ברכת רצ"ה קנו

שלא נקרו גידו ובשלו אותו כך לא הפסיד דאחרי שאין לדון רק על שומנו דל"ה רק מדרבנן יש לסמוך על דעת הרבה מגדולי המורים דאין גיד נוהג בשליל כלל בצירוף שגם לדעת המחמירים אין איסורו ברור די"ל דטעמייהו כנ"ל בשם הפ"י ומ"ז רשכ"י ז"ל משום דכיון דאין בגידין בנ"ט ל"ה בכלל ההיתר מה דלא שייך בשומנו וכמש"ל ולענין חוטי הדם אין מקום להקל בשליל דדמו אסור לכ"ע רק אם נאמר דכיון דרכים ודקים הם דמי לעוף דפסק הרמ"א ז"ל כדעת הי"א בר"ן ז"ל דא"צ לנקרם משום דדקים הם והדם יוצא ע"י מליחה אולם אף שיש קצת מקום לומר כן ויש קצת סמך לזה ממשמעות לשונו של רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דבפ"ז מהל' מאכלות אסורות לגבי חלבו של שליל כתב וז"ל ואם שלמו לו חדשיו ומצאו חי כו' חלבו אסור וחייבין עליו כרת ומוציאין ממנו כל החוטין והקרומות האסורים כשאר הבהמות אולם בפ"ו מהלכות אלו לענין הדם כתב השליל הנמצא במעי הבהמה הרי דמו כדם הוולד ולא הזכיר כלל מניקור החוטין חוטי הדם כמו שזכר גבי חוטי וקרומי החלב. מ"מ קורא אני על המקילים לא ירד בני עמכם דגם בעוף גופא רבו האוסרים ואף דהרמ"א ז"ל כתב דהמנהג להקל וכנראה סמכו בזה להקל נגד דעת גדולי המורים הר"ח והראב"ד הרשב"א והר"ן ז"ל ודעמם מהא דנקט בש"ס החוטין דחלב והדם בהדי הדדי דמשמע דבבהמה מיירי ובעוף לא נזכר רק הוורידין אבל לחלק בין בהמה לבהמה אין לנו והבו דלא להוסיף עלה דהך קולא יתירא שהקילו בעוף ועל המתיר להביא ראי' ברורה ואין לסמוך על משמעות לשונות הפוסקים להתיר בכמו אלה וז"ב לפע"ד להלכה ולמעשה ועיין ברמב"ם ז"ל פ"ז מהל' מאכלות אסורות הט"ז שכתב יראה לי שכל אלו החוטין והקרומות אסורין מד"ס וא"ת שהם אסורין מה"ת בכלל כל חלב וכל דם אין לוקין עליהם אלא מכות מרדות כו' וכפי הנראה לכאורה א"כ לדעת ז"ל דכמו בחוטי החלב שאסורים בעצמן כ"כ הטעם בחוטי הדם ולא משום הדם הכנוס בתוכם שאינו יוצא ע"י מליחה דאל"כ אין לחלק בינם לדם האברים דבשלמא אי נימא דהאיסור הוא מצד החוטין בעצמותן שהם עצמם כמו דם א"ש די"ל דדם אסרה תורה היינו דם צלול ולא חוטין ועיין בה"ה שם אבל אי נימא דהאיסור מצד הדם הכנוס בתוכם אין מקום לחלק בין דם לדם. ואם כה נאמר יש מקום להקל בחוטין אלו בשליל די"ל דהם שפיר בכלל התירא דכל בבהמה תאכלו ולא דמי לדם צלול שאינו בכלל אכילה וכמש"ל בשם הר"ן ז"ל אמנם אחר ההתבוננות א"א לומר כן דא"כ נאמר למה מותרין בחתכם להחוטין וע"כ דעיקר האיסור משום דם הכנוס שאינו יוצא ע"י מליחה לבד רק ע"י חתוכה ומליחה ועיין ש"ס חולין דף צ"ג תלתא משום תרבא ותרין משום דמא כו' למאי נ"מ הני דמשום דמא אי מחתך להו ומלח להו שפיר דמי הנך לית להו תקנתא והיינו כנ"ל דכל שאיסורן מחמת עצמן ל"ל תקנתא ודברי רבינו הגדול ז"ל באמת צריכין תלמוד בזה. ולולי דברי, הה"מ ז"ל הייתי מפרש דרבינו ז"ל רק אחוטי וקרומות תרבא קאי ולא אחוטי הדם ועיין ברא"ש ז"ל בפ' ג"ה שם וקרא דכל חלב וכל דם דנקט שיגרא דלישנא הוא ועיקר דבריו ז"ל בחוטי וקרומי החלב אמורים אמנם לפי פירושו של הה"מ ז"ל דבריו צ"ע בהא סלקינן ונחתינן דאין מקום להקל כלל לגבי ניקור חוטי הדם ודין השליל כדין שאר הבהמות והמקיל עתיד ליתן את הדין והנלפע"ד כתבתי: סימן סב עוד להנ"ל

