ברכת רצ"ה קמ

סימן נז ב"ה לבוב יום ה' כ"ג טבת תרל"ו לפ"ק

אשיב ואומר שלום לכבוד ידידי הרב הה"ג חו"ב בחדרי תורה חכמתו פניו תאירה מפורסם לשם ולתפארת מזה בן מזח כ"ש מו"ה שמעון באב"ד נ"י אבד"ק טארנאפאל והגליל

אחד"ש כמשפט לאוהבי ה' וח"ש זה כשלש שבועות הגיעני מכתב כת"י עם שאלתו שאלת חכם בהעביר קולמס על השם שלא לשמה שכבר היה כתוב לשמה והגאון בעל פ"מ ז"ל העלה שזה תלוי במחלוקת הרשב"א והרמב"ם ז"ל בגט שנכתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה דלהר"א ז"ל שפסק שם דאינו גט הכא כשר ולהחולקים הכא פסול וכת"ה שפך סוללה על דבריו ז"ל והעלה להכשיר ורצונו לדעת חוו"ד בזה. וזה החלי בעזרתו ית'. כתב כ"ת דגם להחולקים הרשב"א ודעמי, ז"ל הכא מודו דעיקר טעמייהו משום דחששו להא דר"א דגבי גט גם רבנן מודו ולא פליגי רק בס"ת ובס"ת וא"כ לרבנן כתב העליון ל"ה כתב וזה ליתא דלר"א גם לרבנן כתב העליון הוי כתב ובהך דהעברת קולמס לשמה מטעם אחר קאתינן עלה דכתב ע"ג כתב לאו מהודר הוא ובס"ת זה אלי ואנוהו בעינן וז"פ. אולם מ"ש דהרי התוס' בגיטין דף י"ט כתבו דאף דבדיו ע"ג דיו אמרינן דבשבת פטור מ"מ שפיר אמרינן לר"א דגם לרבנן כתב העליון הוי כתב דכיון דהכתב הא' ל"ה לשמה וכתב האחרון הוי לשמה שפיר הוי כתב כיון שתיקן יותר וא"כ בנ"ד דאדרבה הכתב האחרון ל"ה לשמה לכ"ע ל"ה כתב. הוא באמת הערה נכונה. אמנם באמת סברתם וחילוקם של התוס' לאו ד"ה הוא עיין בחידושי הריטב"א ז"ל שכתב לחלק באופן אחר דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שנכתב כבר לא חשוב עיין בדבריו ז"ל. ולדעתי זה הוא ג"כ דעת ושיטת הרמב"ם ז"ל שפסק דגט שנכתב שלא לשמה אפי' העביר עליו הקולמס לשמה ל"ה גט וכבר נתקשה ע"ז הרשב"א ז"ל דלמה לא חייש לדר"א דס"ל דגם לרבנן מהני העברת הקולמס בגט ולפי הנ"ל אמינא לדעתו ז"ל דדחה הא דר"א מהלכה מסתמא דסוגיא דשבת דף ק"ד דאמרינן במתני' כתב ע"ג כתב פטור דלא כר"י וע"כ דלא ס"ל להש"ס לחלק דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תור' דאל"כ כר"י נמי אתיא ולפ"ז א"כ לר"א מתניתין דלא כמאן ודוק אמנם בלאו כ"ז בנ"ד גם להרמב"ם ז"ל פסול דכיון דהוי כתב ע"ג כתב פסול לרבנן מדרבנן עכ"פ משום זה אלי ואנוהו ועיין בקדמונים שכתבו לר"ח דהא דקאמרי רבנן אין השם מהמובחר לדבריו דר"י קאמרו דגם לדידך דס"ל דכ' העליון הוי כתב אינו מהמובחר משום זה אלי ואנוהו ולדידהו הוי פסול גמור מה"ת דלא הוי כתב ע"ע וגם לר"ח א"כ כתב ע"ג כתב פסול משום זה אלי וכו'. והנה כ"ת הביא דברי הה"מ ז"ל שכ' על הרמב"ם ז"ל שפסק בהך דהעביר קולמוס לשמה דאינו גט דאף לר"י ל"מ בגט דכריתות בעינן ומה שתמהו עליו דזה נגד סוגית הש"ס דאמר ר"ח דבזה באנו למחלוקת ר"י ורבנן. ואשר אחזה בזה דהנה כבר הבאתי מה שהקשו הקדמונים ז"ל דאיך ס"ד דר"ח דטעמייהו דרבנן משום דס"ל דכתב העליון אינו כתב דהרי בהדיא קאמרי רבנן אין השם מהמובחר דבאמת כשר מה"ת ורק שאינו מהמובחר ומה שתירצו דס"ל דרבנן לדבריו דר"י קאמרי. וזה דוחק באמת דמנ"ל לר"ח לומר הכי. ואשר ע"כ יצא הה"מ ז"ל לפרש פירוש אחר דלר"ח עיקר פלוגתייהו דר"י ורבנן הוא דלשניהם כתב העליון הוי כתב ורק דלר"י הו"ל ג"כ מוחק להכתב התחתון ורבנן ס"ל דאף דכתב העליון הוי כתב מ"מ אינו מבטל כתב התחתון ול"ד לדיו ע"ג סיקרא דבדיו ע"ג דיו ל"ח מוחק דאדרבה מחזקו ולכך לדידהו אין השם מהמובחר דכיון דאיכא עדיין