ברכת רצ"ה טו

רק גורם מ"מ לא יכול תו לומר מה אפסדתיך דהרי מ"מ יש כאן הפסד ושפיר חייב בשבועת העדות משום דמדאורייתא הו"ל ראוי להעיד עדות ממון גמור. וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתי' דכיון דבתר דאורייתא אזלינן דכיון דמה"ת ראוי להעיד אין לפטור מחמת דרבנן פסלוהו והו"ל מדרבנן אינו ראוי דמחמת זה דמהני עדות לענין תפיסה לא חשיב ראוי להעיד עדות ממון וכנ"ל א"כ כמו כן להיפוך איך נוכל לחייבו בשבועת העדות היכי דרק מדרבנן חשוב ראוי וכהך דעד מיתה אי נימא דלא מהני רק מדרבנן כיון דמה"ת לא חשיב ראוי להעיד וכנ"ל. אולם אם נאמר כנ"ל לשיטת רש"י ז"ל דבאמת אין כח ביד חכמים לתקן בכה"ג שיהי' י' נאמן ע"א ולהתיר א"א בקום ועשה דאין כח לחכמים לעקור דבר מה"ת ורק דמטעם הפקעת קדושין קאתינן עלה דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. והיינו כנ"ל דלא הפקיעו הקידושין לגמרי כשהעד העיד שקר דכיון דעיקר תקנת חז"ל הי' משום חומר שהחמירו עלי' בסופה אם היו חכז"ל הפקיעו הקידושין לגמרי תו ליכא חומר. ורק שהפקעת הקידושין הוא באופן זה שאם האמת בפי העדים תהי' מותרת למפרע והועילו חכז"ל איפוא בזה שיהי' העד נאמן שאין כאן איתחזיק איסורא ובמקום דלא אתחזיק איסורא ע"א נאמן מדינא אף בדבר שבערוה וכנ"ל בשם רוב הפוסקים ז"ל אתי שפיר דחייב העד בשכבש עדותו זאת בשבועת העדות דאחר שהפקיעו חז"ל הקידושין באופן זה הוא ראוי להעיד ועדותו מועיל מה"ת דתקנת חכז"ל לא היתה רק שע"י זה יועיל עדותו מה"ת ושפיר חשוב ראוי להעיד מה"ת אחרי שצריכים אנו גם אחר התקנה לעדותו שתועיל מדאוריתא והבן זה: **(מלחמות אריה בספרי מצפה ארי' סי' כ"ו כתבתי בישוב קושית התוס' דבר נחמד וכעת הנני ליישב עפ"י מה שהעירותי שם דרב פפא ורב אחא ב"י פליגי אליבא דר' מאיר דהא רישא דמתניתין ר' מאיר קתני לה כדתנן בהדיא דברי ר' מאיר ואיהו הא דקאמר ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד וע"ז קאמר הש"ס למעוטי מאי ואליבא דר' מאיר קאמר רב פפא למעוטי מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו. ובאמת מצינו בהדיא בסוכה דף כ"ח ע"א גבי העושה סוכתו על גבי בהמה ר' מאיר מכשיר ור' יהודה פוסל מ"ט דר"י דכתיב חג הסוכות תעשה לך "סוכה" הראויה לשבעה בעינן ור' מאיר מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דגזרו בה ע"ש. ומש"ה אליבא דר' מאיר שפיר סבר רב פפא דאזלינן בתר דאורייתא אבל לר' יהודה דקיי"ל כוותיה אפשר לומר דגם רב פפא סבר דאזלינן בתר דרבנן ומשחק בקוביא פטור מקרבן שבועה. לכן שפיר קאמר הכל מודים בעד מיתה שחייב ומלשון הכל מודים לא קשיא דזה קאי רק אפלוגתא דר' אלעזר בר"ש ורבנן כמ"ש רש"י ז"ל. וכאשר התבוננתי עתה עלה על רעיוני דיש לחקור בפשט דברי התוס' מה שעמדו על הך דהכל מודים בעד מיתה דחייב דאם נימא דכוונתם דהא עד מיתה אינו נאמן מה"ת להעיד שמת בעלה להתירה להנשא לעלמא. וכמו שנראה מהפלפול של מו"ח ז"ל ומהפוסקים שהביאו ראיה מסוגיא הלזו דבאמת עד אחד נאמן מה"ת להעיד שמת בעלה. קשה לי מאוד דמאי נפקא מינה לענין קרבן שבועה אם העד נאמן מה"ת או רק מדרבנן דאפילו אי נימא דלא אזלינן בעלמא בתר דרבנן ונימא ג"כ דמה"ת אינו נאמן להעיד שמת בעלה מ"מ צריך להיות חייב קרבן שבועה דהקרבן שבועה הוא חייב לא מחמת הענין של עדותו להתירה לשוק רק מחמת הפסד ממון שע"י כבישת עדותו הפסידה