ברכת רצ"ה קסט

לאו הכי אין בספר ספירת דברים. רק עפ"י העדים המעידים היא מתגרשת. ועיין בפוסקים ז"ל שהעלו דכן היא העיקר וגם מדברי התוס' שם אין ראי' לומר דס"ל דשמו ושמה היא רק מדרבנן ומה"ת הגט כשר אף בלא כתב לדידן דע"מ כרתי ולא בעינן מוכח מתוכו דמה שכתבו דלר"מ פשיטא דפסול מה"ת והיינו דלר"מ גם לפי הה"א אי אפשר לומר כן אבל לפי המסקנא באמת גם לר"א הגט בטל מה"ת עיין בדבריהם שהאריכו בזה דדוקא בהך דס"ת דליכא שם כלל אבל היכי דכתב שם המגרש אף שלא כתב שמה כשר מה"ת דכיון דאמרי' לענין מוכח מתוכו לר"מ דעיקר בעינן שיהי' מוכח מי הוא המגרש אבל לענין המגורשת לא בעינן מוכח כלל דדמי למלוה ולוה בשאר שטרות וכנ"ל כמו כן יש לומר לענין ספירת דברים לדידן דעיקר ספירת דברים הוא שיהי' נכתב בגט שם המגרש אבל שם המגורשת לא איכפת לן אף שלא כתב כשר מה"ת דחשיב שפיר ספירת דברים כיון שנכתב שם המגרש. ואון לדברים אלה מצאתי בירושלמי פ"ב דגיטין על העלה של זית ולאו כמקורע היא דעל עלה אחת א"א לכתוב כל הגט רק על ב' או ג' וספר אחד אמר רחמנא ולא שתים ושלשה ספרים א"ר זעירא כו' אפי' כותב אני פלוני מגרש את אשתי כשר ועיין במפרש ק"ע שם שהוסיף ברצונו אני פלוני מגרש את אשתי פלונית אמנם לפי האמור דברי הירושלמי בדקדוק נאמרו דדוקא שמו צריך לכתוב מה"ת בגט אבל לא שם המגורשת דעיקר הוא שם המגרש וכנ"ל מהך דמוכח מתוכו לר"מ ולכן כתב אני פלוני שם המגרש מגרש את אשתי אף בלי נקיבת שמה ודו"ק [ועיין בירושלמי שם ואתיי כיי דמר ר' אילא. אם פירש פסול ואם לא פירש כשר ופי' בעל ק"ע דאם פירש ושינה פסול אף שאין צריך לכתוב ואם לא פי' כלל כשר וכתב דמכאן ראי' לדברי הפוסקים דאף דאם לא כתב כלל שם עירו ואביו כשר מ"מ כששינה בהם פסול: אמנם לדעתי לא קלע אל המטרה דלפי פירושו עיקר חסר מהספר דאין זכר לשינה ואין זה ענין לכאן. אמנם דברי הירושלמי יתאחדו עם תלמידינו גיטין דף כ' בהך דהנייר שלי אינה מגורשת בין שיטה לשיטה מאי ותיפק לי' דספר אחד אמר רחמנא כו' לא צריכא דמעורה ע"י אותיות ארוכים ועיין פירש"י ז"ל שם וזה אם פירש דהיינו שנפרד לגמרי פסול ואם לא פירש ורק שעדיין היא מעורה כשר ואתיי א"כ הך דר' זעירא כר' אילא וז"פ וברור לדעתי] ומעתה אמינא דעיקר טעמו של הב"ח ז"ל דשינה שם אביו פסול מה"ת היא משום דכיון דכל אדם נקרא על שם אביו כשיש בזה זיוף מתוכו בטלה לה ספירת הדברים דאף דכתב שמו מ"מ הרי שינה שם אביו ואין כאן עתה ספירת דברים שהוא המגרש דהרי יש זיוף בשם אביו אשר נקרא בו. ואנן ספר כריתות בעינן ספירת דברים של כריתות אף לדידן דקיי"ל דע"מ כרתי וכנ"ל בשם הר"ן ז"ל בהך דשמו ושמה דבטל מה"ת וא"כ שפיר לפי הנ"ל יש לחלק בין שינה שם אבי המגרש ובין שינה שם אבי המגורשת דעיקר ספירת דברים הוא לענין שם המגרש אבל לא לגבי שם המגורשת וכנ"ל מהך דמוכח מתוכו לר"מ ומדברי הירושלמי גיטין שהבאתי וכ"כ א"כ לענין שינה שם האב דג"כ מטעם דבעינן ספירת דברים קאתינן עלה לפוסלו מה"ת ודו"ק בזה. כן עלה בלבי בראשית ההשקפה

