ברכת רצ"ה קסג

צריך מנין אחר לבטלו אף כשבטל הטעם שבשבילו גזרו או תקנו וכמבואר בש"ס ופוסקים. אולם אחר העיון זה אינו דכבר כתבו המפורשים ז"ל דהיכי דבשעת הגזירה והתקנה היו דברים או מקומות שיצאו מהכלל וכגון מים מגולים שמתחלה לא נאסר רק במקומות ששכיחי נחשים לא שייך כלל בזה דצריך להתירו גם כשבטל הטעם ובהך תקנה דכתובה הוציאו מתקנתן אנוסה מטעם דלא מצי מפיק לה ודוק

עוד אמינא בביאור דברי רמ"א ז"ל הנ"ל וזה נראה לי יותר דבאמת כל היכי שכשיגרשנה שלא מרצונה יעבור על איסור לא שייך תקנת כתובה כדי שלא תהא קלה להוציאה דזה הוא מילתא דלא שכיח כלל שיזיד איש ישראל לעבור על איסור וראיתי כנגד זה מדר"י בר' יהודה יש לדחות דחילוק גדול יש בין שיעבור על איסור בגלוי לעין כל לעשיית איסור בסתר וכהך דר"י בר' יהודה דמי יודע מה שבלבו במה שמתקוטט עמה ומצערה אולי היא פשעה נגדו והרמ"א ז"ל באמת בדעתו מחזיק דבזה"ז דיש חדרגמ"ה ז"ל שלא לגרש בע"כ א"צ כתובה דבטלה טעם התקנה דאין חשש שיעבור בגלוי על איסור וחדרגמ"ה ז"ל ומה שכתב דאין המנהג כן היינו דמצד המנהג כותבין כתובה גם בזה"ז וכל הנושא ע"ד המנהג הוא נושא ויש לה כתובה אף כשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה וסיים ע"ז ואין לשנות כל זה והיינו דאף דאין זה בכלל דכל הפוחת כו' הו"ל בעילתו בעילת זנות כיון שאינו מתקנת חכז"ל וכמ"ש הכנה"ג ז"ל בשם תשובות מהרי"ל ז"ל דגם היכא שהמנהג לכתוב יותר והוא כתב רק השיעור שקצבו חז"ל לא הוי בב"ז עיין עליו מ"מ לכתחלה אין לשנות מן המנהג והרי זה נכון. אולם אמינא דגם לפ"ז אין לומר דלפי המנהג יש כתובה גם לאנוסה דאחרי שהוא דבר שאינו שכיח ומצוי ולא שייך בי' מנהג ורק שנאמר דבזה"ז אין חילוק דין שאר נשים לאנוסה והיא אם כן בכלל המנהג לזה י"ל דאין ראי' דיש לומר דרק בשאר נשים נהגו לכתוב כתובה גם בזה"ז דכיון דגם מדינא כשמת יש לה כתובה משום חינא נהגו שלא לשנות בין גרושה לאלמנה משא"כ באנוסה דגם במת אין לה כתובה דיצא כסף קנסה בכתובתה אך מובן דזה אינו רק היכי ששילם קנס ומשכחת לה גם בזה"ז שאין דנין דיני קנסות כשתפס אבל היכא שלא שילם הקנס שפיר דמיא לשאר נשים בזה"ז לפ"ז דיש להן כתובה מצד המנהג ודוק ולפ"ז נכונים דברי המהר"ם מינץ ז"ל שפסק כתובה לאנוסה דיש לומר דמיירי בכה"ג שלא נתן קנס וכנ"ל. ואני מוסיף לומר דאף אי נימא כמ"ש בפן הא' דגם היכי שיעבור על איסור כשיגרשנה שלא מרצונה חשו חז"ל ותקנו כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה שיעבור ויגרש מ"מ דברי המהר"מ מינץ נכונים דאיהו ז"ל לשיטתו אזיל שהביא תקנת רגמ"ה ז"ל בענין גט בע"כ שאם גירשה בע"כ אין הגט כלום ובאמת שכן כתוב בלשון התקנה המובא בתשו' מהר"מ מרוטנבורג ז"ל ואך בכלבו נשמט זה. ועיין בח"מ סי' קי"ז ס"ק כ' שכתב לענין נכפית וז"ל משמע דלא ברירא לי' להרא"ש ז"ל שיגרש אותה בע"כ ושתהי' מותרת לשוק בגט זה מבואר בעליל דדעתו ז"ל הוא ג"כ דגט בע"כ לאו כלום הוא וטעם לדבר אמרתי. דאף דבגירושין לא שייך לומר כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דגירושין איתקש למיתה וכמ"ש התוס' והקדמונים ז"ל י"ל דמטעם ביטול שליחות הסופר והעדים קאתי עלה: או י"ל דס"ל דגט בעי ב"ד ובזמנינו דל"מ רק מטעם דאנן שליחותייהו דקמאי עבדינן ל"מ היכי שיש איסור בהגירושין דלאו שליחותייהו עבדינן וכמובן: וראיתי לאחד מחכמי זמנינו שכתב בספרו דבר חכמה דבכל גט הניתן בע"כ של האשה לכ"ע בעי ב"ד של ג' דדמי למיאון דצריך ג' וזה דבר נאה ומתקבל וכיון שכן לדעתם ז"ל אין מקום לחלק בין אנוסה כשלא נתן קנס לשאר נשים בזה"ז דהמנהג לכתוב כתובה וי"ל דמהר"מ מינץ ז"ל מיירי בכה"ג וכנ"ל והבן זה

