ברכת רצ"ה קעו

דלפ"ז גם בשאובין כשהטיל הרבה לתוך מקוה של מ' סאה עד שנתרבו השאובין לא יכשר לטבול רק כשהוא במקומו אבל אם נמשכו המים למקום אחר יהי' פסול כיון שהוית המקוה הוי ע"י רוב השאובין דאף שנמשכו מ"מ הרי קיי"ל דשאובין שהמשיכה כולה או רובא דפסולה וזה לא מצינו. אמנם באמת כבר העליתי דאף לדעת רוב הפוסקים ז"ל דכולו או רובו שאוב פסול מה"ת מ"מ כשהמשיכה ל"ה רק מדרבן שמה"ת שפיר כשר בכה"ג כיון שהמים באו מעצמם ע"ג קרקע לגומת המקוה שלא ע"י אדם ושלא ע"י כלי שזה הוא עיקר פסול שאוב מה"ת לכל מר כדאית לי' עיין כל זה בקדמונים ז"ל ורק דמדרבנן פסול משום גזירה דישאב כל המים בכלי ויתן להגומא שלא ע"י המשכה דיהי' פסול תורה. ורק במיעוט שאוב לא גזרו ע"י המשכה דגם אם יתנם להמקוה שלא ע"י המשכה לא יהי' רק מדרבנן משום גזירה אטו כולו שאוב והו"ל א"כ גזירה לגזירה ובחידושי הארכתי להביא ראיות הרבה לזה ואכמ"ל ולפ"ז אמינא דזה לא שייך רק היכי שרוצה לעשות מקוה מתחילה ע"י שאובין ע"י המשכה דבזה שפיר יש לגזור דיחשבו דעושין מקוה ע"י מים שאובין ויבאו לשאוב להדיא לגומת המקוה משא"כ בהך דמקוה של מ' סאה שנתן אח"כ לתוכה שאובין הרבה דלא הוי חשיב שאיבה כלל במקומה והי' מקוה כשרה שפיר כשר גם כשנמשכה למקום אחר דמה"ת גם שאובה כולה ע"י המשכה כשר שגזירת חכז"ל לא שייך בזה דאין לגזור שיטעו בשביל זה שנכשיר מקוה כשרה שנמשכה למקום אחר לעשות מקוה מתחלה ע"י שאוב להדיא שלא הי' לו מעולם הכשר וז"ב

אמנם המהרי"ק והרי"ו ודעמם ס"ל דכיון שרבו הנוטפין על מי המעין בטל תורת מעין לענין זה לטהר בזחילה ואף א"כ במקום שהי' מהלך בתחילה ואינן מטהר בזוחלין ול"ד לנתן אלף סאין שאובין למקוה כשרה של מ' סאה דלא בטל תורת מקוה. דהתם מטעם אחר קאתינן שגם השאובין נכשרו בהשקה שזה הוא פסול המים שנתלשו בידי אדם ונכשרו ע"י זריעה להיות נחשב מחוברין משא"כ פיסול נוטפין לענין לטהר בזוחלין שהמים כשרים ומטהרין באשבורן ורק שלא בזוחלין וכמ"ש התה"ד ז"ל עיין עליו **(מלחמות אריה הנה הט"ז בסי' ר"א סעי"ק ג' הביא מה שכ' התה"ד סי' רנ"ד שמעתי מקשים מ"ש נוטפין דפסלי זוחלין ברבייתן ומפקי להו מתורת זוחלין ומים שאובין דפסלי המקוה לגמרי ואפ"ה אם הי' כבר מקוה של מ' סאה ונפלו לתוכה אפי' אלף סאין שאובין בב"א לא יפסלוהו כו' ובמעין אפי' כ"ש. ותירץ דהטעם שאין שאובין פוסלין משום דחשיב כמחוברין. אבל פסול זחילה אינו מטעם שהם תלושין הלכך לא מהני בהו זריעה. ועוד הביא הט"ז בשם הב"ח תירץ אחר והוא ז"ל הרבה להשיב עליהם והוא ז"ל תירץ באופן אחר. אבל אחר בקשת הסליחה עפר אני תחת כפות רגליהם של מאורינו ז"ל ולפע"ד נראה ליישב באופן אחר נכון וברור מאוד דכל עיקר הא דלא פסלו שאובין אפי' אלף סאין לתוך מקוה כשרה או למעין כ"ש. הוא מטעם השקה וכמו שכ' הב"י שם בשם הסמ"ג כשם שמועלת השקה למים טמאים לטהרם ובת"כ דרשו מן המקראות כך מועלת השקה למים שאובין להכשירם ע"ש והנה תורת השקה לא מצינו רק להחזיר להכשירן הראשון. כגון שנטמאו שמתחילת ברייתן טהורים הי' ואח"כ נטמאו ע"ז מהני השקה להיות חוזרין לטהרתן כמו שהי' מקודם שנטמאו וכן גבי שאובים שמתחילת ברייתן לא הי' שאובין רק אחר כך נעשו שאובין מהני השקה שיהי' חוזרין להכשרן הראשון. אבל גבי נוטפין שמעולם לא הי' עליהן תורת מעין לטהר בזוחלים האיך יהי' מהני השקה להכשירן