ברכת רצ"ה קלט

לענין העברת הקולמס דלרבנן גם באזכרה אחת אינו מן המובחר ומשו"ה אמרינן דבכל האזכרות גם ר"י מודה דלא מהני דמיחזי כמנומר אבל במחיקה היכי שיכול למחוק גם בכל האזכרות מועיל דבזה לא הוי כמנומר ודלא כדעת הש"ך ז"ל דאל"כ הדק"ל דאמאי לא מהימן הרי לעצמו הוא מפסיד דגם לדבריו אין תקנה להס"ת דיפסול גם אם ימחוק משום דהוי כמנומר וכמובן. שוב מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו שהביא משם הר"ח ז"ל שמפרש דס"ל לר' ירמי' דגם בכל האזכרות מהני העברת הקולמס לר"י מהא דאקשינן וליעבר עליה קולמס ר' ירמי' היא דאקשי' ליה לר"א ולפ"ז א"ש הכל ולק"מ. והנה כ"ת הביא בשם האחרונים ז"ל שחקרו אי איכא בהעברת הקולמס איסור מחיקה וכ"ת כתב דלדעתו אין בזה ענין מחיקה ולדינא גם לדידי פשיטא לי דבדיו ע"ג דיו לא שייך מחיקה ורק בדיו ע"ג סיקרא אמרינן דחשוב מחיקה אולם ראיתו מפלוגתא דר"י ורבנן בהך דנתכוין לכתוב יהודה כו' אינו ראי' די"ל דגם ר"י מודה לרבנן דהתם מותר במחיקה ורק דס"ל דיכול ג"כ להעביר קולמוס ורבנן ס"ל דהעברת הקולמס אינו מהמובחר. ואך מהך דהניזקין יש ראי' לפ"ד דאין בהעה"ק ענין מחיקה דאל"כ יקשה דמ"ט דר' ירמי' דכיון דאין מאמינים לו ולא שבקינן לי' למחוק אינו יכול ג"כ להעה"ק אלא ודאי דאין בהעברת הקולמס ענין מחיקה וכנ"ל ודו"ק: בהא סליקנא דבנ"ד כיון שכתב שם אלוקים הקודש בכוונת חול מותר למחוק דזה הוי ככתב בפי' שלא לשמו דמוחק לצורך תקון לכ"ע וכאשר בררנו. ואני מוסיף לומר דאין לחוכך לחוש לדעת הרדב"ז ז"ל דרק שם הוי' בעי כתיבה לשמה והיינו דאף דזה פשוט דגם לדעתו ז"ל גם בשאר השמות מותר למחקה כשכתבם בפי' שלא לשמן דאף רלא בעינן בהו לענין כשרות הס"ת כתיבה לשמה לדעתו ז"ל מ"מ לא יעלה על הדעת שנחמיר בהו לענין מחיקה יותר מלגבי שם הוי'. מ"מ י"ל דכיון דהס"ת כשרה לא חשוב צורך תקון גם בכה"ג דז"א דמלבד דכיון דמחיקת השם בכה"ג דהוי ככתבו בפי' שלא לשמו אינו אסור אלא מדרבנן גם אם נחשוב זה לספק פלוגתא דרבוותא הנה קיי"ל דבדרבנן הלך אחר המיקל וכמבואר. אין לדון בנ"ד דלא הוי צורך תקון דכיון שלענין מחיקה לא הוי קדושת ה' עלי' דמה"ט מותר למוחקו בכה"ג מן התורה חשוב צורך תיקון להשם עצמו וכמש"ל. עוד אמינא דלפי"ז דבכה"ג דהוי ככתב בפי' שלא לשמו אין בו איסור מחיקה כלל מה"ת הדבר ברור דגם להרדב"ז ז"ל בכה"ג גם בשאר שמות הס"ת פסולה דאף דלא בעי בהו שיכתוב בפי' לשמן מ"מ כיון דעשה אותן נמחקים גם הס"ת פסולה אחרי שהורידם מקדושתן וזה ברור אצלי. וכיון שכן בלא כ"ז מותר למחוק ולכתוב אחר במקומו דהו"ל גם צורך תקון להס"ת ודו"ק

