ברכת רצ"ה קעה

הדעת והבחינה ולכן פה תהי' שביתת קולמסי בזה

ונחזור לענין השאלה הנה בגט הראשון אין מקום להכשיר לגמרי זולת אם נבוא לסמוך במקום עיגון ודחק גדול על בעה"ע ז"ל דמכשיר בשינה שם אביו וצירוף מה שצדד הג"פ ז"ל לחלק גם לדעת המחמירים בין שינה שם אבי המגרש לשם אבי המגורשת דאשה נקראת ע"ש בעלה וזהו פירצא דחיקא מאוד ביחוד דלדעת הב"ח ז"ל בזה בטל הגט מה"ת וכאשר בארתי למעלה דבריו באריכות ואף דרבו החולקים ביחוד בשינה שם אבי המגורשת די"ל דגם לדעתו ז"ל אין בזה פסול תורה וכאשר מלתי אמורה. מ"מ יש קצת תוס' חומר מבלי לסמוך ולנטות כ"כ להקל בזה. אולם בצירוף הגט השני הי' באמת צירוף גדול להתיר וכמו שבררתי למעלה דיש מקום לומר שלא כדעת הב"ש ז"ל דאין להשליח שעשאו הוא ומסר לו הגט ליתן גט אחר וגם מצד הסופר והעדים כבר בררתי למעלה די"ל דכתבו ותנו לידי עדיף יותר מתנו לשליח דכיון דלא עשה שליח כלל אין ראיה דסילק אותן משליחתן ואף לדעת הרמב"ם ז"ל י"ל הכי. ועמש"ל דאף בכתבו לבד בלי תנו לידי דלא דיבר כלל מהנתינה יש לומר כן ביחוד היכא דאמר לגרש בו אשתי וכנ"ד ומכ"ש לשיטות ודעת רש"י ז"ל ודעמי' דהאבעיא רק בנאבד. אמנם דא עקתא דגירוש ע"פ סדר הגט הנהוג דאומר להשליח שיוליך גט זה [ובחי' אמרתי דלכך נתקן לומר כן לפמ"ש דבעשאו שליח על גט סתם יכול להחזיר הגט וליקח מהסופר והעדים גט אחר היכי דאין חשש מצד הסופר והעדים דמשכחת לה אף בלא נאבד לדעת האחרונים ז"ל דכל שלא ניתן ליד האשה כנאבד דמי וא"כ יש חשש לענין שליח עושה שליח דהו"ל מילי דדמי לקידושי כסף. דכיון דיכול להחליף להכסף בכסף אחר הו"ל מילי וכנ"ל בשם הש"ג ז"ל] ובזה אין מקום לומר שיתן גט אחר וכנ"ל בשם הרשב"א ז"ל ומבואר להדיא יותר בתשו' הרמב"ן ז"ל שהבאתי עייש"ה. ולא נשאר א"כ רק לסמוך על גט הראשון מה שאין עמדי. ואף אמנם נאמן עלי עדותו של נד"ז ידידינו הגאון מהר"י שאול נ"ז ני' על מ"ז הגאון רשכ"י ז"ל שהתיר במקום עיגון גדול בשינה שם אבי המגורשת אף שכתב בספרו והעלה להחמיר [תשו' אשר המה בכתובים אינם ת"י כעת ואף אם לא ימצא במו אין חידוש כי נאבדו הרבה יען לא נעתקו בספר] וחזי גברא רבה קמסהיד וכפירש"י ז"ל דודאי דקדק על שמועתו שלא הי' עוד צדדים אחרים לצרפם להקל. מעודי אין דרכי לילך אף אחורי ארי ארי' דבי עילאי גאון יעקב מ"ז זצ"ל מבלי בחון הדברים בפלס מאזני הדעת אשר חננני הצור ואם הוא ז"ל בכחו הגדול סמך ע"ז במקום עיגון אנו בעניותינו אין לנו רק מה שעינינו רואות: זו"ז בענין המחיקה שהאריך מעכת"ה יש לי לדבר הרבה אולם יען לפע"ד אין זה נוגע לנדון שלפנינו דכיון שאמר בפי' גט זה אין לשנות בו דבר. אשים מחסום לעטי יען אנכי מוטרד מכל צד ואין הזמן מסכים עמדי להאריך בפלפולים וזאת נסבה אשר לא יכולתי לבוא על סדר קונטריסו להשתעשע עם מעכת"ה ביקרת אמרותיו הנכבדים כחפצי והנני ידידו נאמן בבריתו ודש"ת דואג ונאנח על אבדן כבוד התורה וחילול תפארתה בחילל כבוד שריה בין ההמון ומצפה לישועה. סימן עא ב"ה רישא יום ה' יט טבת תרל"ד לפ"ק

אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאה"ג וכו' מו"ה אהרן לאנדא אבד"ק יאבלינאב ני'

