ברכת רצ"ה יז

אבל היכא שהוא מצד העדים שפיר הו"ל ראוי להעיד ומשום דכיון דמועיל עדותו לענין תפיסה חזינן שלא פסלוהו לגמרי שלא יהי' ראוי להעיד דא"כ גם תפיסה לא הי' מועיל ורק דחז"ל תקנו שלא יזדקקו ב"ד להוציא ממון בעדותו של זה ולכך אי עביד דינא לנפשיה ותפס לא מפקינן מיניה דחשוב ראוי להעיד ורק דאנן לא נחתינן להוציא מזה ע"י. וכיון שכן אין ראי' מהך דמשחק בקוביא דבתר דאורייתא אזלינן לענין חיוב שבועת העדות ורק דכיון דמדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו רק שלא נוציא ע"י שפיר חשוב ראוי להעיד גם מדרבנן וכנ"ל וא"ש. א"כ מוכח דעד מיתה חייב בשבועת העדות אף אי נימא דאינו נאמן רק מדרבנן וכנ"ל ודו"ק

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הרשב"א ז"ל מהך דשכנגדו חשוד על השבועה דפריך הש"ס בשבועות דף ל"ב שם דנימא לי' מי יימר דמשתבעת דצריך עדותן לשבע וליטול והרי גם בחשוד מה"ת שכנגדו נוטל בלי שבועה ומדאורייתא א"כ ראוי להעיד עדות ממון ודאי. ובחידושי הארכתי להוכיח מזה מש"ל דגם הרשב"א ז"ל אין דעתו דמשום דמועיל תפיסה חשוב ראוי להעיד עדות ממון ורק דמועיל לענין שלא יוכל לומר לו מה אפסדתיך אבל מ"מ זה לא חשוב רק גורם ושפיר מדמה לזה א"כ הך דחשוד דראוי להעיד מה"ת וגם עתה הפסידו דהי' יכול ליטול בשבועה והארכתי בזה ואכמ"ל] ולפי הנ"ל א"ש דמזה דהוי ראוי להעיד מה"ת לבד אין מועיל לחייבו בשבועת העדות ורק דבמשחק בקוביא חשוב ראוי להעיד גם מדרבנן דלא פסלוהו לגמרי ורק שאמרו שלא נזדקק להוציא ע"י עדותו אבל אי תפס שפיר מועיל שלא להוציא מאתו וכנ"ל משא"כ בהך דחשוד שאמרו חכז"ל שלא יועיל עדותו רק בצירוף שבועת התובע ואינו ראוי להעיד מדרבנן עדות ממון ברורה דמי יימר כו'. ומזה יש להביא ראי' למה שהעלו הש"ך ואחריו התומים ז"ל דבחשוד אם תפס התובע ואינו רוצה לישבע מפקינן מיני' דאל"כ גם בזה נאמר כנ"ל גבי הך דמשחק בקוביא דגם מדרבנן הוא ראוי להעיד ורק שאמרו שלא נזדקק להוציא מהחשוד בלי שבועת התובע וכנ"ל ויש לי בזה הרהורי דברים אולם לא הבאתים עוד במצרף הדעת והתבונה ואשר ע"כ אשים מחסום לעטי בזה

