ברכת רצ"ה קעג

י"ל דאף דבגט שליח עושה שליח היינו דוקא כשנתן ומוסר הגט בידו אבל כשאמר כתובו ועשו שליח הוי מילי דלא מימסרן לשליח ולכך הוצרך לפרש דהך דכתובו ותנו לשליח היינו לשליח הבעל שמינה הוא אותו לשליח והבן כי קצרתי וסמכתי על המעיין] וראיתו נראה לדחות דיש לומר בהיפוך דבתנו לידי ודאי לא עשו שליחותן ומשום דדוקא בתנו לשליח יש לומר דסלוקי סלקינהו מדלא אמר להם שיתנו בעצמם ורצונו א"כ הי' שיסתלק שליחותן אחר שינתן הגט ליד השליח ורק דאי נימא דלטירחא דידהו חייש לא נסתלקו משליחות דאף דלדעת רש"י והמפורשים ז"ל אינם יכולים בכה"ג ליתן הגט בעצמם שלא ע"י השליח דהמה ז"ל לא פירשו האיבעיא כמו שפירש הרי"ף ז"ל על גוף הדבר בעצמו אם יכולים לגרש הם בעצמם מ"מ זה אינו רק משום דלדעתם ז"ל אף אי נימא שמה שעשה שליח אחר הי' משום דחייש לטירחא דידהו מ"מ כיון שעשה שליח יהי' איך שיהי' דמי להך דאבא בר מניומי ולא את גיטין דף כ"ט דאף שרצה לעשותו שליח להולכה ליתן לה להאשה ורק שהוא אמר להבעל דלא ידע לה מ"מ כיון שעתה צוה לו לתת לאבא בר מניומי אין להשליח בעצמו ליתן הגט להאשה. אבל מ"מ אין ראי' מזה דסלק אותו גם משליחות הכתיבה ורק אי אמרינן דלטירחא דידהו חייש אמרי' דמדלא עשאן בעצמן שלוחים להנתינה אין ברצונו שיהיו שלוחים כלל אחר שיתנו הגט להשליח אבל בכתבו ותנו לידי שפיר יש לומר דפשיטא דיכולין לכתוב גט אחר דאין ראי' מזה שביטל כל שליחותן אח"כ מדלא צוה להם שיתנו ג"כ להאשה די"ל דלא הי' ברצונו לעשות שליח כלל על הנתינה ורק למסור לה הגט בעצמו ורק היכי שעשה שליח אחר להנתינה ולא עשה אותם בעצמם י"ל דלסקינהו מהשליחות לגמרי וכנ"ל

אולם כ"ז לדעת רש"י ז"ל ודעמי' דאיבעית הש"ס היא רק בנאבד מהשליח אבל לדעת הרמב"ם ז"ל דהאיבעיא הוא בנמצא פסול דגם בזה יש להסתפק אם יכולין בכתבו ותנו לשליח לכתוב גט אחר ומשום דכשאינו נותנים הגט להאשה שתתגרש בו יש לומר דגם חספא יהיב לי' לשליח וכנ"ל בשם המפורשים ז"ל א"א לומר כן דיש מקום להתיר יותר לכתוב גט אחר בכתבו ותנו לידי מתנו לשליח דבין כך ובין כך אין האשה מתגרשת על ידו וכמובן. וראיית הגט פשוט נכונה א"כ לפ"ז דמדלא נקט בכה"ג מוכח דפשיטא לי' להש"ס דכל כה"ג עשו שליחותן. אמנם באמת כשאני לעצמי אמינא טעם אחר לשיטת הרמב"ם ז"ל דלאו משום דגם חספא יהיב לשליח קאתינן עלה לדעתו ז"ל דאם כה נאמר יקשה הא דקאמר הש"ס דא"נ דלטירחא דידהו חייש יכולים לכתוב גט אחר דמה נ"מ בזה דמ"מ כיון שאינם יכולין ליתן לה הגט בעצמם. וכאשר פסק הרמב"ם ז"ל בעצמו פ"ט מהל' גירושין א"כ עדיין יש לומר כנ"ל דגם חספא יהיב לשליח דע"כ צריכים המה ליתן הגט לשליח ולא להאשה ורק דאיהו ז"ל מפרש ג"כ האיבעיא כנ"ל לשיטת רש"י ז"ל דקמבעיא ליה אי לטירחייהו חייש ואין ראי' א"כ מדלא עשאן שלוחים על הנתינה דאינו רוצה עוד שיהי' שלוחיו אח"כ או דנימא דסלוקי סלקינהו מדלא עשאן בעצמן שלוחים ליתן הגט ורק דבזה מחולקים דלדעת רש"י ז"ל הך דסלוקי סלקינהו היינו דאמרינן דדעתו היה שאחר שיתנו גט לשליח יסולק שליחתן ולכן רק בנאבד אמרינן דעשו שליחותן שכבר מסרו גט כשר ליד השליח אבל בנמצא פסול שלא נתנו א"כ גט ורק חספא להשליח לא נסתלקו עדן משליחותן. אולם דעת רבינו הגדול ז"ל דאמרי' דמדלא עשאן שלוחים להנתינה עשאן שלוחים לזמן עד עת הנתינה להשליח ולא אח"כ ואין אנו דנין משום שעשו