ע"ד אשר תמה כ"ת במכתבו הראשון על הרד"ך ז"ל דבקנה מקח בזול לא שייך דינא דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו דהוי רשע וכמו במתנה שכתב המרדכי ז"ל דל"ה רשע ומשום דגם בדינא דבר מיצרא קיי"ל מתנה לית בה משום דדב"מ דאדרבה מזה ראיה להיפוך דכיון דמדינא דב"מ ילפינן לה הנה שם קיי"ל בזבין במנה ושוה ר' דיש בה משום דדב"מ וכמבואר בש"פ ופוסקים וזהו תימה באמת. וכדי דלא נשוי' להרד"ך ז"ל כטועה ח"ו אמינא דדעתו כדעת הרי"ף והרא"ש והעיטור ז"ל דבהוסיפו לשליח לכך חולקין השליח והמשלח כיון שההנאה בא להשליח ע"י הקני' אשר קנה בעד המשלח דלדעתם ז"ל אפי' אם אמר המוכר בפי' שנותן המותר לשליח אפ"ה חולקין וכמ"ש הר"ן ז"ל לדעתם ז"ל עיין בדבריו ולכאורה יקשה לפ"ז בהך דמצרן דאמרינן שאם קנאה במנה ושוה מאתין חזינן אי לדידיה קא מוזיל משלם לי' המצרן מאתים דכיון דהלוקח שלוחו של המצרן הוא הול"ל דחולקין אף בכה"ג ומזה הוכיח הרד"ך ז"ל דמה דמוזיל גבי' הוי לי' כמתנה דמ"ל אם נתן לו הכל או מקצת ול"ש גביה עשית הישר והטוב ורק דבזה ס"ל להרד"ך ז"ל לחלק בין הך דעני המהפך בחררה להך דמצרנות. דבמצרנות כיון שתקנת חז"ל היה דמסלקינן לי' שייך לומר דלא פלוג רבנן בתקנתן בין מכר למכר משא"כ לענין הך דמהפך בחררה דלא תקנו חז"ל לסלק השני ורק דנקרא רשע דליכא תקנה בזה ולא שייך ענין לא פלוג דאין כאן תקנה כל עיקר וכל דליכא בי' עשית ישר וטוב לא הוי רשע ולכך בהך דמצרנת שפיר מחלקינן דהיכא דלדידיה קא מוזיל משלם לי' מאתים דכיון דרק לו לבדו מוזיל לא דמי כלל למכר ולא שייך לא פלוג ולא שייך א"כ בזה תקנת חז"ל דדמי למחנה דאין בו משום דינא דבר מצרא דמה לי מתנה בכולו או במקצתו והכל א"כ ללוקח ולא דמי לשליח דחולקין דלא נעשה לזה שלוחו בע"כ דאין כאן תקנה. אבל היכי דלכ"ע קא מוזיל אף דמ"מ ליכא בזה עשית ישר וטוב כיון דאיכא לי' רווחא מ"מ ל"פ חז"ל דמ"מ דמי למכר ולא פלוג חז"ל בין מכר למכר משא"כ לענין הך דמהפך בחררה דלא שייך ענין לא פלוג וכנ"ל כל שלקח בזול לא חשוב רשע דאין כאן צד עשית ישר וטוב וז"ב אצלי ביישוב דבריו ז"ל ודוק: ויש לי בכ"ז הרהורי דברים הרבה אולם אין הזמן מסכים עמדי לצרפם במצרף וכור הבחינה. סימן סג ב"ה דישא יום ה' ר"ח אלול תרל"ד לפ"ק אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאה"ג וכו' מו"ה אברהם אשכנזי נ"י אבד"ק קראקיוויץ

תוכן השאלה איש אחד כבר הי' נשוי שתי נשים ולא הי' לו בנים מהם ולעת זקנתו לקח אשה בתולה וגם היא לא ילדה לו ז' שנים ואח"כ הי' אצלו איש אחד ריש דוכנא והשכנות ראו שהי' להאשה התקרבות עמו וגם יש עד אחד שמעיד בכיעור שבא פתאום לבית האשה בלילה ומצא שהיתה עם האיש הנ"ל בין תנור לכירים וכאשר בא קפץ הר"ד הנ"ל מאחורי התנור בבהלה וראה שנבעת מפניו ואחר ילדה בת וכפי עדות העד מנה ירחים ואיתרמי לי' שמלילה זו נתעברה ואח"כ מתה הילדה ותיכף נתעברה שנית וילדה בת שנית והי' תמהון גדול שאיש זקן ותש כח כמוהו שלא הוליד מימיו יוליד שתי בנות בזה אחר זה במשך שנה ומחמת כ"ז היו נו"נ בה מוזרות בלבנה וזו"ז הי' עליו קול שהוא חסר ביצה אחת ואינו יכול להוליד וכפי שהעיד זקן אחד צווחו עליו בנערותו שלא יניחוהו לישא אשה משום פ"ד וכנ"ל ומעולם הי' שימה בפי כל שא"א לו להוליד וכן אמרו עליו שתי נשיו הראשונות ועתה האשה הזאת מחזקת עצמה אחר מיתת בעלה בחזקת שאינה זקוקה לחליצה ע"כ תוכן השאלה בקיצור ואבא היום להביע לכ"ת חות דעתי כיד ה' הטובה עלי וזה החלי בעזרתו ית'. הנה כ"ת העיר בעצמו דבנ"ד ממ"נ אין לדון דאם הולד