וע"ד אם צריך להודיע להאחרים שקנו ממנו ס"ת בכל הזמן שהוא סופר סת"ם ראיתי שכ"ת רצה לדון שאינו צריך להודיעם כיון שאינם צריכין להאמינו והוסיף לומר דכיון שפסקינן דמלמדין אותו שיאמר איני מאמינך פשיטא דא"צ להודיע. אולם לדעתי זה ליתא ובמחכ"ת אישתמיטתי' דהא דמלמדין אותו לומר איני מאמינך היא רק בסתם יינם אבל לא בשאר איסורים עיין בשו"ע סי' קכ"ז ועיין בספרו הנכבד של מ"ז רשכ"י זצ"ל ביו"ד שם שביאר דז"א רק בסתם יינם אבל בשאר איסורין אף איסור דרבנן אי מאמין לו באמת אינו יכול לומר איני מאמינך עיין בדבריו הנחמדים וכיון שכן פשיטא לי בנ"ד דצריך להודיע ואמינא להביא ראי' דכבר נודע דעת רבים מהקדמונים ז"ל דאין חילוק בין שומר ופועל לשאר ע"א ולדעתם ז"ל ע"כ צ"ל דהא דאמר חזקי' דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק ומ"ט שוגג פטור כדי שיודיע היינו שיהי' נאמן היכי שהבעלים יאמינו לו וכיון דחזינן שעשו חכז"ל תקנה ופטרוהו מלשלם בשביל זה כ"ש די"ל דמחויב להודיע להבעלים דשמא יהי' נאמן להם בעיניהם וזו ראי' נכונה **(מלחמות אריה כן כתב בהדי' הרשב"א בקדושין ס"ה שמביא ראי' מהך סוגיא דגיטין דפטרו חז"ל בשוגג כדי שיודיע אלמא מהימן מיהו לאו ראי' גמורה היא דלאו משום דמהימן הוא בע"כ דבעה"ב אלא מתוך שיודיענו דלמא מהימן לי' כבתרי ע"ש ועיין ברשב"א גיטין שם שכתב ג"כ ראיה הנ"ל ולא דחי לה ש"מ דדבר זה מספקא לי' לרשב"א טובא ועיין נו"ב מהדו"ק סי' ל"ה בענין זה ובמחכ"ת הי' נעלם ממנו דברי הרשב"א הנ"ל ואנכי הארכתי בזה בתשו' ואכ"מ:)** ולפי מה דפסקינן בסי' קכ"ז שם דבנותן אמתלא לדבריו דמשום זה לא הגיד לו בפעם הראשון שראוהו הו"ל כאמר לו תיכף ומהימן כל היכי שאין הבעלים מכחישים אותו עכ"פ הנה בנ"ד שנותן אמתלא שעד עתה חשב בטעות שאין השם זה קודש י"ל עוד יותר דצריך להודיע דכל שלא יכחישוהו יהי' נאמן וכנ"ל ואותן הס"ת שיש ספק עליהם דשמא אחיו כותב ומסתמא ידע שהשם הזה היא קודש אינו יכול למחוק וצריך לקדור את השם דוקא וכאשר החליטו הפוסקים ז"ל מהאי דאיתא במס' סופרים מחטב את הראשון כו' ע"ש ועיין בתשו' ח"ס ז"ל שהעלה דהיכי שקודר עוד איזה תיבות עם השם יש להקל עוד יותר וכן ראוי להורות והנלפע"ד כתבתי: סימן נו

וע"ד שאלתו השני' בקצב שנשבע לשקר אם נאמן למכור בשר במקולין כבר כתבתי לכ"ת חוו"ד בקיצור דאין לסמוך עליו ועתה אמרתי לפרש קצת שיחתי דביו"ד סי' קי"ט בהא דפסקינן דחשיד על איסור חמור חשוד על הקל כתב הפרישה ז"ל דהיינו דוקא בדברים שיש לו הנאה ממנו אולם הב"י ז"ל כתב בשם גדולי הפוסקים ז"ל לחלק בין היכי שהאיסורים המה מין איסור אחד כגון ששניהם דבר מאכל וכיוצא בו אמרינן דכל שהוא חשוד על החמור חשוד על הקל אבל היכא שהאיסורים המה שני מינים לא אמרינן הכי והביא ראי' מהא דמומר לערלות אינו מומר לשחיטה אף שידוע דמילה חמור מכל צד משחיטה אמנם אנכי אמינא להכריע דחשוד למין איסור אחד אינו חשוד לאיסורי מאכלות אף מחמור על הקל דמאכלות איסורים נפשו של אדם קצה בהם ועיין בתוס' חולין דף ה' בהך דהשתא בהמתן של צדיקים כו' אבל בשני מינים אחרים של איסור חשוד על החמור חשוד על הקל ולכך מומר לערלות אינו מומר לשחיטה דנבילה נפש האדם קצה בו ולפ"ז העליתי לפי מה דקיי"ל במכר דבר איסור לחברו ואכלו דצריך להחזיר לו מ"מ הדמים דאיסורים נפשו של אדם חותה בהם דה"מ באיסור תורה אבל בדבר שאינו אסור רק מדרבנן מה שאכל אכל וכו' דלפ"ז מאיסור תורה על איסור דרבנן שפיר אמרינן גם היכי שהאיסור תורה הוא מין איסור אחר דחשוד על איסור מאכל דרבנן דבאיסור מאכל דרבנן אין נפש האדם קצה וכנ"ל מהך דמכר דבר איסור מדרבנן ודו"ק בכ"ז ולפי זה במקולין שלנו שנמצא בהם הרבה מיני טריפות שאינם רק מדרבנן וכ"כ ענינים הנוגעים למליחה שאינו רק מדרבנן חשוד על השבועה חשוד לזה אף שהם שני מיני איסור וכנ"ל: