ברכת רצ"ה קעד

די"ל דלכך אף בנפסל פסול דרבנן יכולים לכתוב גט אחר משום דכיון שהגט כשר מה"ת ופסול מדרבנן זכות הוא לבעל והאשה ויכלו להעשות שלוחים מחדש. ולפ"ז בנ"ד כיון דלדעת רוב הפוסקים ואולי לדעת כולם וכמש"ל אין כאן רק פסול דרבנן אין לדון כלל אי עשו שליחותן או לא ויכולים לכתוב גט חדש וליתנו להאשה

אולם אחרי ההתבוננות בל"ס כי כל דבריו אלו ז"ל אינם רק לחדד התלמידים ולא לדינא לפי האמת דאם כה נאמר כל אשה שנתגרשה מבעלה בגט פסול מדרבנן יהי' רשות ביד כל מי שירצה ליכתוב וליתן לה גט אחר כשר בלי שאלת פי הבעל דמה לי הם ומה לי אחרים אחרי שאתה אומר דכבר עשו שליחותן וזה דבר זר לא עלה על לב אדם מעולם. ועכצ"ל דאף אם נאמר דכל היכי דהגירושין זכות היא להבעל נוכל לכתוב ולגרש בלי דעתו [מה שאינו נראה לדעתי דלא מצינו ענין זכין לאדם שלא בפניו רק מצד המקבל ולא מצד הנותן והמקנה וכמבואר אצלי במ"א] ונאמר כנ"ל דהגירושין אחרי שכבר נתגרשה מה"ת זכות המה בודאי להבעל מ"מ אינו יכול לכתוב גט בכה"ג בלי רשות הבעל דכיון דהוא עשה מתחלה שלוחים בפירוש מעצמו אין לכתוב בלי שליחות ממש שגילה דעתו שרוצה הוא בשליחות ועיין תוס' גיטין דף ס"ו ד"ה הא כתבינן עייש"ה: הא חדא ועוד דלפ"ז ליכא למבעי כלל בכתבו ותנו לשליח ונמצא בו פסול דרבנן וכמובן. והרי הרמב"ם ז"ל כתב בהדיא האיבעיא גם לענין פסול דרבנן עיין בדבריו ז"ל. ועוד דאם נאמר דבגט פסול דרבנן זכות הוא לבעל שתתגרש מחדש וע"כ דגט פסול דרבנן חוב היא לו דהרי מאי טעמא אתה אומר דהגט החדש בודאי זכות לו. וא"כ פשיטא דהוי שינוי בשליחות והדק"ל דכל היכי שהגט פסול מדרבנן לא יהא גט כלל אף מה"ת דנתבטל השליחות. ובגוף קושיתו ז"ל עלה על לבי לומר דהנה כבר העלו האחרונים דהא דאמרינן בנאבד דיכולין לכתוב אחר לאו דוקא נאבד ממילא אלא אף אבדוהו בידים מצי לכתוב גט אחר וליתנו לה ן ובחידושי אמרתי להביא ראי' לזה מדברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל שכתב בהך דתנו לשליח שאם נתנו כבר ליד השליח ונמצא פסול אינו יכול לכתוב אחר ואי נימא דדוקא נאבד ממילא אבל אינו יכול לאבד בידים א"כ למה נקט דוקא בכבר נתנו ליד השליח דכיון דלדעתם ז"ל הטעם דאינו יכול לכתוב אחר בתנו לשליח ונמצא פסול הוא משום דלשליח י"ל דגם חספא יהיב לי' וכנ"ל בשם המפורשים ז"ל א"כ גם היכא שעדיין לא נתנו לשליח והיא עדיין בידם. למה יהי' בידם לכתוב אחר בנפסל אלא ודאי דלאו דוקא נאבד ורק שיכולים לאבד בידים וא"כ יכולין לאבד הגט הפסול

