ברכת רצ"ה קעב

חשיב שם אביו שם טפל הגט כשר ואי לאו פשיטא דאינו גט וזה מבואר בדקדוקו של רבינו ז"ל שכתב בהך דלא כתב רק בן פלוני זה אינו כשר ולא כתב שהגט פסול ואינו גט וכנראה מלשונו זה דספוקי מספקא לי' וכנ"ל וא"כ כ"כ גם לדעתו ז"ל י"ל דבשינה שם אביו ספיקא מיהו הוי וכמובן ודו"ק עיין בס' גט פשוט דצדד להקל בשינה אבי המגורשת ומטי לי' משמי' דהראנ"ח ז"ל דאשה אינה נקראת ע"ש אביה אחר שנשאת רק על שם הבעל אשת פלוני אלמנת פלוני ובאמת שהדעת נוטה לומר כן וביחוד לענין חשש ביטול הגט מה"ת וגם כי לפ"ז ימתקו יותר דברי הירושלמי שהבאתי למעלה דכתב אני פלוני מגרש את אשתי כשר ומשום דדוקא שמו צריך לכתבו דאל"כ ליכא ספירת דברים אבל שמה כיון שכתב שמגרש את אשתו והיא נקראת על שם בעלה דמי לכתב שם הטפל דאף שלא כתב שם העיקר כשר וכמו כן בזה שכתב אשתי דהיינו אשת פלוני דחשיב שם הטפל כיון שנקראת על שם הבעל אף שלא כתב שם העצמי שהוא העיקרי כשר וכנ"ל בהך דבן פלוני וא"צ א"כ לכל האריכות דלעיל ודו"ק. אחר כתבי זאת הגיע לידי תשובות הרשב"א ז"ל וראיתי שכ' אהך דכתב בן פלוני לבד וז"ל אינו כשר דשמו ושמה בעינן וחניכה דאמרינן היינו דקרי לי' אינשי באותו חניכה כו' ושקורין אותו לבד באותו חניכה ולא אחרת עמה ובן פלוני כו' אינו ניכר באותו שם עכ"ל מדבריו אלה נראה דאיהו ז"ל מטעם אחר קאתי ענה דאף דאדם נקרא על שם אביו אבל מ"מ לא נקרא ע"ש אביו לבד רק בצירוף שמו דשם העיקר א"כ שמו לבד וחניכתו שם הטפל הוא שמו בצירוף שם אביו ולפ"ז יש לומר גם לדעתו ז"ל דבשינה שם אביו חשיב כאילו שינה בשמו והיינו בשם הטפל דשם הטפל הוא שמו בצירוף שם אביו והוא נכתב בשינוי ודלא כמש"ל והבן זה כי קצרתי

ועתה נבוא לדבר על דבר הגט החדש מקור הדבר בש"ס דגיטין דף ס"ג ההיא דהוו קרי לה נפאתה אזיל סהדי כתוב תפאתה אמר רב יצחק כו' עשו העדים שליחותן מתקיף לה רבה מי קאמר להו כתובו חספא והבו לה כו' אי כתובי סהדא גיטא מעליא ואבד עשו עדים שליחותן מתקיף לה ר"נ מי קאמר להו כתבו ואנחוה בכיסייכו אלא אמר ר"נ כותבין ונותנין אפילו מאה פעמים בעי מיניה רבא מר"נ כתבו ותנו לשליח מהו סלוקי סליק להו או דילמא לטירחא דידהו חייש א"ל רבינא לר"א ויוליך לה מהו תיקו והנה רש"י ז"ל פי' האיבעיות בכתבו ונתנו לשליח ואבד מיד השליח בדרך וכנראה דדעתו ז"ל דבנמצא פסול פשיטא שגם בכה"ג יכולים לכתוב גט אחר דלא עשו שליחותן וכן הוא דעת הטור ז"ל אמנם הרמב"ם כתב האיבעיא בנמצא פסול ועיין בנושאי כליו שפירשו דדעתו ז"ל דכיון שאינם נותנים הגט להאשה ורק להשליח יש לומר דגם חספא יהיב לו עיין בדבריהם ז"ל ועיין בר' ירוחם שכתב דאין כאן מחלוקת דרש"י ז"ל נקט נאבד וה"ה נמצא פסול וכמו כן לדעת הרמב"ם פסול וה"ה נאבד עיי"ש. אמנם מדברי הרמב"ן ז"ל בתשובותיו סי' קמ"ה מוכח להדיא דבנמצא פסול אין חילוק בין כתבו ותנו לה לכתבו ותנו ליד השליח עיי"ש שכתב וז"ל ומה ששאלתם אם יש תקנה בהחזרת השליח להסופר ויכתוב לו אחר דבר ברור הוא שיכול לעשות כן כו' והשליח יתן שניהם ליד האשה שאם יתן השני לבד שמא הראשון כשר והוא לא נעשה שליח על השני רק על הראשון וגם העדים והסופר לא נצטוו לכתוב ולהעיד על השני אלא על הראשון שהוא כשר אלא יתן השליח שניהם להאשה ושתתגרש בראשון אם היא כשר או בשני אם אין הראשון כשר כו' העתקתי כל לשונו ז"ל יען נצרך לנו בדברינו להלן] ומבואר איפוא דאם הראשון פסול אף שנתן לשליח יכולין לכתוב גט אחר הרי להדיא לפנינו דעת הרמב"ן והטור ז"ל וכפי הנראה גם דעת רש"י ז"ל דאם נמצא פסול אף בתנו לשליח יכולין לכתוב גט אחר ולעומת זה דעת הרמב"ם ז"ל דגם בכה"ג דנמצא פסול אינם יכולין לכתוב אחר בתנו לשליח והוא א"כ פלוגתא דרבוותא ולפ"ז הי' לכאורה בנ"ד לצדד להקל בצירוף נתינת הגט הראשון אחר שיש מקילין לכתוב גט שני וגם להמחמירים מידי ספיקא לא נפקא איבעיא דלא אפשיטא ובצירוף דעת הריק"ש ז"ל דאם אמר כתבו ותנו לשליח לגרש בו אשתי או שתתגרש בו אשתי ונמצא פסול לכ"ע יכולין לכתוב וליתן גט אחר

