ברכת רצ"ה קנח

וידחה ל"ת כו' ומסיק דיבמתו יתירה ריבה דיש יבמה שאינה עולה ליבום ועולה לחליצה ואיזו זו חייבי לאוין ואימא חייבי כריתות כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה א"ה חייבי לאוין נמי הא כתיב יבמתו ומה ראית מסתברא חייבי לאוין תפסי בהן קידושין ח"כ לא תפסי קידושין ולא קרינן בי' לקחת את יבמתו ומעתה אמינא דזהו בעצם קושית אביי כאן דא"כ חליצה נמי לא תבעי דכיון דאסור' על היבם בלאו דלאחר ולא ליבם ואינה עולה ליבום מה"ת אינה עולה לחליצה [ואף דלפי המסקנא בש"ס שם דף כ' חייבי לאוין עולין ליבום מה"ת מ"מ בסוטה איכא עשה ול"ת ועיין תוס' כתובות דף מ' ד"ה ניתי עשה כו' עיי"ש וביחוד דהכא גלי קרא בהדיא ולא ליבם] ואף דהכא מיירי בספק סוטה וגם בעריות הספיקות חולצות היינו משום דרק מספק אינן מתייבמות ול"ש כל שאינה עולה ליבום כו' דלצד הספק הזה שאינה ערוה עולה ליבום באמת משא"כ בסוטה דשוותה התורה הספק כודאי ואינה מתיבמת ודאי שפיר הו"ל אינה עולה ליבום דאינה עולה לחליצה וע"ז משני ר"י דכיון דמבעלה בעיא גט והיינו היכא שגירשה והחזירה דתפסו בה קידושין משום דל"ה רק חייבי לאוין וגם לר"ע בפי' גלתה תורה דתפסי בה קדושין במחזיר סוטתו ועיין בש"ס בפ' החולץ ובתוס' שם מקרא דלהיות לו לאשה היא נתרבה א"כ מיבמתו יתירה דעולה לחליצה ועיין להגאון בעל מ"ל בספרו ה' דר"פ שנסתפק באלמנה לכ"ג מן הנשואין דמה"ת אינה עולה ליבום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אי הו"ל אשת אח שלא במקום מצוה או דנימא דכיון דרבתה תורה לחליצה פקע מיני' איסור אשת אח עכ"ד והניח בצ"ע ומדברי הריטב"א ז"ל משמע דס"ל דבכה"ג באיסור אשת אח קאי עיין בחידושיו ליבמות שם שכתב חייבי לאוין דתפסי בה קידושין בעלמא הוא בכלל לקחתו כו' מדקדק וכתב בעלמא משמע דלענין היבם לא חל כלל דלגבי דידיה הו"ל אשת אח שלא במקום מצוה והוי א"כ חייבי כריתות. ולפ"ז יש להוסיף תבלין בדברי רב יוסף דאף דלגבי היבם הו"ל ח"כ מ"מ כיון דבעלמא היינו לענין בעלה כשגירש' והחזירה תפסי קידושין עולה לחליצה וכנ"ל ולפ"ז שפיר יש לומר שפיר דבסוטה ודאי אינה חולצת דדמי לעריות דטומאה כתיב בה כעריות והתם שאני דסוטה ספק היא דלא כתיבא בה טומאה דכיון דתפסי בה קידושין ואינה בכלל כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה ורק מטעם דדמי לעריות קאתינן עלה שאינה חולצת בסוטה ודאי אין לפוטרה בספק דשמא זינתה ופטורה מחליצה דלקולא לא שוותה תורה כודאי וכמ"ש התוס' ביבמות שם ודוק ולפ"ז אמינא לדחות מה שעלה על לבי לכאורה להביא ראי' דהך דרב לאו ד"ה הוא דאל"כ יקשה לר"ע אליבא דר' ישבב אי טעמא דנפשיה קאמר דכל שאין לו ביאה בישראל ואפי' חייבי עשה מלבד בעולה לכה"ג הולד ממזר ואין קידושין תופסין דקרא דיבמתו יתירא למאי אתא דלדידי' כל איסורי ביאה דמי לח"כ ובעולה לכ"ג ל"ש בזה דבלא"ה היא אלמנה ועכצ"ל דלא ס"ל כרב ואתי קרא דיבמתו דיש לך יבמה שעולה לחליצה אף שאינה עולה ליבום לסוטה דגם לר"ע קידושין תופסין במחזיר סוטתו מקרא דלהיות לו לאשה וכנ"ל אמנם לפי הנ"ל אין מכאן ראיה די"ל לדידיה דקרא דיבמתו אחא לספק סוטה דאף דכל הספיקות בעריות מצד הסברא חולצות מ"מ אי לאו קרא ל"ה חולצת בספק סוטה דעשתה התורה ספק כודאי ואף דלקולא לא עשאתו כודאי מ"מ כיון דאינה מתיבמת ודאי דזה הוי לחומרא שפיר היינו אוסרין דכיון שאינה עולה ליבום ודאי אינה עולה לחליצה וכנ"ל ולזה אתא יבמתו יתירה דכיון דתפסי בה קידושין אינה בכלל זה והבן

