ברכת רצ"ה קמו

מהמוחזק למ"ק וע"כ דס"ל דהא דלא מהני לחליצה הוא רק משום דאיכא לברורי וכדעת הפוסקים ז"ל שהבאתי. אולם י"ל דאין מדברי התוס' ז"ל אלו ראי' רק דאחר כ' שנה הוי חזקה אלימתא שהביא שערות די"ל דקושיתם היא לפי המסקנא דאינו יכול למכור בנכסי אביו עד שיהי' בן כ' ורק דכיון דלא נולדו סימני סריס כל שלא הביא שערות קטן הוא וע"ז הקשו דנהי דאם לא הביא בודאי שערות הוי קטן מ"מ היכי שלא בדקוהו י"ל דחזקה שגדול היא דאף דאחר י"ג לא הוי ח"ד חזקה אלימתא מ"מ אחר ך' הוי חזקה גמורה ואלימא טפי דמה"ט בנולדו בו סימני סריס מחלקינן דלא מחזיקינן לי' בסריס רק כשלא הביא שערות עד ך' ולא מקודם חזינן דבכ' יש חזקה יתירה שהי' לו להביא שני שערות ורק דמ"מ אין להחזיקו בסריס רק כשנולדו בו סימני סריס דסריס מיעוטא דלא שכיחא הוא והיינו כשבדקוהו ולא נמצא לו שערות בודאי אבל כשלא בדקוהו יש לומר דכיון שהגיע לכ' בודאי הביא וכנ"ל

ואמינא לחזק ראייתי זאת דאל"כ יקשה דמה בכך דנולדו בו סימני סריס מ"מ למה נחשב גדול ודאי דילמא גם אם לא הי' סריס לא הי' מביא סימני גדלות. אלא ודאי דכיון שהגיע לך' הוי חזקה גמורה ואלימתא דמביא שערות ורק דאם לא נולדו בו סימני סריס אמרינן דכיון דבדקוהו וחזינן דלא הביא שתי שערות איתרע לה חזקה זו. ולפ"ז אמנם יש ראי' דגם אחר י"ג לאיש וי"ב לאשה ח"ד הוי חזקה אלימתא דהרי אנן קיי"ל כרב דס"ל ביבמות דף פ' דאכל חלב מבן י"ב שנה ואח"כ נולדו בו סימני סריס נעשה גדול למפרע וחייב עייש"ה: והנה בגוף ביאור דברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל דארכבה להך דנבדקות בכ"מ ע"י נשים לת"ק אתרי ריכשי דהוי מלדעל"ג ולא אאסורא קא מסהדי ראיתי לכ"ח שביאר וכתב להיפך ממש"ל דלא שייך שלא להאמינם משום דאיתחזיק איסורא לשוק דאין אלו מעידין נגד החזקה רק דראוים לחליצה ולענין דהוי דבר שבערוה כתב הרמב"ן ז"ל הטעם דהוי מלדעל"ג ומשום זה העלה כ"ת דגם לאחר מעשה נאמנות בנ"ד משום דחליצת קטנה מועיל מה"ת יצאה א"כ בין כך ובין כך מחזקתה וכסברת הר"ש ז"ל הידוע ולא נשאר לחוש רק משום דהוי דבר שבערוה ולזה מהני טעמא דמדעל"ג עכת"ד. אולם לדעתי אי אפשר לומר כן ולפרש כך מכמה טעמים. א דכיון דלדעתו מדעל"ג מהני גם לענין דבר שבערוה מדוע לא יועיל זה לענין איתחזיק איסורא ולמה הוצרך הרמב"ן ז"ל לטעמא דלאו אאיסורא קמסהדי שלא יחשבו מעידין נגד החזקה: ב לו יהיבנא לכ"ת דכיון שמענין מקום החליצה לא חשוב עדותן נגד חזקת איסור שהית' אסורה לשוק מ"מ הא מעידין נגד החזקה חזקת הגוף שיצאתה מקטנות לגדלות: ג יפלא בעיני על כ"ת שכתב דבנ"ד בלא זה לא חשוב מעידין נגד החזקה חזקת איסור לשוק דכיון דחליצת קטנה מועיל מה"ת ב"כ וב"כ יצאה מחזקת' דאיך יפרנס איפוא דברי הרמב"ן ז"ל לפירושו דאיהו ז"ל לענין בדיקת היבמה מיירי והעיקר א"כ בביאור דבריו ז"ל כדכתיבנא ודו"ק. אולם לפי הנ"ל נסתר זה שכתבתי למעלה דגם לת"ק צ"ל דצירוף חזקה דרבא מהני להאמין נשים דלאחר הפרק לא שייך לומר הטעם דל"ח שישקרו במדעל"ג די"ל שסמכו שהביאה שערות אחרי שהגיעה לכלל שנותי' עמש"ל דלפ"ז לאחר הפרק ל"ש הטעם מדעל"ג דאין עדותן נגד החזקה חזקת קטנות דכיון שהגיעה עתה לשנותי' עשוי להשתנות מסתמא ופשיטא דאין להחזיק מקודם על לאחר הפרק וכמובן: אמנם מר"י יש ראי' דצירוף ח"ד מהני שנאמין לנשים דאיהו ע"כ לא ס"ל כנ"ל דאל"כ גם תוך הפרק יהיו נאמנים דלדידי' דס"ל תוך הפרק כלאחר הפרק פשיטא דליכא חזקה מקודם הפרק לתוך הפרק וכמובן וצ"ל