ברכת רצ"ה קמח

להם השיעור דזה ודאי דיכול לבוא בעודו קטן דתיכף שהגיע לכלל שנותיו איכא חזקה דרבא שהביא שערות כשיעור הראוי וכיון שבטבע השערות גדלים מעת לעת ע"כ שעוד קודם הפרק הי' בו שערות קטנות פחות משיעור וכיון שודאי ועפ"י הרוב מביא שערות כאלו בקטנות גם הריבוי ל"ח סימן גדלות כן נראה לי לחלק לדעתם ז"ל לחומר הנושא וראיתי לכ"ת שכתב דמ"ז רשכ"י ז"ל הכריע דהיכי שיש שני שערות כשיעור כפיפה ורוביו שערות קטנות א"צ לבדוק אחר גומות כלל ובחפזו כתב כן ולא עיין היטב בדבריו ז"ל שאדרבה הוא מחמיר הרבה שהעלה שאין לסמוך על הב"ח ז"ל רק היכא שאינו רק משום חומרא דאין אנו בקיאים והיינו ע"כ היכי דיש ב' שערות כשיעור ובדקו וראו שיש גומות תחתיהם שאין לדון רק משום החומרא שאין אנו בקיאים ובזה יש לסמוך על דעת הב"ח ז"ל דריבוי שערות הוי סימן גדלות אף שאין בהם כשיעור כיון דגם בלי ריבוי השערות אינו רק חומרא שהחמיר הב"ח ז"ל והיא באמת חומרא גדולה ועיין בב"ש וט"ז ז"ל שכתבו באמת דאין לחוש לזה כלל דהא דאמרינן דאין אנו בקיאים היינו לענין גומות בלי שערות אבל לראות שיש גומות תחת השערות גם אנו בקיאים ועיין ביו"ד דמחלקינן לענין בקיאת בדיקה בין אבר כולו ובין מקום מצומצם ובמקום השערות הוי מקום מצומצם ואך ע"ז כתב מ"ז רשכ"י ז"ל דלענין חומרא יתירא הלזו יש לסמוך על דעת הב"ח ז"ל בריבוי שערות יעיין היטב בדבריו ז"ל ויראה שכן הוא. אמנם עכ"ז היכי שידוע שהגיע לכלל שנותיו יש לדעתי להקל בכה"ג אף שלא בדקו אחר גומות כלל דבזה מלבד דלדעתי העיקר כדעת הב"ח ז"ל דנימוקו עמו וכמ"ש והחילוק שכתבתי לדעת החולקים ז"ל הוא באמת דחוק וכמובן למעיין יש לנו צירוף דעת רבים מהקדמונים ז"ל דחזקה דרבא הוי חזקה אלימתא ואיכא לברורי לא שייך לדידן דאין אנו בקיאים ועמש"ל והוכחתי מדברי התוס' ז"ל דגם הם דעתם דהוי חזקה גמורה עכ"פ היכי שהגיע לעשרים עמש"ל ודו"ק אמנם כשבדקנו וראינו דליכא גומות במקום השערות פשיטא לדעתי דגם לדעת הב"ח ז"ל לא מהני דאיתרע לה רובא וסימן הגדלות של השערות וכמש"ל ואף גם דלא ראינו דליכא גומות רק במקום השערות שהם כשיעור אף שלא בדקנו במקום השערות הקטנות והיינו שראינו בודאי שאין בהם כשיעור הראוי גם כן לא מהני לכ"ע דגם בזה איתרע רובא השערות הגדולות מחמת שאין בהם גומות והשערות הקטנות משום שודאי אין להם שיעור הראוי כגדול וכאשר בררתי. והיכי שראינו גומות אף בשערות קטנות פשיטא לי דמהני דכיון שיש גומות חשוב גדול אף בלי שערות ולענין החומרא דשמא גם בזה אין אנו בקיאים פשיטא דיש לסמוך על דעת הב"ח ז"ל מהך דריבוי שערות וכנ"ל בשם מ"ז הגאון רשכ"י ז"ל: וראיתי לכ"ת שהעלה דהגומות במקום שערות קטנות לא מהני כלל אף מטעם הגומות ולדעתי זה ליתא דהרי עכצ"ל דהגומות מורים דודאי הי' שערות כשיעור ונשרו א"כ מה מגרע לנו שיש בתוך הגומות שערות קטנות דמ"מ יש הוכחה שע"כ הי' בהגומות גם שערות כשיעור או שהשערות אלו היו כשיעור ונשרו קצת וזה פשוט וראייתו דאל"כ במה פליגי בכמה הוא השיעור דממ"נ אי ליכא גומות לא מהני השערות ובגומות אין נ"מ בהשיעור אינו ראי' דנ"מ היכי ששני השערות יוצאין מגומא אחת. שוב מצאתי להר"ן ז"ל בחידושיו לנדה שם שהקשה קושיא זו ותירץ דהנ"מ שיוצאין מתוך גומא אחת וכנ"ל ות"ל שהנחני בדרך אמת והנלפע"ד כתבתי

