ברכת רצ"ה קסא

רק בשתי שדות עיין סמ"ע וט"ז ז"ל שם. ומה שטוען שמעון שצריך ליתן לו מחצה הכפר בעד שכירות מאתים וחמשים ר"כ לשנה וכמבואר בכתב ההתפשרות מהנבררים אינה טענה לדעתי דהפשרנים יצאו לדון יותר מהכח שניתן להם דהקנין לא הי' רק בדבר הזמן ששכר ראובן ומה הי' כוחם יפה לדון דיני קנסות להבא אם אחד ישכור בלי ידיעת חבירו ל"מ אם כבר הי' השכירות אז כפי השומא יותר או היכי שאח"כ לא הי' באפשרי לשכור בלי הוספה אלא אף גם אם האחד הוסיף בערמה אף שהי' יכול לשכור בפחות כדי לדחות את חברו לא ראיתי בכל ב"ד שידונו שאם אחד שכר חזקה של חבירו והוסיף בהשכירות שישלם לבעל החזקה ההוספה וגם מהתקנה אין לנו רק שצריך להחזיר העסק לבעל החזקה ולא יותר וגם בכה"ג א"כ הפשרנים דנו דרך קנס יותר מהתקנה מה שלא ניתן הכח להם וכאמור. ואחרי שהמה שותפים בהכפר הנ"ל יוכל כאו"א לטעון גוד או אגוד שלא בפחות משויו אם על גוף החזקה אם על זמן השכירות דכעת. ואך יראה דבאופן האחרון א"י לטעון רק באופן שלא יהי' למי שיעמוד השכירות בידו טענה על שכנגדו מהחובות שיעשה בהעסק דאל"כ יוכל לטעון השני אני לא אעשה כ"כ חובות כמוך ואצלך נוח ולי קשה דכל כה"ג ל"ש גוד או אגוד וכמבואר בפוסקים ז"ל וחזקת שאר הכפרים שייך לראובן ואם ישאר חזקת הכפר הזה אצל שמעון ולא יהי' באפשרי רק לשכור הכל ביחד יקח כל אחד את שלו לפי שומא וכנ"ל. ומה שטוען ראובן ששמעון העביר הדרך במה שלקח חתנו אצלו והוא הלוה לערלים ושמעון סייע לו בגבייתם אינה טענה דבכתב הפשר לא נאמר רק ששמעון לא ילוה. ואך זה ברור שיש עליו חרם סתם שהוא לפי מנהגינו קב"ח שלא הי' ערמה בדבר דמה שנאמר בהפשר שאם יתברר יאבד זכותו היינו שאם יתברר יאבד בודאי אבל נא באו לפוטרו מחרם בחשד וז"פ והנלע"ד כתבתי סימן סז ב"ה לבוב יום ב' אדר"ח תמוז תרל"ח לפ"ק. אשיב ואומר שלום לכבוד ש"ב הרב הה"ג חריף ובקי בחדרי תורה חכמתו פניו תאירה עדיו לגאון ולתפארת שמו נודע למשגב מו"ה יצחק הורוויץ ני' אבד"ק זוראונא

היום השגתי מכתב כ"ת עם הגט אשר שלח ושלטו בו ידי זרים והאמת כי יש בהגט גמגומים דאות הפ"א מאלפים נפסק. מ"ש כ"ת שזה חשוב כמו בטופס דמהני תינוק כיון דאם לא כתב האלפים כשר בדיעבד ליתא לדעתי דהא דחיסר האלפים כשר היינו שהתחיל וכ' המאות אבל היכי דכתב חמשת ויחסר תיבת האלפים פסול ומלבד זה דעת הפר"ח ז"ל להחמיר אף בטופס דלא יועיל תינוק ולכתחלה יש לחוש לדעתו ז"ל. גם הדל"ת מן דמתקרי נפסק וכאשר עיני כ"ת לנוכח יביטו. בשם אלטר מאן דכתב דמתקרי וגם מאן דכתב המכונה לא משתבש ובנ"ד טוב יותר לכתוב דמתקרי כיון שיש שני שמות קודש יהושע מרדכי ואי קאי על השם לא נדע על איזה. ובמקום אחר העירותי דלדעת הג"פ ז"ל דשם כפול הוא שם אחד ומהאי טעמא אם היפך פסול כמו בכתב על ראובן בן ראו דשם פסול ל"ח שם הקודש ויש לכתוב על הלעז דמתקרי וביחוד אחרי שהעיקר דאם כתב דמתקרי במקום המכונה כשר. וטוב יותר לכתוב דמתקרי אלטר. וראיתי באמת בשם הגאון מו"ה משה טויבש ז"ל שהעלה שלא לכתוב כלל שם אלטר. אך אנו נוהגין לכתוב גם השם אלטר בדבר החניכה איצלי לדעתי א"צ לכתבו כלל וביחוד בשם האבות כיון שאין אצלינו שם אצל ואך אם כ"ת רוצה לחוש לכתבו כדעת הגאון בעל ט"ג ז"ל יש לכתוב איטשלא לפי המבטא אצלינו ובצ' הוי שינוי גם ראיתי לעורר את כ"ת כי היודי"ן לא נכתבו בכ"מ כדת ביחוד בתיבת מנאי נראה להדיא כחי"ת קטנה ויראה איפוא כ"ת שיהיה נכתב כתיבה תמה והשמות כנ"ל כ"ד ש"ב ידידו: סימן סח לבוב יום ד' ר"ח מנ"א תרל"ח לפ"ק. לכבוד האברך החריף המשכיל דובר בשפה ברורה מו"ה משה קאוולער בהגאב"ד דק' שאטץ ני'