אולם אחר העיון יש עדיין לעורר בזה ולומר דבאמת גם לענין מוכח מתוכו אין חילוק בין המגרש להמגורשת ובהך דשמותיהן שוות אי נימא דל"ח לנפילה דיחיד שנאבד גיטה של זו ומצאה זו דכשר לגרש בו זו שכתב לה הגט אף לר"מ מטעם אחר קאתינן דכיון דל"ח לנפילה וזו שהגט יוצא מתחת ידה היא המגורשת שפיר חשיב מוכח מתוכו שמגרש האשה שתוציא הגט. וכמובן מהאי טעמא בשטר חוב לא בעינן שם המלוה דחשיב מוכח מתוכו שמחייב עצמו לכל מי שיוציא השטר. ולפ"ז י"ל דדיוקא דרבא מהך דגדולה מצי מגרש דשני יב"ש יכולים להוציא שט"ח על אחרים ולא חיישינן לנפילה היא דאל"ה בטל גיטא בזה דלא חשיב מוכח מתוכו כיון שניחוש גם אם תביא הגט לנפילה ואף אם יבואו עדי החתימה לפנינו ויעידו שזו המגורשת הגט בטל מה"ת לר"מ דבעי' מוכח מתוכו ורש"י ז"ל דפי' מטעם חששא בעלמא לטעמי' אזיל דס"ל דגם לר"מ ל"ב מוכח מתוכו עיין לעיל בהך דכתבו על דבר שיכול להזדייף. אבל לדידן דלר"מ בעינן מוכח מתוכו אי חיישינן לנפילה הגט בטל לגמרי מצד עצמותו דלא הוי תו מוכח מתוכו כיון דלא מהני מה שהגט יוצא מת"י. שוב ראיתי להתוס' ז"ל גיטין שם שכתבו להדיא דלר"מ בעינן שיהי' ניכר מתוך החתימה שנכתב לשם איש זה ואשה זו ועכצ"ל א"כ כנ"ל דמ"מ אי לא חיישינן לנפילה הגט כשר גם לר"מ דזה חשיב שפיר מוכח מתוכו שהאיש הזה גירש אשה זו שיצא הגט מת"י וכנ"ל. ולפ"ז א"כ אף אם נאמר להעלות המדומה גם לענין ספירת דברים לדידן דזה חשיב שפיר ספירת דברים של כריתות שמגרש זה האשה דנפיק גיטא מתחת ידה וא"צ לדידן א"כ מה"ת שיכתב רק שם המגרש שהוא מגרש את אשתו וכאשר הוכחתי מדברי הירושלמי שהבאתי למעלה [מה שיש לגמגם עוד וכמובן למעיין המשכיל] מ"מ זה אינו רק בלא כתב שמה אבל בשינה שם אביה דבטלה לה ספירת הדברים לדעת הב"ח ז"ל הגט בטל דכיון דנזכר שמה ושם אביה בזיוף ליכא למימר תו דמגרש זו שתוציא הגט מת"י כיון שכתב השמות נקובים וכיון שהוא מזויף מתוכו ובטלה לה ספירת הדברים לגמרי בטל גיטא מה"ת והבן זה. ועפ"ז אמרתי ליישב דברי הירושלמי הנראים כסותרים זא"ז דמהך דעלה של זית כו' נראה דמה"ת א"צ להזכיר שם המגורשת בהגט ואלו לקמן פרק כל הגט אמרינן דהכותב טופסי גיטין איתא בירושלמי מפסולו אתה למד הכשרו אילו כתוב כולו לשמה ושם האיש והאשה שלא לשמה שמא אינו פסול ודכוותי' כתב כולו שלא לשמה ושם האיש והאשה לשמה כשר מבואר לכאורה להיפך דעיקרו של הגט היא גם שם המגורשת. ולפי הנ"ל א"ש דדוקא היכא שלא כתב כלל שמה כשר דזה חשיב ספירת דברים שמגרש זו שתיפוק גיטא מת"י אבל כשפי' באמת ונקב שמה הוא מעיקר הגט דליכא למימר תו דבזה שכתב שנתן גט לאשתו נשלם הכריתות דכיון שפי' המגורשת בשם ליכא למימר תו דמגרש זו שתוציא הגט מת"י וכנ"ל בהך דשינה וכיון שכתב שמה שלא לשמה שפיר פסול ולקמן נדבר עוד בזה **(מלחמות אריה הנה לפי מה שמבואר בתוס' שם שמביא מו"ח ז"ל בעצמו דבעינן שיהא ניכר מתוך החתימה שנכתב לשם זה האיש ואשה זו נסתר דבריו הנחמדים שרצה לחדש דעיקר מוכח מתוכו הוא רק לגבי שם האיש ולא גבי שם האשה ולפ"ז הדרא קושייתו לדוכתא דא"כ אפי' לרבא דס"ל דשני יוסף ב"ש מוציאין שט"ח על אחרים מ"מ אמאי כשר לר"מ הא לא הוי מוכח מתוכו. ואת אשר אנכי אחזה דביאור הדבר כך הוא דאנן בעינן שיהא מוכח מתוך הגט מי המה המגרש והמתגרשת לכן בעינן שיהא נכתב בתוך הגט שם האיש והאשה. אבל אם לא נכתב שם האשה בגט. אך יהי' הוכחה ממה שהגט בידה לא מהני אפי' אי לא ניחוש לנפילה כלל ונימא דשני יוסף בן שמעון מוציאין שט"ח על אחרים וה"ה כשלא נכתב שם המלוה בשטר כשר כמו דסבר ר"ה ב"ב קע"ב ממך ואפי' מריש גלותא משום דכל שהשטר)**