אולם כ"ז לפי מה שכתבו והבינו המפורשים ז"ל אולם לפי מש"ל די"ל דלהרמב"ם ז"ל מטעם שעשאן שלוחים לזמן קאתינן עלה עיימש"ל אין מכאן ראי' וכמובן ודו"ק. אמנם לעומת זה יש לי עזר כנגדו מתשו' הרמב"ן ז"ל שהבאתי למעלה שכתב שכיון שהגט ספק פסול צריך השליח ליתן שניהם הראשון וגם השני החדש דשמא הגט הראשון כשר ואינם יכולין לכתוב אחר ואי נימא דאין חילוק בין נאבד ממילא או שאבדוהו בידים. א"כ הו"ל ס"ס שמא פסול הוא ומותר לכתוב אחר לדעתו ז"ל דהאבעיא בכתבו ותנו לשליח הוא רק בנאבד אבל נמצא פסול יכולים לכתוב אחר וכנ"ל ואף את"ל דכשר הוא מ"מ כיון שאבדוהו ליכא רק ספיקא איבעיא דלא אפשטא ואף אם נאמר דזה לא חשיב ס"ס דהו"ל כספק אחד אם נסתלקו משליחותן [מה שיש לדבר עוד הרבה וכמובן] או דנימא דס"ס לא מהני נגד חזקת א"א מ"מ עדיין יקשה מ"ש שם בתשו' דשמא כשר הוא והוא לא נעשה שליח על השני רק על הראשון וגם העדים והסופר לא נצטוו לכתוב ולהעיד על השני רק על הראשון. דמשמע מדבריו אלה דגם אם הי' ביד הסופר והעדים לכתוב ולחתום גט אחר מ"מ אין ביד השליח ליתן לה דרבינו ז"ל מתרי טעמי קאתי עלה מצד הסופר והעדים. ומצד השליח ואמאי לא נימא לגבי השליח דמי אמר לה אנוחי בכיסך ול"מ כשמקרע ומאבד הגט הראשון אלא אף כשעדיין הוא בעין ת"י לדעת הפוסקים אלו דמי לנאבד כיון שלא נתנו לה וכמ"ש בזה הפוסקים עיין פר"ח א"ו דדוקא נאבד אבל כל שהוא בעין ואף כשאבדוהו בידים א"י לכתוב אחר וצ"ע] וא"כ שפיר יכולין לכתוב אחר אף בנמצא בו פסול דרבנן והיינו שיאבדו הגט הפסול בידים [או אף שלא יאבדוהו רק שלא יתנו לה לדעת הפר"ח] ובזה אמרתי ליישב מה שתמהו על הרמב"ם ז"ל שלא הביא כלל דין נאבד ורק נמצא פסול ועיי' ב"י שנדחק בזה ולפי הנ"ל א"ש דאחר שכתב נמצא פסול או בטל דאף בפסול דרבנן יכולים לכתוב אחר ממילא נשמע בנאבד וכנ"ל דבזה ע"כ מטעם נאבד קאתינן עלה. אולם עדיין יקשה לדעת המפורשים ז"ל דלדעת הרמב"ם ז"ל בנאבד מיד השליח פשיטא דא"י לכתוב אחר דהאבעיא הוא רק בנמצא פסול דלמה א"כ כתב האיבעיא גם בנמצא בו פסול דרבנן דלפ"ז רק משום נאבד אנו באים להתיר לכתוב אחר וגם היכי שנתנו כבר הגט ליד האשה מא"ל

ואשר אחזה ביישוב הדבר דבאמת בהך דעשו שליחותן לא אמר בפירוש שביטל שליחתן אח"כ ורק דאנו דנין מתורת אומדן דעת והיינו דחשיב אומדנא דמוכח טובא דאל"ה קיי"ל דגילוי דעת בגיטא לאו מילתא היא ומעתה אמינא דהא דאמרינן דבנמצא פסול וביחוד פסול דרבנן לא עשו שליחתן לאו היינו דזה הוי דבר ברור שלא עשאן שליחים רק לגט כשר בלי פקפוק ורק דאומדנא זו מבטל האומדנא דסליקו סלקינהו וביטל שליחתן דלא תהי' מוכח עכ"פ וממילא יכולין לכתוב אחר דל"ח ביטול דגם ג"ד שאינו מוכח טובא לאו מילתא הוא בגט. אבל מ"מ אין בזה שעשו בהגט פסול דרבנן דבר ודאי וברור שלא עשו שליחותן דנאמר מטעם זה דנתבטל השליחות לגמרי דל"ח מוכח טובא עכ"פ והבן כי זה ברור אצלי בביאור עניינים אלו: ובזה אמרתי להמתיק דעת רש"י והמפורשים ז"ל דהך איבעיא בתנו לשליח לאו היינו על גוף הדבר אי יכולין ליתן הגט בעצמן משום דנימא דרק מחמת דחייש לטירחא דידהו עשה שליח אחר וכאשר פי' הרי"ף ז"ל ורק אהך דעשו שליחתן עמש"ל בביאור דעתם ז"ל אולם לפי הנ"ל א"ש יותר ויתבארו הדברים כמין חומר: דלדעתי הך סברא דלטירחא דידהו חייש אינו ענין ברור ורק דכיון די"ל כן ממילא נתבטל האומדנא דביטל שליחתן אח"כ דלא תהי' עכ"פ מוכח טובא וג"ד בגיטא לאו מילתא היא אבל פשיטא דאין לסמוך על אומדנא וסברא זו דלטירחייהו חייש להתיר להם ליתן בעצמן ודו"ק: זו"ז בגוף הדבר דגט פסול מדרבנן חשוב חוב ליתא לדעתי דכמו דפשיטא לן דאף שנתן גט ורצונו הי' א"כ בהגירושין מ"מ כשנתבטל הגט י"ל דאולי רצונו עתה בביטולו. כ"כ בפסול דרבנן י"ל הכי והיינו דאולי רצונו שתהי' אגודה בו ועי"ז תהי' מוכרח לשוב אליו. ויש לי בזה הרהורי דברים לפ"ז לומר דמ"מ באשת כהן י"ל דהגירושין אחר שכבר גירשה בגט פסול מדרבנן זכות הוא לו דגירושין אלו חוב המה לו ויש לדבר בזה בהך דאין מעלין משטרות ליוחסין משום דאין העדים מדקדקים בזה דבגט י"ל דמוטל עליהם לדקדק דנ"מ אם הוא כהן אם אין כשימצא בו פסול דרבנן אם הגט הוא אח"כ זכות להבעל לענין שיכתבו אחר בלי דעתו ואף לפי מש"ל דלדעתי גם היכי דהגירושין הוי זכות בודאי אין לכתוב וליתן גט בלי שליחות הבעל מ"מ נ"מ בכהן כיון דגט פסול מדרבנן חוב הוא לו הגט בטל מה"ת דנתבטל השליחות אולם לא בחנתי עוד הדברים במצרף