ברכת רצ"ה קנד

שלמים שני תירוצים הא' דבאמת ס"ל לרבינו דאם שיירו משויר דלאו ירך אמו הוא כר"י ובהך דולדה עולה לא דקדק בלשונו. והשני דבאמת ס"ל דעובר ירך אמו ואינו משוייר ורק דס"ל דלר"י הטעם בחטאת משום דאדם מתכפר בשבח הקדש וכרבא בתמורה שם ולפי הנ"ל מוכח דהעיקר כתירוצו השני דלדעת רבינו ז"ל עובר ירך אמו הוא וגם ר' יוחנן גופי' ס"ל הכי מדנקט תלש חלב מבן ט' חי דוקא דחלבו כחלב בהמה וכנ"ל. ויש לי הרהורי דברים לפ"ז בש"ס דתמורה דף י"א וכ"ה שם השוחט חטאת ומצא בה בן ד' חי [היינו בדקה ובגסה בן ח' עיין בהגהות מהר"י אבוהב פ"ד מהל' חמורה ה' ג'] אולם לא הובאו עוד אצלי בכור הבחינה בשגם אכ"מ ולזאת אשים קנצי למילין בזה. ולפ"ז אין מקום בנ"ד לצרף דעת התוס' והרא"ש ז"ל דגם לר"מ שמצריך שחיטה בבן ט' חי היינו דוקא שעדיין חי ביציאתו לאויר העולם אבל במת אף אח"כ ניתר בשחיטת האם דזה אינו רק לר"מ לענין שחיטה משא"כ לענין החלב לדעת הרמב"ם ז"ל ודעמי' דל"מ לי' לדידן שחיטת האם לטהרו כיון שכבר נאסר וכנ"ל דאף דבבן ט' מת מותר מ"מ זה אינו רק במת קודם שחיטת האם דנעשה במיתתו כירך אמו וכנ"ל אבל במת אח"כ לא שייך זה דכיון שכבר מתה האם אין להחשיבו כירך אמו וכמ"ש הרמב"ן ז"ל שהביא גם כ"ת דבמתה האם לא הוי כירך אמו דרק דלת היא דנעל בפניו. ויש לעורר עדיין ולחלק בין מתה האם לנשחטה ועדיין מפרכסת דאף דבישראל לא חשוב עוד אבמ"ה דבשחיטה תליא מלתא מ"מ י"ל דאמרינן בי' עדיין בהולד דירך אמו היא והדבר צריך עדיין תלמוד אצלי אמנם עכ"ז בנדון השאלה יש להקל לדעתי בזה בדיעבד במקום הפסד ולסמוך על דעת רוב הפוסקים המתירים אף חלבו של בן ט' חי ולצרף מה שנמצא מת עכ"פ אח"כ דגם להרמב"ם ז"ל עדיין אין איסורו ברור בזה עוד וביחוד היכי שמת הולד בעוד היתה האם מפרכסת וכנראה מתוך השאלה ואף אי ספיקא הוי אין מקום להחמיר אחרי שבלא"ה רוב הפוסקים רוב בנין ורוב מנין מקילין לגמרי בחלבו אף במצאו חי

ולענין גידו הנה נודע דעת הרבה פוסקים דגם אם נאמר דחלבו מותר גידו אסור וכנראה מדעת הרמ"א ז"ל יש להחמיר בגידו כדעת המחמירין אם כי לדעתו ז"ל אין להחמיר בחלבו ועיין כ"ז בדברי האחרונים ז"ל ולפ"ז בנדון השאלה הי' מקום להחמיר ולאסור הכלים דאף דקיי"ל דאין בגידין בנ"ט ואין הגיד אוסר מ"מ יש מקום לאסור משום שומנו דאסור מדרבנן עכ"פ ואף בדרבנן י"ל דלא נסמוך על המקילין אחרי שבזה רבו האוסרין. אמנם עכ"ז לדעתי יש להקל מצד אחר לפמ"ש הפ"י ואחריו מ"ז הגאון רשכ"י זצ"ל דטעם הדבר דמחלקו הפוסקים אלו ז"ל בין גידו לחלבו דאף אי חלבו מותר מ"מ גידו אסור היא משום דכיון דקיי"ל דאין בגידין בנותן טעם אינו בכלל אכילה ואינו נכלל בהתירא דכל בבהמה תאכלו וכדאמרינן לענין הנאה דכיון דאין בגידין בנ"ט לא שייך גבי' היתרא דנבילה דהיא וחלבה וגידה הותרה וכ"ש הוא מדמו דאסור משום דאינו בכלל אכילה אף דבכ"מ שתי' בכלל ולענין היתר הנאה אמרי' דדם בכלל נבילה מ"מ לענין הך דכל בבהמה תאכלו אמרי' דאין דמו בכלל וכמ"ש הר"ן ז"ל וכ"ש א"כ גידו דאינו כלל בכלל אכילה ולא מרבינן אותו בכלל היתר הנאה דנבילה עיין בדבריהם ז"ל ולפ"ז בשומנו יש להתיר שפיר מטעם כל בבהמה תאכלו דכיון דיש בו בנ"ט פשיטא דהוא בכלל. אלא באמת כבר העליתי בחידושי דיש לומר בטעם הפוסקים הנ"ל דגם הם ס"ל כמש"ל לדעת הרמב"ם ז"ל דכל שנאסר מקודם אין שחיטת האם מועיל להתירו ורק דהם ס"ל ובזה מחולקים מדעת רבינו הגדול ז"ל דלדעתם ז"ל דחלב אינו נאסר בחדשים לבד ורק דגם לדידן דקיי"ל כר' יוחנן בעינן שיצא עכ"פ החלב לאויר העולם ובמעי אמו לא נאסר עוד ושפיר מהני לי' שחיטת האם אבל גידו נאסר עוד במעי האם וכמו שכתבו רבותינו בעלי התוס' ריש פרק גיד הנשה דדוקא בחלב דכתיב שור כו' בעינן חדשים או חדשים ואוירא אבל גידו נאסר תיכף משעה שנתקשה על הכף ואשר על כן לא מהני לי' שחיטת האם להתירו אחרי שכבר נאסר. והנה כפי הנראה מדברי הפוסקים אלו גם לדעתם אין הגיד אסור בשליל שנשחטה אמו רק בבן ט' חי וצ"ל לפי טעם זה השני דגם המה ס"ל לחלק כמש"ל לדעת הרמב"ם ז"ל לענין החלב דבבן ט' מת שפיר מועיל שחיטת האם ומשום דאף דנאסר מעת שכלו לו חדשיו מ"מ כשמת נעשה כירך אמו דאל"כ לדעתם ז"ל הי' לנו לאסור לפ"ז הגיד גם בבן ט' מת ואף בבן ח' דהגיד נאסר תיכף בשעת שנתקשו הגידים לפ"ז וכנ"ל בשם התוס' ולפ"ז אין לחלק לדעתם ז"ל בין הגיד לשומנו דכיון דמ"מ נאסר מקודם לא מהני לי' שחיטת האם להתירו

