ברכת רצ"ה קנב

ולהחזיקה ולהפילה אין זה מלאכת השוחט רק מלאכת בעל הבהמה וז"פ ואין לפטרו משום זה אמנם אם כסתמא דמלתא דלא עשה קנין משיכה וגם לא הקדים לו שכרו מצד אחר אין לחייבו לשיטת התוס' דבכה"ג אדם המזיק פטור ורק מטעם שומר קאתינן לחייבו וכנ"ל ואף שלדעת הריב"א ז"ל גם בכה"ג חייב קשה להוציא. ובגוף התשלומין בהך דטבח אני נבוך היכי שנמצאת אח"כ בבדיקה שהיא טריפה בלאו הכי היכי נדייני' אם נימא דנישום כמה הי' יכול ליקח אחר השחיטה קודם הבדיקה שיהי' אחריות הבדיקה על הלוקח וכדאמרינן הכי בעדים זוממין במעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן לה כתובתה ונמצאו זוממין דשמין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו והיינו כמה שהיתה יכולה ליקח עבור הספק הזה שימות הוא מקודם או דנפטרי' לגמרי דנחלוק בין ספק שאינו יכול להתברר רק לאחר זמן ובין יכול להתברר כעת וכמובן למעיין המשכיל וגם אין להביא כמו כן ראי' מעדים זוממין דחייבין על מחשבתם הרעה דכאשר זמם כתיב משא"כ במזיק ועיין ברמב"ם ז"ל פכ"א מהל' עדות ובכ"מ ז"ל שם דאף היכי דלא מהני עדותו רק תפיסה חייבים לשלם כשהוזמו דבקל יוכל לתפוס דכאשר זמם כתיב עייש"ה וכמו כן יש להסתפק להיפך אם נמצאת כשרה כמה יצטרך לשלם ועד עתה לא מצאתי גילוי לזה והנה אם נאמר דהיכא שנמצאת טרפה בלא"ה הטבח פטור לגמרי וכאשר הדעת נוטה גם אם לא נבדקה הריאה אחר הקלקול יראה דאין לחייבו דא"ל אייתי ראי' דכשרה היתה דאף דרוב בהמות בחזקת כשרות וברוב כזה אזלינן גם בממון דהו"ל רוב שכבר הוחזק וכמבואר בדברי הקדמונים ז"ל מ"מ אין רוב בהמות נאכלין לדידן דאנו מחמירין הרבה וכאשר יעיד החוש ושפיר א"ל אייתי ראי' דהיתה נאכלת בלא זה והנלפע"ד כתבתי ושלום על ישראל ועל רבנן: סימן סא ב"ה בריסק יום ג' ב' אדר תרכ"ה לפ"ק. אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאוה"ג מתמיד ומצא כדי מידתו אב"ד ומ"ץ לעדתו כ"ש מו"ה ירוחם יהודא נ"י מק' סעלץ וכעת הרב הגאון מד"א בק' מינסק דליטא

תוכן השאלה בהמה קשתה בלדתה והוציא העובר את ידיו ושחטו הבהמה ובשעת שחיטה עדיין פרכס הולד ואח"כ לא נקרו הבן פקוע כלל ובשלו אותו. והנה על האבר היוצא פשיטא שהוא איסור תורה בשר שיצא חוץ למחיצתו ואין מקום להתיר אף הכלים שבשלו אותו בהם וכאשר פסק כ"ת ורק דעיקר מה שיש לדון הוא על העובר שלא נקרו אותו. והנה לענין החלב כבר נודע דעת הרמב"ם ז"ל ודעמי' דמצא בה בן ט' חי חלבו כחלב בהמה. אמנם רבו החולקים עליהם ותוכן מחלוקתם דבש"ס דחולין דף ע"ה פליגי ר"י ור"ל בתלש חלב מבן ט' חי דר"י ס"ל דחלבו כחלב בהמה ור"ל אמר דחלבו כחלב חיה וכיון דאנן קיי"ל כר"י לכן פסק רבינו הרמב"ם ז"ל במצא בה בן ט' חי חלבו כחלב בהמה ורק לענין שחיטה פוסק כר' יהודה דגם בן ט' חי ניתר בשחיטת אמו. אמנם החולקים ס"ל דפלוגתייהו דר"י ור"ל הוא רק בתלש חלב מבן ט' שלא נשחטה האם אבל בנשחטה האם גם לר"י חלבו מותר ותמהו על הרמב"ם ז"ל מש"ס דחולין דף צ"ב דאמר ר"א א"ר אושיעא אהא דפליגי ר"מ ור"י במתניתין שם דר"מ ס"ל דגיד הנשה נוהג בשליל וחלבו אסור ור"י ס"ל דאינו נוהג וחלבו מותר דמחלוקת בבן תשעה חי והלך ר"מ לשיטתי' דמשוי ליה בהמה בפ"ע לענין שחיטה ור"י לשיטתי' חזינן א"כ דהא בהא תליא ואיך מזכי רבינו ז"ל שטרא לבי תרי דלענין שחיטה פסק כר' יהודה ולענין חלבו כר"מ. ואשר ע"כ פירשו ז"ל דפלוגתייהו דר"י ור"ל היא אליבא דר' יהודה ור' יוחנן דס"ל בתלש חלב מן בן ט' דחלבו כחלב בהמה היינו דוקא בלא נשחטה האם אבל בנשחטה האם גם חלבו מותר או משום דגם לר' יוחנן בעינן שיוציא מקודם החלב לאויר העולם. דאף דס"ל דרק חדשים גרמי ולא בעי חדשים ואוירא היינו דלא בעינן שיצא הולד לאויר העולם אבל מ"מ בעינן שיוציא החלב בעוד שלא נשחטה האם. או משום דאף אי נימא דחלבו נאסר במעי אמו דחדשים לבד גרמי מ"מ כשנשחטה האם ניתר הכל מריבוייא דכל בבהמה תאכלו ועיין כ"ז בתוס' וברא"ש ז"ל ובדברי הקדמונים ז"ל ומכח התמי' הזאת על דעת הרמב"ם ז"ל פסקו רוב האחרונים דהעיקר כדעת החולקין וכ"נ מדעת המחבר והרמ"א ז"ל וכמבואר כל זה בדבריהם ז"ל עיין עליהם. והנה בנדון השאלה שלפנינו שפיר יש להתיר לכאורה החלב לא מבעי' לדעת רוב הפוסקים דגם חלבו מותר אף בבן ט' חי אלא אף לדעת הרמב"ם ז"ל יש להתיר כיון שנמצא מת אף שמת אחר שחיטת האם דפרכס עדיין בשעת השחיטה דגם לר"מ דעת התוס' הרא"ש ז"ל דדוקא במצאו לבן ט' חי אבל כשמצאו מת אף לדידי' ניתר בשחיטת אמו אף כשמת אח"כ ומשום דגם לדידי' בעינן שיצא חי לאויר העולם וה"ה א"כ לדידן לענין החלב ואף שרש"י ז"ל וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל ס"ל דלר"י כשמת אח"כ לא מהני לי' שחיטת האם מ"מ פשיטא שיש לצרף דעת התוס' והרא"ש ז"ל הנ"ל לדעת רוב הפוסקים דגם בחלבו קיי"ל כר' יהודה דחלב בן ט' חי מותר

