ברכת רצ"ה קמב

דאי ל"ה כתב לא אפסידתך דבידך למחוק ולכתוב אחרים במקומן לשמה וכדפסקינן בטבח שקלקל ועשה טרפה בספק דפטור מה"ט עיין חו"מ סי' ש"ו והבן זה: אולם צ"ע אצלי עדיין די"ל דאף א"נ דכתב הנבלע ל"ה כתב מ"מ זה אינו דק לענין גט או ס"ת דבעינן כתב אבל מ"מ לענין מחיקה כל שהי' לשמה הוי מוחק השם והדבר צריך תלמוד אצלי וצ"ל לפ"ז דהא דקאמר הש"ס לחלק בין חדא אזכרה לכולי ס"ת לאו דוקא חדא ורק דגם חדא בכל דף ל"ח כמנומר דאל"כ אין בידו לפסול כל הס"ת ושלא יחשב ניכר דבחדא אזכרה לא יפסל רק יריעה אחת וביותר יהי' היזק ניכר דהו"ל מנומר ויצטרך לשלם ואף א"נ דאי כתב הנבלע ל"ה כתב מותר גם במחיקה וא"ל אייתי ראי' כו' וכנ"ל מ"מ צ"ל כן לדעתי. דלדעתי כל דפסול לר"י בכתב ע"ג כתב משום מנומר פסול גם במחיקה מה"ט ואם כי יש לומר ולחלק דרק בכתב ע"ג כתב דפסול לרבנן משום דל"ח מהודר חשוב בכולי ס"ת מנומר גם לר"י משא"כ במחיקה דלכ"ע חשוב מהודר אין דעתי נוחה לחלק בהכי. ויען כי בלא זה בגוף הדבר לדון בכתב הנבלע לענין מחיקה אין עוד ברור אצלי קצרתי. מכל הלין טעמי שבררתי אין מקום להכשיר לדעתי בנ"ד שהעביר הקולמוס שלא לשמה והנלפע"ד כתבתי. אחרי כותבי זאת מצאתי להריב"ש ז"ל בתשובותיו פי' ז' שכתב להדיא דגם במחק וכתב אחרים במקומם פסול בכולי ס"ת משום דהו"ל מנומר והביא ראי' מהך דהעביר הקולמס אליבא דר"י דמודי בכולי ס"ת דפסול עיי"ש ונהניתי שכוונתי לדעתו ה' ז"ל. כזאת ראיתי להשיב לכ"ת והנני חותם בברכה: סימן נח ב"ה לבוב יום ד' אדר תרל"ו. לכבוד הרב וכו' מו"ה מרדכי יצחק הכהן נ"י ראב"ד ומו"צ דק' קאמרנא

תוכן הענין הנשאל בראובן שתובע משמעון עסקא מג' שנים ועוד מסך 300 פל. שנתן עצה"ע שעשה בע"פ ושמעון מכחישו שלא עשה עמו היתר ונסתפק כ"ת אם גם לפי טענת התובע יוכל ליקח מחיר העיסקא אחרי שנתן לו וועקסיל על הסך שנתן לו והביא דברי האחרונים ז"ל שאסרו בכה"ג ליקח העיסקא עפ"י תשובת הרא"ש ז"ל כלל פ"ח ודלא כהה"ג ז"ל ורצונו לדעת חוו"ד בזה וזה החלי בעזה"ש. הנה באמת צדקו דברי האחרונים ז"ל לשיטת הרא"ש ז"ל וכמבואר להדיא בכלל פ"ח הדבר בטעמו ונימוקו דכיון שלא נכתב שהוא עיסקא בהשטר חיישינן דשמא יפול קמי יתמי ויגבה הקרן גם אם יהי' הפסד וכדאמרי' בש"ס הך חששא בהך דזקיף רווחא לקרנא עיין בדבריו ז"ל אולם גם לדעתו ז"ל זה אינו רק היכי שענין העיסקא הי' רק בע"פ אבל היכי שנכתב אף בפ"ע ואף שהוא ביד הנותן אין שום חשש רבית לדעתי ודלא כאשר חשב כ"ת דאין חילוק דיכול לכבוש השט"פ ואפרש שיחתי דבאמת לגבי הנותן עצמו אין חשש רבית דכי אין יכול להאמין לזה שלא יתבענו חנם ולכך נקט הש"ס רק החשש דיפול קמי יתמי שלא ידעו תוכן הדברים ויתבעו ממנו כפי השטר ומעתה כשכתב בכתב אין חשש רבית דכמו דהאמינו לדידי' האמין גם ליורשיו דאחרי שיראו כתוב שהיא עיסקא לא יתבענו יותר מהמגיע ע"י שיכבשו השט"פ וזה ברור אצלי אולם גוף דברי הרא"ש ז"ל לאו ד"ה הוא דלכאורה יש לעורר לפ"ז דהרי הש"ס נקט איסורא רק בזקף רוחא וקרנא ומשום דאימר לא הוי רווחא ונראה בעליל דאי לא הוי השטר רק על הקרן אין חשש וצ"ל לדעת הרא"ש ז"ל דס"ל דבש"ס לא מיירי בכתב שכתב שט"ח דבזה גם בהי' על הקרן לבד אסור ומטעמא דדילמא יהי' הפסד והיורשים יתבעו כל הקרן ורק דמיירי שכתב שט"ע ורק שכתב הסך יותר מהקרן והריוח אשר חשבו שיהי' בודאי ומעתה הנה רש"י והנמ"י ועוד מהקדמונים ז"ל הובא בש"מ פירשו להדיא בהך דזקפו רוחא אקרנא שכתבו שט"ח פלוני חייב לפלוני כך וכך לזמן פלוני ומבואר דס"ל דגם בכה"ג אין חשש רק משום שכללו הריוח אבל אם לא הי' רק על הקרן לבד אין איסור וחשש רבית וטעם הדבר נ"ל לדעתם ז"ל דלא חיישינן רק שאם יארע דנפיל קמי יתמי ויגבו יותר אף דלא יהי' ריוח יהי' רבית גמור משא"כ היכי דלא כתב שט"ח רק על הקרן דאף אם יארע שיפול לפני יתמי לא יהי' רק קרוב לשכר לא חיישינן לזה ודלא כהרא"ש ז"ל