תוכן השאלה באחד שאנס בתולה וכאשר בא הענין לפני כבוד אביו הה"ג ני' אמר להם עפ"י דעת תורה ודעת נוטה שאם העלמה מסכמת ישאנה כמצווה עליו ולו תהיה לאשה. ועתה בהגיע תור הנשואין נפשו בשאלתו אם צריך לכתב לה כתובה וכמה מנה או מאתים ומעלתו פלפל בזה ורצונו לדעת חוו"ד בזה וזה החלי בעזה"י ועל סדר דבריו אבא כיד ה' הטובה עלי מעלתו הביא דברי הרדב"ז ז"ל שדן לענין הכתובה באנוסה היכי שלא שילם קנס דאי נימא הטעם משום דיצא כסף קנסה בכתובתה בכה"ג יש לה כתובה אך לפי המבואר ברמב"ם ובטוש"ע סי' קע"ז דמשום דלא מצי מפיק לה אין צריך ליתן לה כתובה גם בכה"ג לית לה כתובה ונ"ד דמי לנדון של הרדב"ז ז"ל כיון דעל הודאתו אין לחייבו קנס דמודה בקנס פטור ואי משום הא היה מקום לדון בנ"ד לחייבו קנס עפ"י מ"ש המהרש"א ז"ל בריש פ' שור שנגח את הפרה דאף דאנן לא קיי"ל כר' אחא דגמל האוחר בין הגמלים בידוע שזה הרגו מ"מ כשהודה בכה"ג לא חשוב מודה בקנס ונדון דידן להא דמיא שהיא היתה לבדה עמו וצעקה ובאותו העת נאנסה ולא חשוב א"כ לפ"ז מודה בקנס **(מלחמות אריה הנה המהרש"א הביא שם שתי ראיות מהא דס"ל לסומכס יחלוקו וממתניתין דסוף פרק המניח שור שהי' רודף אחר שור אחר והוזק כו' והפ"י דחה ראיות הללו בטוב טעם וסיים שבחנם נדחק המהרש"א ע"ס ולדעתי יש להביא ראי' נגד שיטת המהרש"א משבועות ל"ג ע"ב ריה"ג אומר הרי הוא אומר והוא עד או ראה או ידע בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה ובידיעה בלי ראיה. ראיה בלא ידיעה כיצד מנה מניתי לך בפני פלוני ופלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו וכתב הרמב"ן בחי' דמיירי כשהוחזק כפרן ומש"ה אלו העידו העדים הי' מחויב לשלם. וכתב עוד דבקנס לא משכחת לה דאי אמר לא אנסתי אשה מעולם ובאו עדים שאנס לא מחייב קנס אע"פ שהוחזק כפרן כו' שזה מפי עצמו הוא מתחייב ע"ש ודבריו מוכרחין דאל"ה קשה הא דקאמר הש"ס להלן שם בסוגיא ש"מ קסבר ריה"ג משביע עדי קנס פטור דאי ס"ד חייב בשלמא ידיעה בלי ראיה משכחת לה אלא ראיה בלי ידיעה מי לא בעי מידע נכרית בעל בת ישראל בעל כו' ואי נימא דבהוחזק כפרן חייב הא שפיר משכחת לה ראיה בלא ידיעה כגון שהוחזק כפרן. ומשו"ה הוצרך הרמב"ן לומר דבקנס פטור גם בהוחזק כפרן] שמעינן מדבריו דאע"פ שמתחייב ע"י סיועת העדים מ"מ כיון שהי' בידו לפטור א"ע ע"י טענה אחרת שלא הי' הוחזק כפרן אע"ג שעתה יש לחייבו עפ"י עדים מ"מ פטור א"כ הדברים ק"ו כשהי' יכול לפטור והוא מודה בעצמו אע"פ דאיכא עדים שהשור רדף אחר שור אחר מ"מ חשוב מודה בקנס ופטור, והנה התם להלן בסוגיא איתא א"ל ר"פ לאביי לימא ריה"ג לית לי' דר' אחא)** אך בלא זה ליכא קנס אף בעדים בזמה"ז דאין דנין דיני קנסות ואף לפי תקנת הגאונים ז"ל דמ"מ מנדין