להיות תורת מעין עליהן בדבר חדש שלא נתכשרו לזה מעולם והיכן מצינו גבי טומא' כה"ג ולפ"ז יש לנו להמציא דבר חדש דהא דמבואר בשו"ע שם סעי"ק ט"ו דמעין כ"ש יכול לשאוב כל מה שירצ' וליתן לתוכה והם כשרים אע"פ שהם רבים על המים שהי' בתוכה תחלה וכ' הש"ך מ"ש הב"י בשם הרמב"ם והרא"ש מיהו נתבטל מהמעין דין זוחלין אלא מטהר באשבורן דוקא וכבר ביארו הרמ"א בסעיף י"א ולפי הנ"ל יש לחלק בין אם הי' המים שאובין מתחיל' נשאבין מן המעין ובין היכי שהי' מתחילת ברייתן רק נוטפין ומי גשמים דהיכי שהי' מתחילת ברייתן מי מעין ואח"כ נפסלו ע"י השאיבה מהני השקת המעין להחזירן להכשירן הראשון שהי' מטהרין בזוחלין. אבל אם היו רק מי גשמים מתחילת ברייתן לא מהני השקת המעין לטהר בזוחלין וליתן עליהן הכשר חדש מה שלא הי' עליהן מעולם. וראי' ברורה לזה ממה שמבואר בסעיף ח' שאם המעין מקלח על שפת הכלי ולתוכו תוך הכלי אסור לטבול וחוצה לו מותר אפי' אם המים שבתוכו מרובין. וכן בסעיף י' מעין שהמשיכו לבריכת מים כו' ואם חזר והמשיך קילוח המעין לתוכה חזרה לדין מעין ע"ש וע' בש"ך בסעי"ק ל"ב דהביא בשם מע"מ לתמוה ע"ז מ"ש הך דסעי"ק י' מקוה מים שאובין שהגיה הרמ"א דמ"מ אין לטבול בו רק באשבורן. וכאן בסעיף י"א כתב המחבר חזרה לדין מעין וכ' הש"ך ול"נ דהתם מיירי שלא רבו הנוטפים ע"ש ועי' בט"ז שם בסי"ק ג'. ולפי הנ"ל עולה הכל על נכון דכשבא השאובין מתחילת ברייתן מהמעין מתכשרין ע"י השקה דמעין לטהר בזוחלין אע"פ שרבו על מי המעין אבל כשבאו השאובין מן המקוה או מימי גשמים מהני השקתן רק לטהר באשבורן כמו שהי' הכשרן הראשון ודוק כי הדברים נכונים בעזה"ש:)** ולפ"ז הוצרכו לפרש ע"כ הא דמחלקינן בתוספתא בין מקום שהי' מהלך מתחילתו למקום שנתרחב דמיירי שרוב הי' זוחלין וריבה היינו שריבה המים דבמקום שנתרחב גם בכה"ג אינו מטהר בזוחלין כיון שהוית המקוה בא גם ע"י הנוטפין שלולי שנתרבה ע"י הנוטפין לא הי' נתרחב עד מקום הזה. ואחר בירורן של הדברים האלה עלה על לבי להביא ראי' לדעת החולקין על המהרי"ק והרי"ו ז"ל דהנה הקדמונים ז"ל הקשו בהא דהעיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרים דמשמע דבמחצה על מחצה פסולים ואלו בהך דפרת אמרי' דשמא רבו הנוטפין דאלו לא רבו מטהרין בזוחלין. ותירצו דהך דר' צדוק מיירי לענין טבילת זבין ומצורעים וכו' דטעונים מים חיים ולא לענין זוחלין. והנה הדבר צריך ביאור דכיון דזוחלין היא פסול תורה במקוה וכאשר החליטו הפוסקים ז"ל מהא דחיישינן בהך דפרת לשמא רבו הנוטפין וכיון דחיישינן לספיקא ע"כ שהוא מה"ת דבדרבנן קיי"ל דספיקא דרבנן להקל ועיין בדבריהם ז"ל למה ניקל לענין זוחלין יותר במחצה על מחצה מלענין מים חיים דבעינן דוקא שיהי' רוב כשרים. אולם לשיטת החולקים ז"ל אלו א"ש דכיון דבמקום שהי' זוחל מתחילה לא איכפת לן ריבוי הנוטפין ורק דעיקר שאינו נטהר בזוחלין כשרבו הנוטפין הוא במקום שנתרחב ומשום דחשיב הוית המקוה ע"י נוטפין לכך זה אינו רק כשהנוטפין רובא אבל במחצה על מחצה הו"ל זה וזה גורם דקיי"ל בכ"מ כשיש שני גורמין אחד איסור ואחד היתר מותר. משא"כ לדעת המהרי"ק והרי"ו ודעמם ז"ל דאנו דנין במקום שזוחל בתחילתו דמלבד דבזה ל"ש להתיר במחצה על מחצה מטעם זוז"ג דלא שייך זוז"ג רק היכי שאנו דנין לאסור משום שבא מכח איסור דבזה אמרי' דאי איכא גם כח מגורם היתר הו"ל זה וזה