הכתב התחתון של"ה לשמה אינו מהמובחר דל"ה הכל לשמה אבל מ"מ כיון דאיכא כתב העליון לשמה אינו פסול מה"ת ובגט א"כ לר"י שפיר מהני דכיון דכתב התחתון כמאן דליתא הו"ל לשמה אבל לרבנן ל"מ כלל דכיון דכתב התחתון עדיין במקומו ל"מ בגט כלל דכריתות מבורר בעינן ואינו מבורר אי מגרשה בכתב העליון או בהתחתון ול"ה גט ור"א סבר דטעמייהו דרבנן אינו משום זה ורק משום דכתב ע"ג כתב ל"ה מהודר וליכא ואנוהו. ועפ"ז שפיר כתב הה"מ ז"ל דבגט אפי' לר"י ל"מ וכוונתו דלפי מסקנת ר"א י"ל דגם לר"י ל"ח מוחק להכתב התחתון וכמו שהדעת נוטה באמת דאדרב' מחזקו וכ"נ ג"כ מהא דלא פליגי רק בסיקרא ע"ג דיו אי הוי מוחק ולא בדיו ע"ג דיו עיין בש"ס שם דף י"ט ורק דס"ל דזה אינו מזיק כלל בס"ת דאליבא דר"א אין הטעם דאינו מהמובחר דקאמרי רבנן בשביל זה כלל משא"כ בגט דכריתות בעינן וכיון דהכתב התחתון עדיין במקומו עומד ליכא כריתות מבורר וכנ"ל ולר"ח באמת ז"א רק אליבא דרבנן ודו"ק **(מלחמות אריה מ"ש מו"ח ז"ל בישוב דברי הה"מ ז"ל הוא דבר השכל למבין אבל מ"מ צריך ביאור דלכאורה יש לדחות דהא רב חסדא בעצמו אמר בשבת ק"ר ע"ב אמתניתין דכתב ע"ג כתב פטור דלא כר"י דאמר מעביר עליו קולמס ומקדשו. וא"כ א"א לומר דר"ח סובר דפלוגתא דר"י ורבנן אינו אלא אי כתב התחתון חשוב כאלו אינו. או דגם הוא חשוב כמאן דאיתא אבל תרווייהו ס"ל דכתב העליון הוי כתב מעליא דלפ"ז יקשה דאמאי פטור בשבת לרבנן כיון דעליון הוי כתב אלא שבס"ת פסול מחמת התחתון ומשום זה ל"ש למפטרי' גבי שבת. אבל לדעתי י"ל דהה"מ יסבור כסברת הריטב"א דגבי שבת פטור כתב ע"ג כתב משום דל"ח מלאכת מחשבת כיון דאינו מתקן כלום אבל לר"י הא משכחת לה שהי' נכתב שלא לשמה והעביר קולמס לשמה שתיקן בכתב העליון. וצריך להיות חייב דהא הוי מלאכת מחשבת ומתניתין מיירי בכל גווני כמ"ש התוס' בגיטין שם. ואע"ג שהמעיין בריטב"א יראה שהוא לא כתב כן רק לר"א ולא אליבא דר"ח היינו משום דלפי פירושו של רש"י ותוס' דר"ח אמר דגט תליא בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י הגט כשר ולרבנן פסול ליכא למימר לחלק בין גט לשבת אבל לפי שיטת הה"מ כפי מה שפירש מו"ח דבריו אפשר למימר דגם ר"ח ס"ל הך סברא דבשבת פטור מחמת דלא הוי מלאכת מחשבת ודו"ק. עוד האיר ד' את עיני להבין דברי התוס' דהנה דבריהם תמוהין חדא כמו שהקשה המהרש"א דלפי מה שכתבו דהיכי דכתב השני מתקן יותר מכתב הראשון חשוב כתב. א"כ קשה הא דבעי ר"ל מר"י עדים שאינן יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסקרא ויחתמו ופשיט ר"י דלא הוי כתב ואמאי הא הכא נמי כתב העליון מתקן דהא ע"י כתב התחתון ליכא חתימת העדים ועיין בספר ת"ג להגאון מליסא שדחק מאוד ליישב דבר זה. ואנכי עמדתי בעת עיוני הא דסברת התוס' הוא נגד השכל שנאמר דכתב עליון לא הוי כתב רק היכי שמתקן חשוב כתב הא אי נימא דהגט פסול ליכא תיקון וממילא ל"ח כתב כלל ואיך יתכן שנימא שהוא כשר וע"י זה חשוב כתב. אדרבה נימא לאידך גיסא כיון דכתב ע"ג כתב ל"ח כתב ושוב ליכא תיקון זהו באמת תמי' עצומה לדעתי. אבל לפי הנ"ל שפיר ניחא דכוונת התוס' כך היא דבאמת ר"ח סבר לר"י דכתב ע"ג כתב חשוב כתב לגיטין ולס"ת ולא מחמת הטעם שמתקן בכתב השני אלא אפי' אם אינו מתקן בכתב השני יותר מהראשון ורק גבי שבת פטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת היכי דאינו מתקן כלום כתירוץ)** ולפ"ז אליבא דר"ח א"נ