אולם מה שעומד לנגדינו הוא מה דפסקינן להלכה בש"ע סי' קכ"ב שם ומקור הדברים בתשו' הרשב"א ז"ל דהיכא שנתן הבעל בעצמו הגט ליד השליח ולא אמר להם שיכתבו ויתנו ליד השליח לכ"ע אינם יכולין לכתוב אחר בלא רשות הבעל ובנ"ד מסר הבעל בעצמו הגט ליד השליח ועיין ב"ש שכתב דאף אם לא עשאו שליח בפירוש על גט זה אלא עשאו סתם ומסר הגט לידו א"י לכתוב גט אחר וליתנו לידה ע"ש שכ' שכן נראה ממשמעת תשובת הרשב"א ז"ל. אמנם כשאני לעצמי לא אבין מדוע בעשאו סתם אינו יכול לגרש בגט אחר אחרי שהסופר והעדים יכולין לכתוב ולחתום גט אחר ומדוע יגרע זה מקידושין דאף אם נתן כסף ביד השליח לקדש אשה יכול השליח להחליף ולקדשה בכסף אחר עיין בש"ג רפ"ב דקדושין הובאו דבריו בב"ש אה"ע סי' ל"ה שכתב מה"ט לחלק לענין שליח עושה שליח בקידושין בין קידושי שטר לקידושי כסף דבקידושי שטר כיון שהשטר קידושין בידו ואינו יכול לקדשה רק בשטר זה לא חשיב מילי אבל בקידושי כסף שאין קפידא אם יחליף אף שנתן הכסף בידו א"י לעשות שליח שני דהו"ל מילי עייש"ה ומה א"כ בין קידושין לגט אחרי שאין חשש מצד הכתיבה והחתימה. ועיין בג"פ שנסתפק באומר כתבו וחתמו ותנו לידי או כתבו וחתמו בלבד אי עשו העדים שליחותן די"ל דדוקא בתנו לשליח קמבעיא לן אי סליקנהו ובנמצא פסול לדעת רש"י ז"ל פשיטא דיכולים לכתוב גט אחר אבל כשרצונו הוא שיתנו לידו ליכא ספק כלל ופשיטא דעשו שליחותן וא"י לכתוב אחר שנתנוהו לידו גט אחר וליתנו ליד הבעל וכתב נראה כן מהא דנקט האיבעיא רק בכתבו ותנו לשליח ולא בכתבו ותנו לידי והניח בצ"ע. ובאמת לדעתי בכתובו לבד יש ספק ולומר דכיון שלא דבר להם כלל מענין הנתינה עשו שליחותן תיכף עם גמר הכתיבה והחתימה וביחוד אחר שכבר נתנוהו לידו וכשנאבד או נמצא פסול אינן יכולין לכתוב גט אחר דאף דבתנו לשליח לדעת רש"י ז"ל ודעימי' יכולין לכתוב גט אחר דמי אמר כתובו חספא היינו משום דאף דלא דיבר מהנתינה לידה מ"מ הזכיר מהנתינה לשליח ול"מ כשאמר ויוליך לה דהזכיר קצת מהנתינה לידה אלא אף בלא ויוליך מ"מ דיבר מהנתינה לשליח ואמדינן דעתו דלגט כשר נתכוין משא"כ בכתובו לבד שלא הזכיר כלל מענין הנתינה יש לומר דגם לדעת פוסקים אלו אין ראי' דגט כשר קאמר להו ואל"ה לא עשו שליחתן. אמנם בתנו לידי מהצד הסברא אין מקום לחלק בין תנו לשליח לתנו לידי ועיין רש"י ז"ל שפי' בהך דכתבו ותנו לשליח לשליח שלי שמניתי שהשליח להולכה עשאו הבעל ומה נ"מ איפוא בין תנו לידי לתנו ליד שליחי שהוא כמותו [ועיי' בתשו' רדב"ז שרצה לדייק מדברי רש"י ז"ל אלו דדוקא כשאמר להם שיתנו לשלוחי שעשאו הוא אבל כשאמר כתבו ועשו שליח להוליך הגט פשיטא דלא עשו שליחותן ויכולין לכתוב גט אחר כשנאבד מיד השליח. אמנם לדעתי אין מדברי רש"י ז"ל אלו ראי' לפמש"ל בשם הש"ג דבקדושי כסף אינו יכול לעשות שליח שני דהו"ל מילי ודמי לאומר אמרו לסופר ויכתוב ול"ד לגט וקידושי שטר שהשטר והכתב מוכיח וא"כ