שליחותן ורק שאף אם לא עשו עדן שליחותן נסתלק כחם שהי' רק עד זמן ועת הנתינה ולא אח"כ. ולפ"ז אין מקום לדברי הריק"ש דבאומר תנו לשליח לגרש בו אשתי גם להרמב"ם ז"ל יכולים לכתוב אחר בנמצא פסול דזה אינו רק לפי מה שפירשו המפורשים ז"ל דטעמו של רבינו ז"ל הוא משום דכיון שאינה מתגרשת תיכף מידם יש לומר דגם חספא יהיב לי' לשליח דלפ"ז יש מקום לחלק ולומר דכיון שאמר בשעת שעשאן שלוחים שרצונו שתתגרש בו אשתו דמי שפיר לתנו לידה דאמרי' דגט כשר קאמר. אולם לפי מה שבררנו דמטעם שעשאן רק שלוחים לזמן קאתינן עלה לדעת רבינו ז"ל אין מקום לחלק בכך וכמובן. ולפי הנ"ל גם לדעת הרמב"ם ז"ל יש לומר כנ"ל דבאומר כתבו ותנו לידי פשיטא לי' להש"ש דיכולים לכתוב גט אחר דאין ראי' מזה דלא עשאן שלוחים להנתינה דאינו רוצה שיהי' שלוחים אח"כ דכיון דלא עשה שום שליח להנתינה יש לומר דלכך לא צוה להם שיתנו שלא רצה ליתן לה הגט ע"י שליח וכנ"ל לשיטת רש"י ז"ל ודו"ק בזה: ועיין מש"ל דהיכי דאמר כתובו לבד יש לומר דגם לשיטת רש"י ז"ל כיון שלא דבר כלל מהנתינה גם חספא בעלמא יהיב לי'. אמנם לפי הנ"ל י"ל דאין חילוק כלל בין הזכיר הנתינה ללא הזכיר לפ"ז גם לדעת הרמב"ם ז"ל לאו מטעם דחספא יהיב לשליח קאתינן עלה לאסור לכתוב גט אחר גם בנמצא פסול ורק מטעם דהוי שליחות לזמן וכנ"ל ואף אם נרצה לשדות נרגא בזה מ"מ נ"ל ברור דהיכא שאמר כדי לגרש בו אשתי דמי שפיר לכתובו ותנו לידי דזה שגילה דעתו שרצונו לגרש בו אשתו לא גרע מהזכיר מהנתינה לדעת רש"י ז"ל וזה מסתבר עוד יותר ממ"ש מהריק"ש לחלק בזה לדעת הרמב"ם ז"ל לפי מה שהבינו המפורשים ז"ל בדבריו דגם חספא יהיב לשליח דבכה"ג גם הוא ז"ל יודה דגט כשר קאמר להו דלדעת רבינו ז"ל לפי הנ"ל בעינן לזה שיהי' נתינה שמתגרשת בו תיכף ולשיטת רש"י ז"ל [ולפי מ"ש אנכי גם מהרמב"ם ז"ל אין ראי' שחולק בזה] לא בעינן רק שיזכיר ענין נתינה וזה ברור אצלי. ועיין בספרו של מ"ז הגאון רשכ"י ז"ל שכתב דבנפסל פסול דרבנן באמת הו"ל לומר דעשו שליחותן דאל"כ כל היכי שהגט פסול מדרבנן איך יהי' גט מה"ת הרי נתבטל השליחות מהסופר והעדים דמי אומר כתובו חספא. **(מלחמות אריה הנה הסברא שחידש לן מוח"ז רשכ"י הישי"ע קיימתי מדעתי דנפשאי. ותרצתי לחכם אחד מה שהקשה אותי בהא דאמרי' גיטין י"ח ע"ב ההוא דאמר להו לעשרה כתבו גט לאשתי חתמו בי תרי מנייהו ביומי ואינך מכאן ועד עשרה ימים אתא לקמי' דר"י ב"ל א"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ופריך התם הגמרא האמר ר"ל לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא. והנה רש"י ז"ל כתב התם בשעת הדחק הי' שהלך זה לדרכו או ניסית כבר בגט זה וע"ז הקשה הא רש"י ז"ל בעצמו פי' לעיל דהא דקאמר הגמרא דמכאן ועד עשרה ימים לא דחיישינן שמא פייס. הוי פרושי שמא בא עלי' והוי גט ישן. א"כ לפ"ז מאי פריך הא לקמן ע"ט ע"ב אמרינן בהדי' דבגט ישן אם ניסית לא תצא. והשבתי לי' עפ"י הסברא הנ"ל די"ל דהא דגט ישן בדעבד כשר היינו כשנותן בעצמו. אבל הכא דעשאן שלוחים לכתוב וליתן הגט. והמה חתמו מכאן ועד עשרה ימים דלר"ל הגט פסול מדרבנן הוי שינוי בשליחותן דמסתמא לא הי' דעתו ליתן גט פסול אפי' מדרבנן ולהכי הגט פסול אפי' בדעבד ואם ניסית תצא ומשו"ה שפיר ניחא הא דאמר ריב"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק דכשר אפי' מדרבנן:)** ורק