וע"ד השאלה בא' שכ' בצוואתו שאשתו תטול חצי בית וחצי בית כבר הי' נכתב על שמה בערכאותיהן אם נאמר דכוונתו הי' על חצי הבית שלה או שנאמר שכוונתו הי' על חצי האחרת והכל שלה. כבר העיר כ"ת בצדק והביא ב' דיעות באה"ע סי' ק"ט באמר תנו מנה לאשתי דלדיעה הראשונה הכתובה בכלל ולהשני' הוי מתנה לבר מכתובתה והכרעת הרמ"א ז"ל בחו"מ סי' רנ"ג דהעיקר כדיעה הראשונה אלא שדעתי בנדון שלפנינו גם החולקים יודו דע"כ צ"ל דטעמא דידהו אינו משום דלמה הוצרך לצוות שיתנו לה הכתובה שמגיע לה דהרי יש נ"מ לענין השבעת כתובתה ורק משום דכיון דאמר תנו לשון מתנה אין זה בכלל וא"כ כ"ז באמר תנו אבל באמר תיטול דאינו באמת לשון מתנה ורק דבשכ"מ תקנו שיועיל גם לשון זה אין הוכחה שלא כיוון על המגיע לה מכבר וז"ב אצלי ונ"מ בזה שגם אם תהי' תפוס בכה"ג לא תוכל לטעון קי"ל לא מבעי' היכי שיש נ"מ גם לענין המגיע לה אלא אף היכא שאין נ"מ וכנ"ד דלדיעה הראשונה עכצ"ל דלא ס"ל סברא זו דגם בתנו לבני דאין נ"מ לענין הירושה פסקו דהירושה בכלל ובזה לא נחלקו החולקים ז"ל וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי:. סימן ס ב"ה בריסק יום א' כ"ג שבט תרכ"ח: אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאה"ג ידיו רב לו במלחמתה של תורה כ"ש מו"ה מיכאל נ"י מו"צ לעדתו בק' שאוויל

תוכן השאלה אחד מהשו"ב מומחה לרבים זה כמה שחט שור גדול ולא גמר שחיטת רוב הסימנים ונתנבלה איפוא בידו האם צריך לשלם ההפסד שעשה לבעל הבהמה וכ"ת האריך בזה ורצונו לדעת חוות דעתי בדבר המשפט ואבוא היום להשיבהו בגוף הדין ודבריו ה' בתוך יעברון וזה החלי בעזה"י מקור הדברים בש"ס דב"ק דף צ"ט אמר שמואל טבח אומן שקלקל חייב לשלם מזיק הוא פושע הוא נעשה כאומר לו שחוט לי מכאן ושחט לו מכאן למ"ל למימר מזיק הוא כו' אי אמר מזיק הוא ה"א הני מילי היכא דקא עביד בשכר כו' קמ"ל פושע הוא אתיבי' כו' ובתר הכי אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן טבח אומן שקלקל חייב ואפי' הוא אומן כטבחי דציפורי ומי אמר ר"י הכי כו' וא"ל זיל אייתי ראי' דממחית לתרנגולים ואפטרך ל"ק כאן בחנם כאן בשכר כי הא דאמר רבי זירא הרוצה שיתחייב לו טבח מקדים לו דינר מיתבי' כו' העתקתי לשון הסוגיא בקיצור יען נצרך הוא לדברינו להלן. והנה הא דפטור בחנם ולא מחייבינן אותו משום אדם המזיק דאדם מועד לעולם כתבו התוס' בריש המניח דהא דמרבינן אונס כרצון באדם המזיק לאו היינו אונס גמור דהא בירושלמי פוטר אם ישן הראשון ובא השני לישן אצלו עיי"ש שהאריכו דאדם המזיק פטור גם באונס שהוא כעין גניבה וחייב באונס שהוא כעין אבידה שהוא קרובה יותר לפשיעה וסיימו דכן מוכח בהך דטבח אומן שקלקל דפריך למאן דפטר בחנם מהא דקתני נתן בהמה לטבח ונבלה חייב משום שהוא כנושא שכר ומשני אימא מפני שהוא נושא שכר והיינו שהמקשה סבר שדומה לאבידה והמתרץ מסיק שדומה לגניבה ופטור משום אדם המזיק עיין בדבריהם ז"ל שם ובב"מ דף פ"ב שביארו הדברים ביותר עייש"ה אולם הקדמונים ז"ל הביאו בשם הריב"א ז"ל דלכך אין לחייבו משום אדם המזיק דכל שעושה ברשות שנתן לו להתעסק בדבר אין לחייב משום אדם המזיק דחייב גם באונס עיין עליהם. ולכאורה לדבריהם ז"ל בין לדעת התוס' דאונס דטבח הוי כעין גניבה לפי המסקנא ואין לחייבו משום אדם המזיק בין לדעת הקדמונים בשם הריב"א ז"ל דכיון שהתעסק ברשות ליכא חיובא משום אדם המזיק והא דחייב לשלם טבח אומן בשכר הוא רק מטעם חיוב שומרים דכיון שהוא שומר שכר חייב כל שאינו אונס גמור רק כעין אבידה או אף כעין גניבה ולפ"ז היכי