והנה בגוף הדבר שכתב הטור בדעת אביו הרא"ש ז"ל דאפי' אם אחר העיד שנהרג בערכאות אינו נאמן נתחבטו האחרונים ז"ל בכוונת דבריו אלו ז"ל דמאין הוציא זה מדברי הרא"ש ז"ל והעיקר מה שכתב הרב בעל קרבן נתנאל ז"ל מוצא לדין זה ממה שסיים הרא"ש ז"ל בסוגיין דגיטין שם אחר שהעלה דהלכ' כלישנא קמא דרב יוסף דביצא ליהרג בב"ד של עכו"ם הוא בחזקת מת ודאי דמקטל קטלי' לי' ובלבד שיהי' ישראל מעיד שיצא ליהרג עיי"ש. מדבריו אלה נראה דדוקא ישראל ולא עכו"ם ערכי אף ערכי אחר ואף עכו"ם שאינו ערכי נאמן לומר שנהרג בערכאותיהם. אמנם אנכי אמרתי זה כמה ועתה ראיתי לידידי הגאון אבד"ק מעזריטץ שהעיר ג"כ קצת בזה דאין מדבריו אלה ראי' לדין זה ולא קלעו אל המטרה בכוונת רבינו הרא"ש ז"ל דלאו משום דגם עכו"ם אחרים דרכם להתפאר שנהרג בערכאותיהם קאתינן עלה שצריך דוקא ישראל מעיד ע"ז שיצא ליהרג ורק דכוונתו למ"ש רבותינו בעלי התוס' ז"ל ליישב הא דלא פריך ללישנא קמא דרב יוסף רק מהא דקתני בב"ד של ישראל ישיאו את אשתו ולא פריך גם מסיפא דשמע מקומנטריסין של עכו"ם לא ישיאו וללישנא קמא בב"ד של עכו"ם ודאי מקטל קטלי' לי' דהא בעכו"ם מסל"ת מהימן היינו כשמעיד שכבר מת דלא טעו בין מת ללא מת אבל יוצא למות או ליהרג לא מהימן ועל זה יסובו א"כ דברי הרא"ש ז"ל דבעינן שישראל יעיד שיצא ליהרג. ונראה בעליל שלזה כיוון מהא דלא כתב כן רק ביוצא ליהרג אחר שהעלה דהלכ' כלישנא קמא דבב"ד של עכו"ם מקטל קטלי' ולא כתב כן בתחלת דבריו לענין נהרג ממש ועיין בדבריו וז"ב בכוונתו ז"ל. ועיין ברמב"ם ז"ל שפסק שבעכו"ם מסל"ת בעינן שיאמר קברתיו ועיין בפוסקים שתמהו עליו מהא דקאמר הש"ס כאן אילימא מת ונהרג ממש הא קיי"ל דעכו"ם מסל"ת מהימן והא לא אמר קברתיו אמנם לפי דברי התוס' ז"ל הנ"ל א"ש דכיון דללישנא קמא גם יוצא ליהרג הוא בחזקת מת א"כ כשאמר מסל"ת שיצא ליהרג ונהרג אח"כ שפיר מהימן דלא חיישינן שיאמר הכל בדדמי ושיטעה כל כך ועיין מש"ל בשם הגאון בעפ"י ז"ל שכתב בישוב קושית התוס' הנ"ל דמהך דאל ישיאו בשמע מקומנטריסין ליכא לאקשויי לרב יוסף דיש לומר דגם לדידי' לא חשוב ודאי מת ביוצא ליהרג בב"ד של עכו"ם ורק דרובן למיתה והו"ל א"כ כנטבע במים שאין להם סוף דלא מחמירין רק שלא תנשא אבל מ"מ לענין תרומה מוקמינן לי' בחזקת מת דרק לענין איסור א"א מחמירין משום חומר וחזקת איסור א"א. אמנם גם לדבריו ז"ל יש ליישב דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל דבאמת גם חשש זה שאומר העכו"ם בדדמי כשלא אמר קברתיו הוא חשש רחוק מאוד וכיון שגם ביוצא ליהרג לבד הוא בחזקת מת לכל דבר ורק שהחמירו לגבי איסור אשת איש כשאמר גם נהרג מהימן דלא חיישינן כ"כ. ויש לי הרהורי דברים לפמ"ש התוס' והקדמונים ז"ל בפסחים דף י"ב בהך דאחד אומר בג' ואחד אומר בה' דלא תלינן טעות בשנים. האם נאמר כמו כן הכא לענין הך חששא דבדדמי בעכו"ם ואכמ"ל ודו"ק

ובגוף דברי הגאון בעל פ"י הנ"ל אמרתי לעורר בראשית ההשקפ' דהרי אנן קיי"ל דרובא דתליא במעש' ל"א וא"כ אם נאמר דגם בב"ד של עכו"ם ללישנא קמא דרב יוסף לא הוי רק רובא גם לגבי תרומ' לא יועיל דהו"ל רובא דתלי' במעש' ההריג' שאחר שגמרו דינו הרגוהו. אמנם אחר העיון נראה דכיון שכל היוצא ליהרג ממילא הורגין אותו ואך היכי שהב"ד או הערכאות סותרים את דינו מחזירין אותו לא חשיב רובא דתליא במעשה דעיקר מה שאנו דנין הוא אם סתרו את דינו וכיון שרובן למיתה שאינם חוזרים בהם שפיר אזלינן בתר רובא. ומלבד שזה ענין נכון מאוד בסבר' אמינא דעכצ"ל כן דאף אם נאמר ללישנ' קמא דבב"ד של עכו"ם ודאי גמור הוא דקטלי' ליה יקשה עדיין דמה פריך הכא ללישנ' קמא בהא דכל מקום שיעמדו שנים ויאמרו כו' שנגמר דינו בב"ד כו' הרי זה יהרג דהרי נוכל לומר לרב יוסף דגם בב"ד של ישראל רובן למיתה ומ"מ נותנין עליהם חומרי חיים לענין תרומה משום דהו"ל רובא דתליא במעש' ההריג' וכנ"ל וכ"ז א"כ לגבי תרומ' שאנו צ"ל מחמת הרוב שהרגוהו משא"כ בהך דמעידים שנגמר דינו שאין אנו דנין רק אם לא סתרו את הדין א"ו דגם בזה כיון שעיקר מה שאנו דנין הוא אם חזו לי' זכותא ומעש' ההריג' ממילא בא לא חשוב רובא דתליא במעשה וכנ"ל ודו"ק היטב בכל זה

והנה נתקשיתי למעל' ראש בדברינו ללישנ' בתר' דרב יוסף דבבריית' מיירי ביוצא ליהרג דאמאי נקט שמע מקומנטריסין דבל"ז דלא חשוב בחזקת ודאי מת מצד חסרון העדות לא נוכל להתירה כיון דמישך שייכי בה. ולמה לא קתני בשמע מישראל שיצא ליהרג והוכחתי מזה דבעכו"ם אחר לא שייך התפארות וכיון דקומנטריסין היינו לפירש"י ז"ל רק הממונים להרוג לא שייך מישך שייכי רק בנהרג ממש ולא ביוצא ליהרג ואין חילוק א"כ בין שמע מקומנטריסין לשמע מישראל עמש"ל. אמנם לדעת התוס' ז"ל הנ"ל דעכו"ם מסל"ת אינו מועיל ביוצא ליהרג דדילמ' טעי הדרא קושיא לדוכתא דלמה לא נקט רבותא טפי בישראל מעיד שיצא ליהרג דמהימן שפיר ומ"ע אל ישיאו