבורן ומשום שהוית המקוה בא ע"י צירוף הנוטפין ומה בכך הרי הוי זה וזה גורם. וטעם הדבר נראה לי לדעתם ז"ל דאף דהיכי דדנין על שבא מכח זה וזה גורם מותר ובזה אנו דנין שהוית המקוה במקום הזה בא גם מכח הנוטפין מ"מ ס"ל דלא שייך להתיר מטעם זוז"ג רק היכי שהתורה אסרה הבא מכח זה וכגון באיסור ע"ז שהתורה אסרה הנאה הבאה מע"ז ומשמשיו או בערלה שהתורה אסרה הפרי הבא מכח נטיעה חדשה דבזה אמרינן דלא אסרה תורה רק כשבא מכח זה לבד אבל כשיש גם גורם היתר לא אסרה תורה וזוז"ג מותר משא"כ לענין לטהר בזוחלין דהתורה גזרה דרק מעין מטהר בזוחלין וחוק התורה הוא א"כ לענין ההיתר לא שייך לומר דזה וזה גורם מותר דאדרבה כמו דאמרי' היכי דחוק התורה הוא לענין כח האיסור דלא אמרה תורה רק כשבא רק מכח האיסור ולא היכי דכח היתר מעורב בו כמו כן י"ל בהיפך היכי שחוק התורה הוא לענין ההיתר שהבא מכח מעין מטהר גם בזוחלין דלא התירה תורה רק כשבא מכח זה לבד ולא היכי שכח אחר מעורב בו ודוק כי זה סברא נכונה וברורה וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתי' לדעתם דאמאי נקל במקום שהי' זוחל מתחילתו לענין שיטהר בזוחלין גם במחצה על מחצה כיון שזוחלין הוא פסול תורה כמו מים שאינם חיים לזבים ולמצורעים וכנ"ל וזה הערה גדולה

ולכאורה עלה על לבי לומר לדעתם ז"ל דס"ל דפסול זוחלין אינו רק מדרבנן ולא החמירו רק היכי שהרוב היא נוטפין אבל לא במחצה על מחצה והא דחיישינן לספיקא דשמא רבו הנוטפין הוא מצד אחר דכבר נודע מ"ש הרדב"ז ז"ל דהיכי דספיקא דאוריתא ודרבנן יחדיו ידובקו גם בדרבנן מחמירין דאם נחמיר לענין דאוריתא ונקל בדרבנן יהי' זלזול לדרבנן ומעתה בהך דספק ריבוי הנוטפין כיון דלענין טבילת זבים ומצורעים ע"כ נחמיר מספיקא דהם טעונים מים חיים מה"ת גם לענין דנבעי אשבורן בהנך דלא בעי מים חיים אף דלא הוי רק מדרבנן מחמרינן דאל"כ יהי' זלזול לדרבנן וכנ"ל. אולם אחר ההתבוננות זה אינו דלא חשיב זלזול לדרבנן רק היכי שהקולא והחומרא סתרי אהדדי לגמרי שאם נתפוס לענין דאוריתא צד החמור ולדרבנן צד הקולא הוי זלזול לדרבנן משא"כ בהך דספק ריבוי נוטפין דכיון דלענין מים חיים גם במחצה על מחצה פסול ולענין לטהר בזוחלין מחצה על מחצה כשר לא הוי סתרי אהדדי וליכא זלזול וכמובן. ועלה על דעתי לומר עוד לפמ"ש המרדכי ז"ל במס' שבועות דטעמא דמלתא דמקוה אינו מטהר רק באשבורן הוא משום דמקוה אינו נקרא אלא אשבורן כדכתיב יקוו המים וגו' ולפ"ז במחצה על מחצה שמי המעין והנוטפין שקולים שפיר מטהר לדעת הפוסקים אלו בזוחלין דכיון ששוים המה אינו לקרותו מעין ולא מקוה. וכיון דמ"מ לא חשיב מקוה מטהר בזוחלין דרק מקוה דאינו נקרא אלא אשבורן מיעטה תורה. אולם אם כה נאמר יקשה לדעתם ז"ל דאמאי ברוב זוחלין אינו מטהר בזוחלין במקום שנתרחב דנהי שהוית המקוה הוא גם ע"י הנוטפין מ"מ הא הוי לי' זה וזה גורם ומותר דלפ"ז חק התורה הוא רק לענין האיסור דמקוה לא נטהר רק באשבורן ולא לענין היתר דמעין דמה"ט אתה אומר דבמחצה על מחצה כיון דאינו מקוה אף דגם מעין לא הוי מטהר בזוחלין וכיון שכן גם לענין הוית המקוה שפיר יש לדון להתיר מטעם זוז"ג וכאשר בררתי למעלה. ובזה נסתר גם כן מה שרציתי לומר לדעתם ז"ל דהא דהוצרך ר' צדוק שירבו הזוחלין היא משום דאי אפשר לצמצם וגם במחצה על מחצה חיישינן שיש רוב נוטפין. והם לא ס"ל