ברכת רצ"ה קנא

אדם המזיק וכנ"ל ואח"כ הובא הך דרבי זירא דהרוצה שיתחייב לו טבח והיינו בכל גוונא אף אם ינבלה מספק יקדים לו דינר דיהי' עליו חיוב שומרין דחייב גם בספק וכנ"ל ואח"כ הביא הך דמוגרמת דפטריה רב כיון דהוי ספק והיינו כסתמא דמלתא שלא לקח השכר מקודם דליכא חיוב שומרין [ויש לי הרהורי דברים בלקח דמי שכרו מקודם אי חייב לרב דאיהו ס"ל דמעות אינן קונות עיין ש"ס דב"מ דף מ"ח וש"ס דע"ז דף ע"א עייש"ה או דנימא דפועל ושומר דמי בזה לקרקע דלכ"ע נקנה בכסף ואכמ"ל] ולפי הנ"ל מוכח להדיא מהש"ס כאן דבשביל הברכות לפי המסקנא ל"ח נושא שכיר שנאמר שנתן לו ע"ד שידקדק ביותר [ועיין בתשו' מהרש"ך ז"ל שהעלה לומר בהך דעייל בעידנא דעיילי אינשי דדוקא בנוטל שכר להדיא אמרי' דחייב גם בכה"ג דלהכי יהיב לי' אגרא כו' משא"כ בשאר ש"ש בשביל הנאה המגיע לו וא"כ י"ל דהך דטבח להא דמיא ואין לחייבו רק בשכר ממש] ובזה יתיישב מה שדקדקו התוס' שם לישב לפי הס"ד דאף בחנם חייב הא דקתני שהוא כנושא שכיר והיינו דהמקשה ס"ל דחייב משום שכר הברכות והמתרץ השיב דמיירי בנוטל שכר להדיא דרק בכה"ג חייב ודו"ק

עוד אמינא לעשות סמוכין לדעת ולשיטת הריב"א ז"ל וכאשר בררתי לדעתו דטבח אומן בשכר חייב מטעם אדם המזיק מדברי הש"ס לעיל מזה וביחוד מפירש"י ז"ל שם דקאמרינן בהך דשמואל למה לי למימר מזיק הוא פושע הוא אי קאמר מזיק הוא ה"א הנ"מ דעביד בשכר קמ"ל פושע הוא דפשטא דסוגיא משמע דבשכר חייב משום מזיק והיינו כנ"ל דכיון דלא עשה השמירה כראוי הו"ל כשלא ברשות והדר הו"ל אדם המזיק והא דקאמר פושע הוא היינו ג"כ דכיון דפשע אף בחנם לא קיים תנאי השמירה וחייב משום מזיק וכנ"ל ועיין ברש"י ז"ל שם שכתב ז"ל הנ"מ דקעביד בשכר דמזיק חייב באונסין דאדם מועד לעולם כו' מדקרי לי' מזיק לחייבו באונס ש"מ בעושה בשכר קאמר וא"נ כשיטת התוס' דבאונס כזה דטבח אדם המזיק פטור ואין לחייבו א"כ רק מתורת שומר אין לדברינו אלה הבנה אולם א"נ דבשיטת הריב"א ז"ל קאי יתבארו כל דברי רבינו רש"י ז"ל כמין חומר. והנה הרמב"ן ז"ל בדיני דגרמי הקשה בהך דטבח שקלקל דבשלמא הגרמה ועיקור היזק ניכר הוא אלא שהייה ודרסה הא אינו ניכר עיי"ש שהעלה משום זה לומר דכיון שלא שחטה כראוי השחיטה היא ההיזק שאין זו שחיטה אלא כמתיז ראשה והרי ניכר בין חיה לשחוטה עיי"ש שהאריך בזה והקשיתי לפמ"ש היש"ש ז"ל דשומר אינו יכול לומר הרי שלך לפניך וכתב שכן מוכח להדיא מדברי הרמב"ן ז"ל עיין בדבריו ז"ל בפ' הגוזל סי' כ' דא"כ מה קשי' ליה דהרי מ"מ יש לחייבו מטעם שומר שפשע בשמירתו. ומזה הוכחתי דגם הוא ז"ל בשיטת הריב"א קאי וכנ"ל לדעתו ז"ל דבהך דטבח משום אדם המזיק קאתינן עלה דהו"ל כשלא ברשות ולכך חייב גם בלא קיבל דמים מקודם דליכא לחייבו מטעם שומר ושפיר קא קשיא לי' דשהיי' ודרסה הו"ל היזק שאינו ניכר ודו"ק

