ברכת רצ"ה קמא

כחילוקם של התוס' ז"ל דהיכי דאינו מתקן בכתב האחרון יותר ל"ה כתב לכ"ע בהעביר קולמס שלא לשמה כשר דלדידי' אין הטעם לרבנן משום ואנוהו ורק משום שאינו כולו לשמה והכא עיקר היא הכתב האחרון דכתב העליון ל"ה כתב ודו"ק

והנה כ"ת הביא דברי הנ"י ז"ל דזרק עפרות זהב על הדיו פסול ודברי הב"ש ז"ל שפוסל מה"ט בנפל טיפת דיו על האות ולא נתפשט כלל והאריך למה הרי בכה"ג כתב העליון ל"ה כתב שאינו מתקן יותר וכמ"ש התוס'. והנה על הנ"י לק"מ דכיון שהיא מין אחר הו"ל מוחק להכתב התחתון וכמבואר בש"ס דגיטין דף י"ט שם בסיקרא ע"ג דיו דלכ"ע מוחק הוי ולא פליגי רק לענין שבת דמאן דפוטר לגמרי הוא משום דהוי מקלקל עיי"ש. אמנם יראה דגם בהך דנפל טיפת דיו יש לפסול גם לפ"ז מטעם אחר דהנה בש"ס לקמן שם אמר שמואל נתן לה נייר חלק ואמר לה הר"ז גיטך הר"ז מגורשת חיישינן שמא במי מילין כתב ומסיק דבדקינן לה במיא דנרא אי פליט ופריך וכי פליט מאי הוי השתא הוא דפליט שמואל נמי חיישינן קאמר ופירשו הקדמונים ז"ל דמספקא לי' אם כתב הנבלע חשוב כתב ע"ע. וא"כ י"ל כ"כ גם בדיו ע"ג דיו דכיון דהעליון ל"ה לשמה פסול דאף דל"ה מוחק לכתב התחתון מ"מ כיון שהתחתון אינו ניכר ל"ה כתב בודאי דהו"ל כמו כתב הנבלע דמספקא לן אי הוי כתב. ועפ"ז אמינא לישב מה שהקשיתי בחי' בהא דאמרינן בגיטין דף נ"ד בההוא דאמר ס"ת שכתבתי אזכרות לא כתבתים לשמן כמאן דלא כר"י דמעביר עליו קולמוס וחכ"א אינו מן המובחר כו' אלא מוחק וכותב השם והקש' הגאון בעל ש"י ז"ל דאמאי לא ימחוק ויכתוב אחרים במקומן לשמן ותירץ דס"ל כמ"ד אין כותבין השם על מקום מחק וגרר והקשיתי הרי נודע דעת רוב הקדמונים ז"ל דהא דבידו נאמן הוא מטעם מגו שבידו לעשות כמו שאמר ובהך עובדא דסופר ששאלו ר"א ס"ת ביד מי היינו ג"כ דאם הי' הס"ת בידו הי' נאמן במגו דהי' יכול למחוק ולכתבם שנית בפנינו שלא לשמן עיין רשב"א ז"ל וא"נ דס"ל דאין כותבין שם הקודש על המחק מאי מגו איכא דאם ימחוק האזכרות יצטרך לשלם בעד כל הס"ת דיהי' היזק ניכר דהרי לפנינו שם הקודש על המחק ואף אם יאמר שהי' שוגג יתחייב לשלם. ועתה עלה על לבי להוסיף ולהקשות עוד דאף א"נ כמ"ש בחי' בישוב ה"ג בעל ש"י ז"ל דאף דמותר למחוק שם שנכתב שלא בקדושה היינו דוקא שכתבו בפי' שלא לשמו אבל היכי שכתבו סתמא אף דבעינן שיכתוב האזכרות בפירוש לשמן מ"מ זה אינו רק לענין הס"ת אבל לענין מחיקה קדושת שם עליו ובהך דנתכוין וכתב יהוד' כו' דאמרו רבנן מוחקו וכותב השם היינו משום דכיון דנתכוין לכתוב יהוד' הו"ל כנכתב בפי' שלא לשמו דגם בזבחים דסתמא כשר לשם זבח אחר פסול ומעת' י"ל דבהך עובדא דר"א מיירי בסתמא וא"א א"כ למחוק. עדיין יקשה לפי דעת הקדמונים ז"ל הובאו בטוש"ע לפסק הלכה דבאזכרות ל"ב שיוציא בשפתיו ורק דדי שיחשוב בלבו לשמן וא"כ אם יאמר בפירוש שכותב שלא לשמן לא יפסיד לו מאומה שנוכל למחוק שנית ולכתוב לשמן דכל שכתב בפי' שלא לשמה מותר במחיקה ואם לא יאמר בפירוש לא נאמינהו כמו עתה ומה מגו איכא