תוכן השאלה שבק' הסבו מהנהר הסובב חלק קטן על רחיים שבעיר וחלק הזה הולך מקדם לבית המרחץ וע"י צינור חפור בקרקע ימלא המקוה. ובכל עת אשר ינקו המקוה יפתחו הצינור ההוא ואחר אשר ימולא שיעור טבילה יסתמו הצינור ע"י בנין אבנים. ועתה בא אחד ואמר להם כי המקוה פסולה משום שזוחל אחרי שהראה כי נחסרו מי המקוה ואשר ע"כ ציוה שיהיה הצינור פתוח למען אשר יתחברו מי המקוה עם מי הנהר וכ"ת דעתו דרצה המורה לתקן המתוקן וקלקל הרבה ורצונו לדעת חות דעתי בזה. והנה יפה דן ויפה הורה כ"ת והמורה ההוא לא חש לקמחי' וכאשר אבאר בעזה"י: הנה כבר נודע מחלוקת הקדמונים ז"ל בענין הטבילה בנהרות דלדעת הר"ח והרי"ף והרמב"ן ודעמם ז"ל אסור לטבול כל שנתגדל הנהר מאשר הוא בעת שלא היה גשם והי' יובש שהיא כנהר פרת ביומי תשרי דחיישינן שרבו הנוטפין על הזוחלין דאינו מטהר רק באשבורן דס"ל דהלכתא כרב דאמר מיטרא במערבא סהדי רבה פרת וכאבוה דשמואל דעבד לבנתי' מקוואות ביומי ניסן. אמנם ר"ת ודעמי' ז"ל חולקים שפסקו דהלכתא כשמואל דנהרא מכיפי' מיברך ולעולם לא ירבו הנוטפין של מי הגשמים על מי המעין. והיכי שרבו הנוטפין על הזוחלין הביא הב"ח ז"ל להקת הפוסקים ז"ל דמ"מ אינו איסור לטבול שלא באשבורן רק במקום שנתרחב הנהר. אבל במקום שהי' הנהר זוחל בכל עת מותר לטבול גם עתה וכדאיתא בתוספתא מעין שמימיו מועטין וריבה עלי' כו' אינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שהי' יכול להלוך מתחילתו. אולם היכי שרבו הזוחלין על הנוטפין מטהר בזוחלין גם במקום שנתרחב הנהר עיין בדבריו ז"ל. אמנם דעת המהרי"ק ורי"ו ז"ל הוא בהיפוך דבמקום שלא הי' יכול להלוך מתחילתו גם ברבו הזוחלין על מי הגשמים אין לטבול כשהוא זוחל והיכי שרבו הנוטפין גם במקום שהיה יכול להלוך מתחילתו אינו מטהר רק באשבורן דהם ז"ל מפרשי' הך דמעין שמימיו מועטין וריבה עליו דתוספתא דלאו היינו שריבה מים יותר ממי המעין ורק שהוסיף מים על המים הראשונים אבל מ"מ עדיין מי המעין מרובים על הנוטפין דאך בכה"ג מותר לטבול כשהוא זוחל במקום שהי' מהלך בתחילתו ועיין במהרי"ק ז"ל שורש קט"ו שהאריך בזה ועיין בפוסקים האחרונים ז"ל שתפסו כדעת המהרי"ק והרי"ו ז"ל עייש"ה ז"ל ועיין בש"ך ז"ל סקי"א שכתב דמדברי הר"ש והרא"ש ז"ל אדרבה יש להוכיח כדעת המהרי"ק והרי"ו ז"ל עיי"ש ולדעתם ז"ל דגם אם נאמר דנהרא מכיפיה מיברך אינו מטהר בזוחלין רק במקום שהי' מהלך בתחילתו וכמובן. וזה כוונת הש"ך ז"ל בס"ק י"א שם במ"ש דאף לשיטת ר"ת ודעימי' ז"ל אין לטבול רק במקום שהי' מהלך בתחילתו והיינו דאחר שדעתו ז"ל כדעת המהרי"ק והרי"ו ז"ל אף דנהרא מכיפי' מיברך מ"מ אסור בכה"ג הארכתי קצת בזה יען ראיתי לכ"ת במכתבו השני שחילק זה לשני ענינים ובאמת ז"א לדעתי דהיא הוא ודא ודא אחת הוא וכאשר נתבאר: והנה כאשר נשים לב להבין סברות כל אחד ואחד מהפוסקים ז"ל האלו הנה דעת החולקים על המהרי"ק והרי"ו ז"ל וטעמם הוא דאין רוב הנוטפים יכולין לפסול כלל הנהר והמעין שהוא זוחל שלא לטהר רק באשבורן דמכיון שמקודם הי' כשר לטבול בו והי' מעין גמור נשאר כמו שהיה דדמי למקוה כשרה של מ"ס סאה שיכול להוסיף עליו שאובין אף אלף סאה ולא אמרינן דכיון שיש רוב שאובין שפוסלין מה"ת הרי הוא טובל בהשאובין וה"ה כ"כ בריבוי נוטפין לענין לטהר בזוחלין ואין לדון א"כ לפסול כשהוא זוחל בנתרבו הנוטפין רק לענין היכא שנתרחב הנהר והוא טובל במקום שלא הי' מהלך מקודם דבזה אנו דנין לענין הוית מקום הטבילה שנעשה עתה מחדש וכיון שנעשה רובו ע"י נוטפין דינו כמקוה שאינו מטהר רק באשבורן. ולכאורה יש לעורר