והנה אנכי בחידושי העליתי דגם לדידן דקיי"ל כר"י דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק ובמזיד חייב שלא יהי' כאו"א כו' ס"ל תקנתא דכדי שיודיע לפטרו בשוגג וישבתי בזה קושית התוס' בגיטין דף. נ"ג שם דבמפגל למה לא קנסו שוגג אטו מזיד דפיגול דאורייתא דיש לומר דפטור בשוגג כדי שיודיע והארכתי בזה לישב הא דפריך בש"ס שם דבמנסך דאורייתא יקנסו שוגג אטו מזיד ולא קמשני דלא קנסו כדי שיודיע דבאמת כבר הקשו לחזקי' דבמנסך הרי יכול להודיע שניסך בלי הגבהה דיפטור מטעם קלב"מ. אמנם כיון דקיי"ל דבקלב"מ מהני תפיסה שפיר שייך לחוש שלא ירצה להודיע מחשש דשמא יתפוס אותו דבקל יוכל לתפסו. והנה התוס' בכתובות דף ל"ג כתבו דבקלב"מ בקנס פטור אף לצאת ידי שמים דבקנס אשר ירשיעון אלקים כתיב וכל שהב"ד אינם יכולים לחייבו אין כאן חיוב כלל אף לצאת ידי שמים וא"כ אף אנו נאמר כ"כ לר"י דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק דכיון דלדידי' קיי"ל דטמא טהרותיו של חבירו ומת לא קנסו בנו אחריו חזינן א"כ דאין החיוב לדידי' משעת ההיזק ורק אחר גמר דין שהב"ד מחייבין אותו דאל"כ למה לא יצטרכו היורשים לשלם חוב אביהם. וא"כ היכי דקלב"מ ליכא חיובא לדידי' אף לצאת ידי שמים ואף אי תפס מפקינן מיני' וכנ"ל בקנס לשיטת התוס' וא"כ שפיר יכול להודיע במנסך בכה"ג שיאמר שניסך בלי הגבהה דיפטור לדידי' לגמרי משום דקלב"מ ואף תפיסה לא מהני וכנ"ל והארכתי בזה ואכמ"ל ולפ"ז יקשה איפוא דבשהי' ודרסה למה לא יפטור משום כדי שיודיע אולם הדבר נכון דכיון דעיקר תקנתא דכדי שיודיע הוא רק היכי שיהי' באין רואין וא"כ בטבח יוכל עדיין לומר ולהודיע שהי' הקלקול באונס גמור שהי' מונח קוץ וכדומה במקום השחיטה דיפטור לכ"ע אמנם כ"ז היכי דל"ה שומר ורק דחייב משום אדם המזיק וכנ"ל לדעת הריב"א אבל היכי דהוי שומר שפיר הי' לנו לפ"ז לפטרו משום כדי שיודיע דאין יכולין לומר כנ"ל דיוכל להודיע ולומר שהי' באונס דכיון דשומר הוא יתחייב בכה"ג לשבע שבועת השומרין וכמבואר וא"כ עדיין יש לעורר בהא דקאמר ר"ז הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר והיינו כמש"ל שבזה יתחייב בכל גוונא אף אם ינבלה מספק דלפ"ז אדרבה אם יהי' עליו תורת שומר יפטור לגמרי משום כדי שיודיע וכנ"ל ומזה אמינא להביא ראי' למ"ש בתשו' הרא"ש החדשים דתקנת כדי שיודיע לא שייך רק לפטור אבל לא ליטול מה שאינו מגיע לו ולפי זה כיון דע"כ יפסיד שכרו לא נועיל כלל במה שנפטור אותו מלשלם דאם בשביל הפסד ממון לא יודיע גם עתה לא יודיע שלא יפסיד שכרו ויש לי בכל הדברים הנאמרים בזה הרהורי דברים ואכ"מ ביאורם בשגם לא הובאו עוד אצלי בכור הבחינה

ונחזור לענין השאלה הנה כבר בררתי דלדעת הריב"א ז"ל גם בבעלים חייב הטבח שקלקל אולם אף שעשיתי סמוכין הרבה לדעתו ז"ל עכ"ז קשה להוציא ממון בכה"ג מהשוחט אחרי שהתוס' חולקים וסוברים דמשום אדם המזיק אין לחייב באונס כהך דטבח אומן דדמי לגניבה ורק מתורת שומר דבבעלים פטור ורק דמ"מ יש נ"מ לענין תפיסה וכמובן וגם שלא בבעלים יש נ"מ בין השיטות היכי שלא הקדים לו שכרו דסתמא דמלתא ל"ה קנין משיכה ואין לחייבו מתורת שומרין לדידן דתפסינן לעיקר דגם לענין חיוב שומרין בעינן משיכה ואין לחייבו א"כ לאומן בשכר רק היכי שהקדים לו דינר דקני בקנין מעות וכאשר בררתי בדברינו למעלה. אמנם אם בנ"ד חשוב בבעלים ראיתי לכ"ת דפשוט לי' דזה הוי בבעלים משני טעמים הא' דכיון שאינו רשאי לשחוט אצל שוחט אחר אף אם ירצה לשלם גם להשו"ב הקבוע במתא דמי לש"ץ דמבואר בתשב"ץ סימן צ' דבני העיר חשובים כשאולים לו והב' דכיון שבעל הבהמה סייע באסירת רגלי הבהמה ובהחזקת ראשה הרי זה ממש עמו במלאכתו אולם לדעתי שני הטעמים ליתנהו בנ"ד דמלבד דיש לדבר הרבה אי זה דמי לש"ץ דהתם חשוב שיעבוד הגוף ממש שחיובו להתפלל עמו ולהיות בבהכ"נ בעת התפלה משא"כ בשו"ב דאף שאינו יכול לשחוט אצל זולתו מ"מ גופו אינו משועבד הנה כפי הנראה ממכתב שאלתו יש בעיר הזאת עוד שוחט קבוע זולתו וא"כ אינו משועבד לשחוט אצל זה דוקא דהרי יכול הי' לשחוט אצל האחר וגם ע"י מה שאסר רגלי הבהמה והחזיק ראשה לדעתי לא חשוב עמו במלאכתו דכיון דהשוחט אין לו עליו רק לשחוט לבד ולא לאסור רגלי הבהמה