אולם אם נאמר כנ"ל דבהעביר קולמס שלא לשמה פסול דכתב האחרון הו"ל כמו כתב הנבלע דמספקא לן אי חשוב כתב ניחא עפמש"ל בביאור כוונתו של הה"מ ז"ל דלר"ח הא דס"ל לרבנן דאין השם מהמובחר דאין הטעם משום זה אלי ואנוהו ורק דכיון דכתב האחרון עדיין במקומו עומד ל"ח כולו לשמה וא"כ י"ל דהך סוגיא דגיטין אזלא אליבא דר"ח דלדידי' אם היו שניהם התחתון והעליון כתובים לשמה ל"ה שום חשש גם לרבנן וכמובן וא"כ שפיר יש לו מגו שהי' מעביר הקולמס עליהם שלא לשמן דפסול וכנ"ל ול"ה חייב לשלם דהו"ל היזק שאינו ניכר דאם הי' באמת גם העליון לשמה הי' כשר אף לרבנן אליבא דר"ח ומה שהי' שלא לשמה אינו נאמן ול"מ לתירוצו של הש"י ז"ל דס"ל דאין כותבין השם על המחק דאין לו תקנה ע"י מחיקה אלא אף אי נימא כמ"ש אנכי דרק בסתמא אינו יכול למחוק אין לו תקנה אף שהי' בפירוש שלא לשמה וכנ"ל דכיון דהכתב האחרון הי' לשמה א"י למחוק דימחוק גם מה שהי' לשמה. אמנם לפ"ז צ"ל דהא דשאל ס"ת ביד מי היינו רק דאם היה בידו היו נאמן עכ"פ אליבא דרבנן דלר"י אין לו מגו לפ"ז אליבא דר"ח דלדידי' ס"ל לר"י דבכתב העליון הו"ל מוחק לכתב התחתון וכמש"ל בביאור דברי הה"מ ז"ל ולא יפסול א"כ הס"ת דיוכל למחוק ולכתוב אחרים תחתיהם דהכתב העליון הי' ע"כ בפי' שלא לשמה והכתב התחתון כבר הי' נמחק ע"י כתב העליון לר"י. והנה א"נ דאם נאמר דכתב הנבלע ל"ח כתב מותר בכה"ג שכתב התחתון הי' לשמה ואך שכתב העליון הי' שלא לשמה למחוק הכל י"ל לפמ"ש אנכי דהך סוגיא אזלא אדרב' אליבא דר"א דהא דל"ה כולו לשמ' אינו מזיק כלל גבי ס"ת ורק דרבנן מטעם זה אלי ואנוהו קאתי עלה דלפ"ז א"צ לומר דחשוב מוחק לר"י ומ"מ שפיר אית לי' מגו שהי' מעביר הקולמס שלא לשמה דפסול לכ"ע דשמא כתב הנבלע ל"ה כתב וכתב העליון הי' שלא לשמה ואין לו תקנה ע"י מחיקה דלא נוכל למחוק דשמא כתב הנבלע הוי כתב וא"י למחוק משום כתב האחרון דהי' לשמה ומ"מ לא יצטרך לשלם אף לרבנן דכתב ע"ג כתב פסול משום זה אלי כו' דא"ל אייתי ראי' דכתב הנבלע הוי כתב **(מלחמות אריה הריטב"א ולהכי כשמתקן בכתב השני כמו בגט ובס"ת חשוב כתב וזה שכתבו התוס' דלר"י ולר"א אפי' לרבנן חשוב כתב גבי גט כונתם דמחייב בכותב בשבת. והא דקאמר ר"ח בשבת כמאן דלא כר"י היינו דלר"י הא משכחת לה שיחשב מלאכת מחשבת כגון היכי שמתקן בכתב השני בס"ת או בגט שכתב שלא לשמה והעביר קולמס לשמה וכמו שפי' התוס' בהדי' ושוב לא קשה קושי' המהרש"א מעדים שאינם יודעים לחתום דהתם השיב ר"י דכתב עליון ל"ח כתב וכיון דל"ח כתב לא מהני מה שמתקן דאדרבה כיון דמצד עצם הכתב ל"ח כתב הוא פסול ושוב אין בו שום תיקון ופי' זה אמת ויציב בדברי התוס' ודו"ק. עוד יש לי להעיר במ"ש התוס' לעיל ד' ע"א ד"ה עד שתהא שהקשו למה לי' לר' יהודה למינקט עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש כיון שהיתה הכתיבה בתלוש אי אפשר לחתימה שתהא במחובר ודחקו לתרץ ע"ש ואנכ הקשיתי ע"ז הא לר' יהודה לשיטתו שפיר משכחת לה כגון שכתב וחתמו במחובר ואחר שנתלש העביר קולמס על הכתיבה ולא על החתימה ושפיר קאמר ר"י שגם החתימה צריך להיות בתלוש וצריך לעבור בקולמס וזהו הערה גדולה והי' בדעתי לומר לחלק בין פסול דלשמה דמהני העברת הקולמס לר' יהודה ובין פסול מחובר דגבי ענין לשמה החסרון הוא בהכתב עצמו שנכתב שלא כהוגן אבל במחובר שהעצם הכתב נכתב כהוגן. רק הפסול הוא מצר אחר ס"ל להתוס' דל"מ העברת הקולמס. ואם כה נימא ג"כ יש לישב קושי' המהרש"א על התוס' דגבי עדים שאינם יודעים לחישב ג"כ אין העדיפותא בכתב העליון על התחתון בעצם הכתיבה רק מצד אחר הוא ובכה"ג ל"מ העברת הקולמס אפי' לר' יהודה ודו"ק:)**