ובדבר אשר חקר כ"ת אי טראטין שלנו יש להם דין שט"ח גמור לענין פרעתי וכדומה כבר העלה התומים סימן ס"ט בשם כל ב"ד המפורסמים דדמי לשט"ח גמור דאין דרך להניח שטר כזה עיין בדבריו ז"ל וכן החליטו כל האחרונים ז"ל עיין עליהם ואם כן גם בשטר כזה היכי דזקף רוחא לקרנא או גם כשכתבו רק על הקרן לדעת הרא"ש ז"ל איכא חשש רבית דדילמא מיית ויפול קמי יתמי ועלה על לבי להביא סעד לדעת החולקים על הרא"ש ז"ל דלדעתו ז"ל ע"כ צריך לפרש הך דזקף רוחא אקרנא דמיירי שהי' שט"ע ורק שכתב סך יותר וכנ"ל ויקשה א"כ דבכה"ג מה חשש יש בזה דיפול קמי יתמי דהרי יוכל לטעון שהמדובר הי' שאם לא יהי' רוחא ישלם לו פחות דזה דמי לתנאי הי' דברינו דמבואר בחו"מ סי' פ"ב דדמי לפרעתי וא"כ אף דאיכא שטרא יהי' נאמן במגו שהי' הפסד כך וכך אחרי שהוא שט"ע וכמובן. אמנם אחר בינותי ראיתי דיש לומר בישוב דעת הרא"ש ז"ל דלא מדמינן טענת תנאי הי' לטענת פרעון רק בגוונא דמבואר בח"מ שם שטוען שהי' תנאי שאם יקיימנו יפטור דזה שפיר דמי לפרעון אחרי שעד עתה הוא גם לפי טענתו השטר בתקפו וחזקתו שהי' חייב לו כך וכך ורק שפטרו עם קיום התנאי ומ"ל אם הי' הפרעון במעות או בשויו אצלו קיום התנאי אבל היכי שטוען תנאי הי' שרק באופן זה אתחייב א"י להשביעו להמלוה דנקט שטרא וכ"כ אינו נאמן במגו דבטענתו מרע לי' לשטרא שנכתב בלי התנאי מעיקרו וזה חילוק נכון לדעתי וא"כ אם יטעון נגד היתומים שבהשטר נכלל הריוח שחשבו שיהי' ואחר שלא הי' ריוח כפי התנאי שהי' ביניהם א"צ לשלם לו רק פחות לא יהי' נאמן דזה היינו שבאופן זה לא יתחייב דמרע לי' לשטרא מתחילתו וכנ"ל ואין לומר דמ"מ יוכל לפטור עצמו בטענת הפסד או פרעון במגו דהרי יצטרך לשבע והכי ישבע לשקר ודו"ק

ולדינא נלפע"ד דבכה"ג יש לדון דצריך לתת ח"ר או מחירו וכדעת גדולי המורים ז"ל החולקים בזה על הרא"ש ז"ל דסוגיא דעלמא כוותייהו אזלא דלדעת הרא"ש ז"ל דגם היכי שיש חשש שיקרה כה שגם אם יהי' הפסד לא יחול על הנותן והיינו כשימות ויפול קמי יתמי דיגבו כל הקרן אסור. נפל כל היתר שלנו בשט"ע בבירא אחרי שכתוב שלא יהי' נאמן המקבל על ההפסד גם בשבועה ואף לא בעדים זולת הרב והש"ץ ובזה אפשר וקרוב יותר שלא יסבול הנותן ההפסד גם אם יהי' באמת מבהך חששא דימות ויפול קמי יתמי וע"כ דנקטינן כדעת החולקין ז"ל הנ"ל ומהטעם שכתבתי דכיון דגם אם יארע כה לא יהי' רק קרוב לשכר ל"ח ועיין ש"ך סי' קע"ז ס"ק נ' וביחוד לענין דיעבד שכבר נעשה דכפי הנראה מדברי הרמב"ם הך חששא דשמא יפול קמי יתמי אינו רק חשש איסור לכתחילה אבל מ"מ ל"ח אבק ריבית שאין מוציאין מיד הלוה ועיין בנמ"י ז"ל דמחשש שיהי' גזל קאתינן עלה וא"כ פשיטא דאין לו דין אבק ריבית עיין בדבריו ז"ל. ומעתה בנדון דידן לפי טענת המלוה צריך ליתן הח"ר או מחירו ואם כפי הנראה מלשון השאלה לא הוי על הטראטי חת"י הלוה עצמו רק שצוה לאחר לחתום שמו גם להרא"ש ז"ל