כדעת ר' שמעי' ז"ל בתוס' חולין דף כ"ח דכל שיש שני צדדי היתר וכגון בנ"ד דאם הנוטפין המה מיעוט וגם אי הוה מחצה על מחצה מטהר בזוחלין מותר עיי"ש ולכך בהך דפרת אסרינן דשמא ירבו הנוטפין דעיקר הא דאסרינן מחצה על מחצה הוא רק משום חששא דאי אפשר לצמצם ושמא יש רוב נוטפין דכיון דעכצ"ל לדעתם ז"ל דחק התורה הי' לענין ההיתר דמעין שיטהר בזוחלין וכנ"ל גם בשווין הנוטפין עם הזוחלין יש לאסור לטבול בזוחלין דמ"מ אין עליו שם מעין ועכצ"ל לדעתם ז"ל כמ"ש קצת המפורשים ז"ל דהא דנקט דשמא ירבו הנוטפין לאו בדוקא נקט דגם במחצה על מחצה אינו מטהר אלא באשבורן וא"ש. ועפ"י הדברים האלה עלה בדעתי לישב דברי הר"י הלוי ז"ל שפי' בהך דשמא ירבו הנוטפין דלא חשיב מים חיים וזבה טעונה מים חיים ותמהו עליו רש"י והתוס' ז"ל דבהדיא אמרי' בתורת כהנים חומר בזב מזבה שהזבה אינה טעונה מים חיים וגם מגופא דשמעתין דאבוה דשמואל עביד לבנתי' מקוואות ביומי דניסן בעת שרבו הנוטפין ולפי הנ"ל אמינא דהשומע שמע וטעה והר"י הלוי ז"ל לא אמר רק דכל שרבו הנוטפין לא חשיב מים חיים וכוונתו הי' דאיהו ז"ל דעתו דפסול זוחלין אינו רק מדרבנן ושאין חילוק מ"מ בין רוב נוטפין למע"מ והוי קשיא לי' דאמאי חוששין לספיקא דשמא רבו הנוטפין הא הו"ל ספיקא דרבנן ועל זה פירש דכל כה"ג לא חשיב מים חיים וכיון דלענין טבילת זבים ומצורעים ע"כ נחמיר מספיקא דהוי לי' ספיקא דאוריתא גם לענין שיצטרך אשבורן בטבילת נדה וזבה מחמירינן כדי שלא יהי' זלזול לדרבנן וכנ"ל בשם הרדב"ז ז"ל ודו"ק

והנה כבר הבאתי למעלה ראית הפוסקים ז"ל דפסול זוחלין במקוה היא מה"ת מהא דחיישינן לספיקא דשמא רבו הנוטפין ויש לעורר דמה בכך דמ"מ כיון דהנוטפין לאו בבת אחת באו נימא דקמא קמא בטיל ואף דברובו לא אמרינן דקמא קמא בטל מ"מ זה אינו רק מדרבנן וכמ"ש התוס' ביבמות דף פ"ב ד"ה נתן סאה כו' עייש"ה וכיון דספיקא היא הוי לי' למימר דספק דרבנן לקולא ולדעת החולקים על המהרי"ק והרי"ו ז"ל ניחא דכ"ז שלא נמשך ונתרחב לא שייך ביטול דהוי היתר גמור דגם כשרבו הנוטפין מטהר בזוחלין במקום שהי' מהלך בתחילתו ואין צריך לדון א"כ מתורת ביטול ועיקר מה שאנו דנין היא אחר שנתרחב לענין שיהי' מטהר בזוחלין במקום ההוא ואז כבר רבו הנוטפין. אמנם לדעת המהרי"ק והרי"ו ז"ל דגם במקום שהי' מהלך מתחלתו אינו מטהר בזוחלין ברבו הנוטפין הדק"ל דנימא דקמא קמא בטיל דתיכף אנו צריכין לדון מתורת ביטול ולא הוי א"כ רק מדרבנן דברובו לא אמרי' קמא קמא בטיל ואמאי נחמיר מספיקא וכנ"ל ולכאורה מזה סייעתא לדעת החולקין. אולם אחר העיון אמינא לדעתם ז"ל דס"ל דכיון דנוטפין לא הוי פסול המים ורק שאינם מטהרים רק באשבורן לא שייך ביטול דחשיב היתר בהיתר ועיין ברי"ף ז"ל בהך דפת שאפאה עם הצלי ובמה שביאר דבריו הר"ן ז"ל בנדרים דף נ"ב ואף דבדברי הרי"ף ז"ל שם מבואר שלא הוי בכה"ג רק מדרבנן דמטעם דבר שיש לו מתירין קאתי עלה דלא הוי רק מדרבנן. ולדעת המהרי"ק והרי"ו ודעמם ז"ל עכצ"ל לפ"ז דאינו בטיל מה"ת מדחיישינן לספיקא וכנ"ל י"ל לדעתם ז"ל דס"ל דז"א רק בהך דפת שאפאה עם הצלי דהוי מין בשאינו מינו ולכך אף דחשיב היתר בהיתר בטיל מה"ת דלרבנן דר"י תרתי בעינן שלא יתבטל שיהי' שוים בעצם וגם שלא יהי' חלוקים באיסור והיתר וכהך דדם הפר ודם השעיר ששניהם עולים ואינם חלוקים בשם איסור והיתר וגם שוים