ברכת רצ"ה קעא

דלר"מ בעינן שיהא מוכח מתוכו היא משום דכיון דלדידי' אמרינן דחתימה הוא גמרו של כתיבת הגט ע"כ בעי מוכח מתוכו דאנ"ה עדיין לא נגמר הגט בחת"י העדים וכנ"ל א"כ גם לר"מ אין לנו רק דבשעת החתימה יהי' מוכח ומבורר שכשיתן לה תהי' מגורשת ע"י הגט אבל כשהי' באמת מבורר ומוכח בשעת החתימה והנתינה לידה אף שאח"כ נולד קודם חלותו של הגט דבר חדש שהוחזקו שני יב"ש ונעשה אינו מוכח לא איכפת לן כיון דמ"מ הי' מבורר מקודם וחתימת יד העדים גמרו כתיבת הגט וז"ב ולפ"ז לדידן דקיי"ל כר"א דעידי מסירה כרתי והך דוכתב אכתיבה קאי באמת אין לנו כלל לומר דבעינן מוכח מתוכו גם היכא דאנו דנין להכשירו בעידי חתימה לבד כגון דליכא עידי מסירה דלדידי' אין לומר דבעינן שיהי' נגמר בחתימת יד העדים כל כתיבתו של גט ודלא כדעת הפוסקים שהבאתי למעלה ודו"ק בזה. ולפ"ז א"כ אין דמיון ושיווי בין נ"ד דחשוב מוכח מתוכו בכה"ג לר"מ ובין הך דספיר' דברים לדידן דמ"מ כל שאין בהגט ספירת דברים של כריתות מי היא המגורשת לא מהני מה דיבורר עי"ז שתוציא הגט וכמובן וצ"ל לכאורה לפ"ז דלא בדוקא נקט הירושלמי אני פלוני מגרש את אשתי ורק דצריך ג"כ לכתוב שם המגורשת דשניהם שמו ושמה המה לפ"ז בכלל ספירת דברים

אולם אחר העיון אמינא דעכ"ז דברי הירושלמי בדקדוק נאמרו ונבוא מצד אחר דבאמת צריכין אנו להבין דברי הר"ן שכ' דגם לר"א הגט בטל בלא כתב שמות האיש והאשה משום ספירת דברים דבעינן שיהיו ספר כריתות ואי ליכא שמות המגרש והמתגרשת הגירושין הוא רק ע"פ העדים דא"כ גם בשני יב"ש נמי נימא הכי דאין כחן ספר כריתות דעיקר הגירושין הוא גם בזה רק ע"פ העדים ומה נ"מ בין לא כתב כלל שמותם ובין כתבם ואין ידוע מכח הספר מי הם. אמנם ביאור הדבר דבלא כתב שמו ושמה אין בהספר שום כריתות והעדים ע"כ צריכין להעיד מי הם המגרש והמגורשת משא"כ בהך דשני יוב"ש אין העדים צריכים להעיד שזה גירש ורק דדי שיעידו על השלילה שאין זה יב"ש האחר וממילא היא מגורשת ע"י ספר הכריתות וז"ב בחילוק העניינים ומעתה דז"א רק בלא כתב כלל שמו וגם שמה וכהך דס"ת משא"כ היכי דנכתב שם המגרש ושהוא מגרש את אשתו הגט כשר לר"א דגם בזה אין אנו צריכין להעדאת העדים גם אם יש לו עוד אשה אחרת רק שלא גירש את האחרת וממילא האשה זו מגורשת ע"י ספר הכריתות דפלוני מגרש את אשתו ודמי שפיר להך דהוחזקו שני יב"ש דכשר לר"א דעידי מסירה כרתי ולא בעינן מוכח מתוכו דזה חשיב שפיר ספר כריתות וכנ"ל ודו"ק. והנה לכאורה לפ"ז היכא שהי' היפוך שכתב רק שם המגורשת ולא שמו הגט כשר מה"ת דבזה ג"כ אין אנו צריכין להעדאת עדים שזה גירש ולכאורה כ"ש היא דכיון שכתב שמגרש לאשתו פלונית יודעין אנחנו מי המגרש וא"צ להעדאת עדים כלל אף על השלילה דאיתתא לבי תרי לא חזיא. אמנם אחר ההתבוננות נ"ל לומר ולחלק דזה לא חשיב ספירת דברים כיון שזה שכתב אני גרשתי אינו ספירת דברים אם כן אף שאח"כ כשכותב שם המגורשת שמו נשמע מכללו ל"ח ספירת דברים משא"כ להיפוך כשכתב שמו ושהוא מגרש את אשתו וזה ברור למבין. ועדיין נשאר לנו לבאר לפ"ז דברי הירושלמי בהך דהכותב טופסי גיטין דאמרינן דבעי שיכתב שמו ושמה לשמה. הרי דגם שם המגורשת היא מתורף הגט מה"ת: והנראה דדעת הירושלמי דאף דכשכותב רק אני פלוני מגרש את אשתי כשר מה"ת אף שלא כתב שמה דשפיר חשיב ספירת דברים דאף שיש לו אשה אחרת מ"מ א"צ להעדאת עדים רק על השלילה ודמי לשני יב"ש וכנ"ל. מ"מ כשכותב שמה היא ג"כ מספר הכריתות מסיפורי דברים של הכריתות וכל שלא נכתב א"כ לשמה פסול. דמ"מ נכלל הוא בספור דברים והוא א"כ מתורף הגט ומ"מ לענין מקורע בהך דעלה של זית די במה שכותב אני פלוני מגרש את אשתי על העלה האחת. ואף שכתב שמה על עלה אחרת כשר ולא פסלינן משום דספר אחד אמר רחמנא ולא שתים ושלשה והרי כתב שמה על עלה אחרת דאף דלענין שלא לשמה פסולין כשכתב שמה שלא לשמה. דשאני התם דמ"מ כיון שכתב ונקב שמה היא ג"כ מכלל ספורי דברים של כריתות משא"כ בזה דעיקר פסולו היא משום שני ספרים א"כ כמו דלענין הכשרו אתה אומר דפסול כיון דנכתב בספר אחר כ"כ לענין פסולו אין לפסול ע"י מה שכתב בספר אחר דספר אחד הוא הגט ומ"ל בספר האחר וז"ב ואני מוסיף לומר עוד דלפ"ז גם בשכתב בספר האחר שמה שלא לשמה כשר דאין לנו לדון רק על ספר האחד של כריתות. הגע עצמך למ"ד דגם טופס צריך לכתוב לשמה היעלה על הדעת דאם חסר דבר מה שאינו פוסל הגט בהגט וכתב מה שחסר על ספר אחר שלא לשמה דנפסול וע"כ דאין לפסול מטעם שלא לשמה רק מה שכתב בספר האחד של הכריתות דספר אחד אמר רחמנא. ואין לנו לדון על ספר האחר וא"כ כ"כ לענין שם המגורשת לא חשיב תורף מה שנכתב בספר אחר ודו"ק בזה: והנה גם לפ"ז יש מקום בראש לומר ולחלק לדעת הב"ח ז"ל בין שינה שם אבי המגרש לשינה שם אבי המגורשת ומשום דכיון דעיקר הטעם לפסול הגט מה"ת הוא משום דאדם נקרא ע"ש אביו והוא כתבו בשינוי וזיוף בטלה לה ספירת הדברים ואין כאן ספר כריתות וכנ"ל א"כ בשם אביה של האשה המגורשת שפיר י"ל דאין כאן פסול תורה דאף שיש זיוף בשם אביה מ"מ אין אנו צריכין להכריתות העדאת העדים רק על השלילה והיינו שיעידו שלא גירש אשה ככתוב בשינוי בגט וממילא יהי' כריתות ע"י ספר דכיון שנדע שלא גירש אשה ששם אביה כך והוא נכתב א"כ בטעות ממילא וכשר הגט. ועדיין הדבר צריך תלמוד אצלי דא"כ גם בשינוי שם אביו נכשיר מה"ת דנימא דשפיר חשיב ספירת דברים שאין אנו צריכין להעדים רק שיאמרו שלא גירש איש ששם אביו ככתוב בשינוי וממילא תתגרש ע"י ספר הכריתות כיון שנכתב שמו וע"י העדים נתבטל שם אביה הכתוב בגט והו"ל א"כ כאילו לא כתב שם אביה כלל דכשר ויש לי בזה הרהורי דברים הרבה אולם לא נתחוורו אצלי כמשפט ולכן אשים קנצי למילין