עוד עלה על לבי ביישוב קושייתו הנ"ל לר"ע די"ל דקרא דיבמתו אתי לחייבי עשה דאף דאינה עולה ליבום מה"ת דאין עשה דוחה עשה מ"מ שפיר קרינן גם לר"ע לקחת את יבמתו דתפסו בה קידושי היבם דהא דאין עשה דוחה עשה הוא משום דמאי אולמא האי עשה מהאי עשה אבל בדיעבד כשיבמה לענין שתהיה צריכה גט אמרינן להיפך דמאי אולמא האי עשה מעשה דיבום ודוק. ולפ"ז יש להביא ראיה דבחייבי לאוין אף כשאינן מתיבמות מה"ת כגון באלמנה לכה"ג מן הנשואין דאיכא עשה ול"ת וכדומה פקע מ"מ איסור אשת אח מיני' דאל"כ יקשה דמנ"ל דבכה"ג צריכה חליצה דבאמת זה נגד הסברא החיצונה דלגבי היבם באמת לא תפסי קידושין ואינו א"כ בכלל לקחת את יבמתו ומה נ"מ לנו במה שתפסו בה קידושין בעלמא נימא דקרא אתי לחייבי עשה דתפסי בה הקידושין גם לגבי היבם דאחר שכבר יבמה אמרינן מאי אולמא כו' להיפוך וכנ"ל. ומדברי הש"ס ביבמות שם דבאלמנה מהנשואין לכ"ע בעבר ויבם צריכה חליצה אין ראיה דבאיסור אשת אח קאי די"ל דבאמת צריכה גט מהיבם ורק דכיון דלאו בת יבום היא מה"ת לא קיים בה מצות יבום וצריכה ג"כ חליצה וכן משמע קצת מפירש"י ז"ל שם עיי"ש ולדעת הריב"א ז"ל דאף דעשה אינה דוחה ל"ת ועשה מ"מ אין הל"ת חמור בעצמותה ונדחה מפני העשה ואינו לוקה אין נ"מ בלא"ה לפ"ז דגם באלמנה מהנשואין וכדומה דאיכא עשה ול"ת אין לחייבו משום אשת אח דלדידיה ע"כ הא דאינה דוחה ל"ת ועשה הוא משום דמאי אולמא האי פשה מהאי עשה דאין לומר דהטעם הוא משום דאין כח בעשה לדחות שניהם דהרי גם שני לאוין עשה דוחה וכמבואר בתוס' דנזיר עיי"ש וע"כ דרק משום דא"י לדחות העשה דמאי אולמא כו' וא"כ בדיעבד כשכבר יבם אמרינן מאי אולמא להיפך וכנ"ל ויש לי עוד הרהורי דברים בכ"ז אולם לא צרפתים עוד במצרף הדעת והבחינה ולכן קצרתי. היוצא לנו מכ"ז לדינא ראם אמנם דקשה להקל נגד דעת הראב"ד ודעמי' ז"ל שלא להצריך חליצה בסוטה ודאי ומה גם דיש להעמיד דעת הראב"ד ז"ל שלא מטעמי' ורק דכיון דלגבי יבם לא כתיב טומאה ורק לאו בעלמא שפיר צריכה חליצה ככל חייבי לאוין ורב י"ל דס"ל כשיטת הירושלמי הובא בתוס' סוטה דף כ"ט דחד ונטמאה אתיא ליבם וא"כ לפי הש"ס דילן צריכה חליצה עכ"ז היכי שיש עוד צדדים וכגון היכי שיש ספק אם יש להבעל בנים לדעתי יש לסמוך על דעת רוב הקדמונים ז"ל שהם רוב מנין ורוב בנין וכדבריהם נראה עיקר וכמו שבררנו

אמנם בנדון השאלה אין אנו צריכין לכ"ז אחרי שיש רק ע"א בכיעור ואין כאן לא קינוי דקינוי הב"ד לא מהני היכי שיש הבעל וכאשר האריך בזה הנוב"י ז"ל וגם הב"ד לא קינו לה ורק להחשוד וגם לא הי' עידי סתירה וגם ע"ז שהי' בעלה חסר ביצה אחת ליכא בירור ומהכ"ת ניחוש להוציאה מחזקתה חזקת כשרות ולפסול בניה וז"פ אולם אם יתברר שבעלה הי' ניטל ביצה אחת בזה יש הרבה חילוקים דאם ניטלה בשלימות לדעת ר"ת ז"ל אינו פ"ד וגם מוליד וכאשר העיד שהרבה מולידים עד שאפשר לומר על כולם צא וחזור כו' וצ"ל לדעתו ז"ל דהא דאמרינן בירושלמי ברתי שרי' את לי' אלא הוי ידעת דאינו מוליד היינו דלא שכיח שיוליד אבל אינם בחזקת שאינו מוליד ודאי ובכה"ג בנ"ד לענין חליצה יש לנו סעד דלא תחלוץ ואף דבנ"ד יש עוד ריעותא דלא הוליד כל ימיו משתי נשיו הראשונות וגם מהשלישית ז' שנים ויש הוכחה דהוא מהרוב שאינם מולידים מ"מ י"ל דגם עם הוכחה זו אינו עוד רוב גמור להוציאה עי"ז מחזקתה ועיין ביש"ש ז"ל שכתב דהיכא דניטל ע"י רופאים גם הרמב"ם ז"ל מודה דלא חשוב פ"ד ומוליד דלא מקלקלו לי' אולם אם הי' נפצע מקודם ונטלה אח"כ יש חילוק דאם הניטלה היא השמאלית עדיין