כתובתה וכיון שע"י עדותו היה נאמן להגבות לה כתובתה שתקנת חז"ל כך היה שאם יבא ע"א ויעיד שמת בעלה משלם לה כתובתה ומה לנו שאם אינו נאמן מה"ת להנשא לשוק רק מדרבנן. הגע עצמך אילו הוו תקנו חז"ל שע"י עד מיתה אסורה להנשא לשוק אך ישלמו לה כתובתה אטו לא יהי' חייב העד קרבן שבועה פשיטא דחייב דהא הפסידה ממון. אלא על כרחך דכוונת התוס' דחיוב הכתובה לא הוי אלא מדרבנן ומן התורה ליכא חיוב כלל. או אפילו למ"ד כתובה דאורייתא מ"מ עדותו לענין גביית כתובתה לא מהני אלא מדרבנן דמן התורה בעינן שני עדים דע"א אינו קם לממון. אבל אין נ"מ כלל לענין היתר לעלמא אם הוי מן התורה או רק מדרבנן. דאפילו אם נאמן מה"ת להתירה לשוק מ"מ לענין כתובתה פשיטא דלא הוי רק מדרבנן ודו"ק:)** והנה אף לדעת הרמב"ם ז"ל ודעמי' דעד מיתה נאמן מה"ת מ"מ ז"א רק בעד ישראל כשר אבל בעכו"ם מסל"ת ע"כ צריכים אנו לבוא לתקנת חז"ל שתקנו משום עגונא להאמינו מסל"ת שכיון שאינו מתכוין להעיד תלינן דבודאי קושטא קאמר. ולדעת רש"י ז"ל דאין כח ביד חכמים לעקור ד"ת בכה"ג עכצ"ל דמשום הפקעת קידושין קאתינן עלה וכמ"ש בביאור הדבר דלא הפקיעו הקידושין לגמרי ורק אם האמת הוא שמת. ונ"מ בזה שלא יחשב איתחזיק איסורא וכנ"ל מזה מוכח כדעת הסוברים דגם בשאר איסורי תורה עכו"ם מסל"ת נאמן כל דלא אתחזק איסורא ועיין טוש"ע יו"ד שי' צ"ח עייש"ה ובפוסקים

והנה הגאון בעל פ"י ז"ל פלפל בחכמה ע"ד זה שהקשו התוס' ז"ל בהא דמסיק לל"ק דרב יוסף מהך ברייתא דשמע מב"ד של ישראל כו' משיאין את אשתו מאי לאו יוצא ליהרג קתני בב"ד של ישראל משיאין את אשתו ולא פריך מסיפא דקתני מקומנטריסין של עכו"ם אל ישיאו ולר"י בב"ד של עכו"ם הו"ל בחזקת שנהרג ודאי וכמ"ש הריב"ש ז"ל בתשובותיו סי' שע"ט לפרש הך דספינה שטבעה בים דמשנתינו דנותנים עליו גם חומרי חיים ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה דמיירי כשלא עמד עד שתצא נפשו דאל"ה מוקמינן לי' בחזקת מת לענין תרומה דדוקא לענין איסור א"א לבד מחמירינן במים שאין להם סוף משום חומר איסור א"א עיין בדבריו ז"ל וא"כ מהך דבקומנטריסין אל ישיאו את אשתו לק"מ לרב יוסף די"ל ולחלק בין תרומה להיתר נישואין. וגם בב"ד של עכו"ם ל"ח רק רוב וכמשאיל"ס דחשבינן לי' בחזקת מת לענין תרומה ומ"מ אסורה להנשא דהחמירו משום חומר איסור א"א עכת"ד ז"ל אמנם לפי הנ"ל ז"א דעיקר הא דמחמירין באיסור א"א הוא רק משום חזקת וחומר א"א דמשום חומר איסור א"א אמרי' דסמוך מיעוטא לחזקה וא"כ בהך דשמע מקומנטריסין דעכצ"ל לפ"ז דאפקיעו רבנן לקידושין אם אמת נכון הדבר שמת ושפיר נאמן עכו"ם מסל"ת דלא חשיב אתחזיק איסורא וכנ"ל אין מקום להחמיר יותר לענין א"א מלגבי אכילת תרומה כיון דעכ"פ רובן למיתה למה לא ישיאו את אשתו כיון דאין כאן חזקת איסור אשת איש דהפקיעו לקידושין מיני' דמה"ט מהימנינן לי' לעכו"ם מסל"ת וכנ"ל ודו"ק: ומעתה לפי מה דמוקמינן לה לברייתא ולישנא בתרא דר"י ביוצא ליהרג דבב"ד ישראל מקטל קטלי לי' ולא בב"ד של עכו"ם דמקבלי שוחדא שפיר הוי רבותא שמע מקומנטריסין דבעד כשר י"ל דאף בב"ד של עכו"ם רובן למיתה ורק דמחמירינן מחמת חומר איסור א"א דסמוך מיעוטא לחזקה ולכך נקט שמע מקומנטריסין דע"כ מטעם הפקעת קידושין קאתינן עלה דל"ח איתחזיק איסורא דאם האמת כדבריהם אין כאן איסור א"א מעולם דאפקיעו לקידושין וכנ"ל ומ"מ אל ישיאו את אשתו דגם רוב גמור לא הוי וגם