ובגוף הדבר שהגט בטל מה"ת בשינה שם האבות נראה לי לומר דהדבר תלוי במה שנחלקו בכתב בגט בן פלוני בלי הזכיר שמו דדעת הגאון מהר"ם פדואה ז"ל בשם המרדכי האריך דהגט כשר מאחר שידוע שאין לאביו בנים אחרים כמו בן פלוני עד דהמתניתין דמהגרש ולדעתו ז"ל נראה דשובר דכיון דאדם נקרא ע"ש אביו חשוב כאלו הזכיר שמו ואף דיש לו שם העיקר העצמי מ"מ כשר דמי שיש לו שני שמות וכתב שם הטפל כשר לדעת הרבה פוסקים דבן פלוני שכתב בגט חשוב כמו שם הטפל כיון דאדם נקרא ע"ש אביו ורק דשמו הוא שם העיקר. ולכך בלא כתב שם אביו כלל כשר. דהו"ל ככתב שם העיקר דכמעט כל הפוסקים מודי דכשר וכששינה א"כ בשם אביו הו"ל כאילו שינה אחד משמות המגרש דפשיטא דהגט בטל. אמנם לדעת הרשב"א ז"ל דבכה"ג שכתב רק בן פלוני ולא הזכיר שמו הגט פסול ועכצ"ל א"כ לדעתו ז"ל דבן פלוני לא חשיב כמו שם הטפל דבכתב שם הטפל ס"ל להרשב"א ז"ל דהגט כשר. ובאמת יש לומר דגם בשינה שם אביו ליכא פסול תורה ועיין ברשב"א ז"ל בתשובותיו דמספקא לי' אי צריך אף לכתחלה שם אביו בגט וי"ל א"כ דמספקא לי' הוא גופא אי שם אביו חשיב כשם טפל עכ"פ דלכתחלה צריך לכתוב כל שמותיו וא"כ כ"כ לענין כתב רק בן פלוני הדבר מסופק לדעתו ז"ל דאם