היוצא לנו מכל הלין טעמי דבנ"ד יש לה כתובה ואם השערתי נכונה דבנ"ד כבר היתה בשעה שנאנסה בוגרות אמינא דבלאו כל זה יש לה כתובה דלדעתי הך דלו תהי' לא שה ולא יוכל לשלחה לא נאמר רק בנערה דוקא כדאמרי' מה"ט דפטור מקנס בבוגרות ועיין ב"ש ז"ל סימן קע"ז שכתב דבבעילה ליכא לו תהי' לאשה ומשום דקרא בבתולה מיירי וה"ה די"ל כן בבוגרות משום דקרא בנערה משתעי ואם כי עדן לא מצאתי גילוי לדין זה הדעת נוטה דל"ש לו תהי' לאשה ולא יוכל לשלחה רק בנערה וכיון שכן פשיטא דיש לה כתובה שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה אחרי דמצי מפיק לה ודו"ק בזה: עתה נבוא לבאר כמה יהי' שיעור כתובתה העיקרית. והנה מעלתו הביא תשו' הרדב"ז והמהר"מ מינץ ז"ל ועוד תשו' מהאחרונים ז"ל שהחליטו דאין לה רק כתובה מנה יען שבעילה היא ולעומתם תשו' שמש צדקה ז"ל שפסק דכתובתה מאתים כיון שהוא בעצמו השיר בתולי'. אולם אנכי מעולם אין דרכי לבנות יסוד על דברי האחרונים ז"ל ואך אל ההרים מוסדי ארץ רבותינו ומאורינו הקדמונים ז"ל אשא עיני ומראש צורים אראנו מהררי קדם הנה במפותה כ' רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' נערה בתולה דאם רצו וכנסה אינו משלם קנס אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות וכן כ' הטור ז"ל בסי' קע"ז וכבר נתחבטו בזה האחרונים ומכללן הגאון בעל משנה למלך ז"ל דלמה יהי' לה כתובת בתולה דהרי כבר בעילה היא ובעילה כתובתה רק מנה והנה לכאורה עלה על לבי לומר דרבינו ז"ל על מפותה דקרא קאי דמיירי דפיתה לשם אישות עיין בש"ס דקידושין דף מ"ו וכיון שכן דעת רבינו ודעימי' ז"ל דכיון דהבעילה הי' לשם אישות הו"ל כאילו היתה בתולה בשעת הנשואין דכתובתה מאתים ואף דהאישות בשעת הפיתוי ל"מ מידי לענין קנין אישות כיון שהיתה שלא לדעת אבי' וכדכתיב ואם מאן ימאן כו' וכמבואר בש"ס דקידושין שם מ"מ כיון שהבעילה הי' לשם אישות ולא לשם זנות בעלמא אין לחשבה כאילו היתה בעולה מקודם

ואמינא להביא סעד וראי' לזה דאנן קיי"ל לענין קידושי ביאה דסוף ביאה קונה ויקשה דבקידש בביאה לא יהי' לה רק כתובת בעילה דבשעת העראה כבר נשרו בתולי' דאין העראה בלי השרת בתולים ונעשית א"כ בעילה קודם שנעשה בה קנין אישות וזה לא עלה על לב אדם מעולם א"ו דכל שנעשה לשם אישות הו"ל כהבעילה דבשעת האישות וכנ"ל כן עלה על לבי. ואחר בנותי ראיתי להגאון נוב"י ז"ל שכתב לדעת הרמב"ם ודעמי' ז"ל דגזה"כ הוא שאם לא נשאת לו יתן קנס חמשים כסף וכשנשאה יתן לה תמורת הקנס כתובת בתולה ואף דאיהו ז"ל לא חזי מזלו ושכלו ה' חזי דכן אי' במכילתא בהדי' מהר ימהרנה שיעשה לה מהקנס מוהר עייש"ה ומעתה באנוסה דל"ש ב' הטעמים הנזכרים וכמובן פשיטא דחשיבה לענין כתובה כבעולה דבשעת הנשואין בעילה היא ומה לי' אם נעשית בעולה מאחר או ממנו הכתובה היא על עת הנשואין שהיא כבר בעילה ולא בתולה והמעיין בקדמונים ז"ל יראה שכן היא בלי ספק ועיין תוס' ז"ל כתובות דף ל"ט שם וזה ברור. אמנם עכ"ז אמינא דבנ"ד שהיתה מסתמא בוגרות כשנאנסה יהי' כתובתה מאתים דהבושת ופגם יעלה יותר ממנה היתרים דהפגם בעצמה יעלה כשיעור כתובה מנה דעי"ז שעשאה בעילה נפחת לה מכתובתה מנה והש"ס בכתובות שם דקאמרינן דשמין הפגם שבין שפחה בתולה לבעילה למי אשר רוצה לעשות לעבד קורת רוח היינו משום דהתם מיירי בנערה שהכל לאבי'