ועדיין נשאר לנו לבאר לפ"ז דבש"ס פ' גיד הנשה שם קאמר דהך דג"ה נוהג במוקדשים מחלוקת ר"מ ור"י דלר"מ נוהג דבהדי הדדי קאתי דאיסור מוקדשין חל משעת יצירה ואיסור גיד ג"כ חל אז כיון דס"ל דנוהג בשליל ולר"י אינו נוהג במוקדשין דכיון דלדידי' אינו נוהג בשליל איסור מוקדשין קדים דכיון דגם לר"י הגיד נאסר משעת יצירתו ורק דלדידי' ניתר בשחיטת אמו וכנ"ל ועכצ"ל א"כ כמ"ש הרשב"א ז"ל הבאתי דבריו למעלה בדברינו דאף דכל שלא נשחטה האם הגיד אסור מ"מ ל"ח עדיין חלות איסור לענין איסור חל על איסור כיון שאם ישחט האם יהי' ניתר א"כ גם לר"מ למה יחשב בהדי הדדי איסור מוקדשין וגיד הרי איסור מוקדשין חל תיכף משעת יצירה ולענין איסור גיד ל"ח חלות איסור גם לדידי' עם כלות חדשיו דבבן ח' גם לדידי' מהני שחיטת האם להגיד וכנ"ל וביחוד דיקשה לדעת הפוסקים דס"ל דלענין חלב לא בעינן לר' יוחנן אוירא כלל וחדשים לבד גרמי דעכצ"ל לדעתם ז"ל דכל שאינו בן ט' חי ויש לו חיות גמור בפ"ע חשוב כירך אמו לגמרי ואין בו איסור חלב אף בלא נשחטה האם דנתבטל איסורו לגמרי דאל"כ יקשה למה נקט ר' יוחנן בתלש חלב מבן ט' חי דוקא דגם במת אחרי שכלו חדשיו הו"ל דחלבו כחלב בהמה וכמו כן א"כ בבן ח' לר"מ לענין הגיד ואמאי חשוב ליה א"כ באים כאחת אמנם זה יש ליישב עפמ"ש בחי' דלר"מ ס"ל דעובר לאו ירך אמו הוא דמה"ט ס"ל דלא מהני שחיטת האם לאבר היוצא אף לטהרו מידי נבילה ואי נימא דעובר ירך אמו הוא נהי דהאבר היוצא אסור מקרא דבשר בשדה טרפה דכיון דיצא חוץ למחיצתו נאסר מ"מ נהי דבאכילה אסור כטרפה מ"מ למה לא יהני לי' שחיטת האם לטהרו מידי נבילה דכיון דעדיין בשעת השחיטה האבר מחובר בהולד הול"ל דכירך אמו דמי ושחיטת אמו מטהרתו מידי נבילה ורק דאסור באכילה כטרפה מקרא דבשר בשדה טרפה כו' ועיין בחולין דף ע"ג דקאמר ר"מ אם טהרה שחיטת טרפה אותה שהיא גופה תטהר את האבר שאינה גופה עיי"ש דמוכח דס"ל דאין העובר חשוב כגופה וא"כ י"ל דר"מ לטעמי' ולכך אין להתיר הגיד אף בבן ח' וגם שחיטת האם אינו מועיל להתירו ואך דמ"מ לישנא דדבר זה דנוהג במוקדשים מחלוקת ר"מ ור"י לא יתיישב לגמרי לפ"ז וכמובן ודו"ק בזה. וגוף סברת הרשב"א ז"ל הנ"ל דכיון דמהני לי' שחיטת האם להתיר ל"ח חלות איסור גם בשלא נשחטה לא יכולתי להלום דמ"מ כיון שנאסר עתה למה לא יחשב חל איסורו ובשלמא היכי שאנו דנין שיחול איסור אחר שאין לו תקנתא בשחיטה על איסור הזה וכגון זו שהביא הוא ז"ל ראי' לסברתו דחתך חלב מן החי מן