לפ"ז דהא דהצריך הרמב"ן ז"ל לטעמא דמדעל"ג הוא דכיון דלת"ק בכ"מ נבדקות ע"י נשים אף כשנבדקו לאחר הפרק מקודם ולא הי' להם שערות דבזה איכא חזקה גמורה וכמבואר: עוד ראיתי לכ"ת שרצה לדון דלא מהני כל הנך טעמי דהרמב"ן ז"ל רק בצירוף שהוא טענת ברי דטענת ברי מהני נגד חזקה ורובא וכמ"ש הרשב"א ז"ל בסוגיא דתרי ותרי ורק דחיישינן שלהנאתה משקרת ולזה מהני עדות הנשים שאין אדם חוטא ולא לו והאריך בזה ולא ידעתי כוונתו דהרי בהך דתרי ותרי הוא ג"כ להנאתה ואפ"ה מהני ברי דידה נגד החזקה לדעת הרשב"א ז"ל. וגם דמה יועיל ברי דידה לזה שישאנה שאין אתו יודע עד מה והרשב"א לא כתב כן רק בהך דתרי התרי שאומרת ברי לי ונשאת לאחד מעדיה דשניהם א"כ טוענין ברי וז"פ: ועפ"י דעת הרשב"א ז"ל הנ"ל עלה לכאורה על לבי ליישב מה שנתקשיתי למעלה ראש דאי נימא דגם לאחר מעשה נשים נאמנות כיון שעדותן הוא מ"מ על ענין אחר א"כ אמאי בשנים אומרים אחת בגבה וב' אומרים אחת בכרסה לא מהני משום דהוי חצי דבר והרי בעדות שערות גם נשים נאמנות וכ"ש שני עדים דמעידין כל כת אחצי דבר שאין לפסלן רק מגזה"כ. ולפ"ז י"ל דהך דא' בגבה כו' לענין חיוב עונשין מיירי ועיין רשב"ם ז"ל בב"ב שם שפירש כן להדיא וי"ל דמיירי שהנדון טוען ברי שקטן הי' בשעת מעשה ואין לדונו א"כ רק עפ"י עדות גמורה שאמרה תורה שאמירתן חשוב ודאי גמור כן עלה לכאור' על לבי. אולם באמת בגוף סברת הרשב"א ז"ל הנ"ל כתבתי בתשו' אחרת דגם לדעתו ז"ל לא בכ"מ מהני טענת ברי והרשב"א ז"ל לא כ"כ רק גבי תרי ותרי דאמירת שני עדים באמת הוי ודאי גמור ורק דכיון דיש שני עדים המכחישים ואומרים בהיפוך הו"ל שני וודאים דסתרי אהדדי ואין בידינו לדון כדברי הכת האחת ולא דמי לספיקא כלל וכדאמרינן בכ"מ גבי תרי ותרי מה חזית דסמכת אהני כו' ובזה דעת הרשב"א ז"ל דמהני טענת ברי נגד החזקה כיון שיש ב' עדים שאומרים כן יכול לטעון ברי שסומך על ודאי הזה שאצלו ליכא ודאי אחר הסותר אבל היכא דאין עדים המסייעים לדבריו לא מהני ברי דידיה נגד חזקה ורוב דאין אדם נאמן ע"ע. והבאתי ראי' לזה מהך דר' זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מידי דאמרו לו דאין אדם מעיד ע"י עצמו עי' ש"ס בכתובות דף כ"ז הרי דאף ששניהם טוענים בדי לא מהני גם בשבויה דאינו רק מדרבנן עייש"ה. ועכצ"ל כנ"ל דזה אינו רק בתרי ותרי וכמ"ש ועיין רש"י ז"ל סנהדרין דף ס"ז במסית דתניא מכמינן לו עדים ומדליקין לו את הנר כדי שיהיו הם רואין אותו כו' שכתב וז"ל דאי לא מצו חזו לי' לא מצו מסהדי עלי' לחיוביה קטלא ואע"ג דשמעי קליה דמצי למימר לא הואי אנא עכ"ל מדבריו ז"ל נראה בעליל דס"ל דטב"ע דקלא באמת מהני בדיני נפשות ויכולים להעיד לחייבו מיתה ורק דמ"מ כיון שאינו ודאי גמור כמו טב"ע דפרצוף פנים יכול לטעון ברי שלא הוא הי' דאם נאמר דבדיני נפשות ל"מ העדות רק עידי ראי' שמכירים אותו בטב"ע דפרצוף פנים ולא מהני טב"ע דקלא פשיטא דגם שהי' מודה שהוא הי' המסית ל"מ דהודאתו לא מעלה ולא מוריד בד"נ. ומוכח א"כ מרש"י ז"ל דבכל מקום מהני טענת ברי נגד רוב וחזקה ודלא כמ"ש דזה אינו רק בתרי ותרי. אמנם י"ל דכוונה אחרת יש בדברי רבינו רש"י ז"ל. דדעתו ז"ל דלא מהני באמת טב"ע דקלא בדיני נפשות דאף דמהני אף באיסור תורה וכדאמרינן בש"ס דחולין צ"ו ע"א דאל"כ איך סומא מותר באשתו כו' מ"מ זה אינו רק מטעם רוב ובד"נ לא אזלינן בתר רובא דליתא קמן והא דדייק בש"ס דסנהדרין דף ס"ט דאזלינן בד"נ בתר רובא מהא דבת ג' שנים ויום אחד מומתין עליה בא"א ולא