אולם אחר העיון עדיין יש לעורר בזה לפמ"ש בחידושי ביישוב דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דדעתו ז"ל הוא דכל שכבר נאסר אין שחיטת האם מועיל להתירו וס"ל דלר' יוחנן חדשים לבד גרמי ולא בעיני אוירא כלל לגבי החלב וכיון שנאסר א"כ החלב כשנעשה בן ט' אין שחיטת האם מועיל להתיר ונ"ל דראייתו היא מהא דאמרי' חולין דף ק"ג בחתך אבר מן החי מן הטרפה דלוקה שתים בנטרפה עם יציאת רובה ובהדי הדדי קאתי דמוכח דאיסור אבמ"ה אינו חל עד שיולד ועיין בתוס' חולין דף צ' ולכאורה מנ"ל לומר הכי דלמא באמת איסור אבמ"ה חל בעודו במעי אמו כמו איסור טמאה והא דניתר בשחיטת האם היינו דשחיטת האם מתירתו מריבוייא דכל בבהמה א"ו דזה אין סברא דהשחיטה תתיר מה שהי' כבר אסור וע"כ דמדמועיל שחיטת אמו דל"ה עוד חלות איסור אבמ"ה ומועיל השחיטה להולד שלא תחול עוד אח"כ עליו איסור אבמ"ה דכבישרא בדיקולא דמיא וה"ה וכ"ש א"כ לעני החלב שכיון שכבר נאסר במעי אמו דאינו מועיל השחיטה להתיר דלאיסור חלב לא מהני שחיטת עצמו. והנה בש"ס דחולין דף ק"א אבמ"ה נוהג בבהמה חי' ועוף בין טמאים בין טהורים דברי ר"י ור"א וחכמים אומרים אינו נוהג אלא בטהורים א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו רק חזק כו' כי הדם הוא הנפש לא תאכל הנפש עם הבשר ר"י ור"א סברי כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו וכיון דדמו של שליל אסור לכ"ע וכמבואר בש"ס דף ע"ד ושם ובפוסקים א"כ לר' יהודה גם אבמ"ה נוהג בו בעודו במעי אמו דכל שאתה מצווה על דמו כו' וכיון דמ"מ ס"ל דניתר בשחיטת אמו ע"כ דס"ל דגם להתיר מה שהי' אסור מקודם מהני לי' שחיטת האם ושפיר קאמר ר"א אמר ר' אושיעא דהלך ר"י לשיטתי' בבן ט' חי דכיון דס"ל דניתר בשחיטת אמו גם חלבו הותר דלדידי' אין לחלק בין חלב לאיסור אבמ"ה דגם איסור אבמ"ה כבר היה על העובר חבל לדידן שפיר יש לחלק בין איסור אבמ"ה לאיסור חלב דאבמ"ה אינו חל לדידן עד שיולד משא"כ איסור חלב דחל מקודם במעי אמו לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דחדשים לבד גרמו לאסור חלבו ואין השחיטה מועלת