ברכת רצ"ה קלח

נגד מה שיודע ואומר ברי להיפך עכת"ד ובראשית ההשקפה לכאורה עלה על לבי לחלק הענינים דהנה כבר נודע דעת הר"י אלכסנדרי דכל מחיקה לצורך תיקון שרי ואולם רבו החולקים בזה ואמנם בשם שכתבו בפי' שלא לשמו מותר למוחקו לצורך תיקון לכ"ע ובארתי בחידושי טעמם ונימוקם דהם ז"ל ג"כ דעתם דלצורך תיקון שרי ורק דס"ל דז"א רק היכי שהתיקון הוא לענין השם עצמו שכיון שזה תקונו אין זה איבוד אלא תיקון אבל למחוק השם כדי שלא יפסול הס"ת אסור מן התורה דכיון שהתיקון אינו לגבי השם עצמו הוי איבוד להשם ומה לי בתיקון הס"ת ולכך הכותב השם סתמא אסור למחוק גם לצורך תיקון דאין זה תיקון להשם עצמו דגם בסתמא קדושת השם עליו ואסור למחוק מה"ת ורק שלענין הס"ת לקרות בו בעינן שיקדש האזכרות בפירוש משא"כ בכתבו בפי' שלא לשמו אף דמ"מ אסור מדרבנן למחוק גם בכה"ג מ"מ שפיר מותר לצורך תיקון דזהו תיקון להשם עצמו דמקודם לא הי' קדושת השם עליו דמה"ט מותר הוא במחיקה מה"ת ועתה שכותב שם לשמו במקומו שפיר הוי תיקון להשם עצמו ומותר וכנ"ל דאין זה איבוד רק תיקון וז"ב. ולפ"ז י"ל בהך דאמר אזכרות שלו לא כתבתים לשמן דלא מהמנינן לי' לחלק דאם אמר שכתב בפי' שלא לשמן דאף דאנן לא מהימנינן לי' ומחזיקין הס"ת והאזכרות בקדושתן מ"מ הוא בעצמו מותר למוחקן דשפיר חשוב אצלו צורך תיקון שעושה תיקון בגוף השמות דמעיקרא לא הי' קדושת שם עליהם וכנ"ל אמנם בכתב סתמא אף א"נ כדעת הרי"א ז"ל דלצורך תיקון מותר למחוק גם בכה"ג מ"מ בזה דאנן אין מאמינים לו גם הסופר בעצמו אסור למחוק דכיון דעיקר המחיקה והתיקון היא שיהי' מותר לקרות בהס"ת והכא כיון שאינו נאמן גם לדעתו שידע שלא כתבן לשמן אסור למחוק כיון שאינו צורך תיקון דהשמות גם מקודם הי' קדושת השם עליהם והתיקון לקרות בהספר תורה לא שייך כאן דאנן לא מהמנינן לי' וקורין בו כן עלה לכאורה על לבי אולם אחר העיון ראיתי דזה אינו דאין הטעם של הרי"א ז"ל דבשביל שנוכל לקרות בהס"ת מותר לעבור על איסור מוחק השם דאיך יעלה על הדעת דבשביל זה שיהיו קורין בהספר נתיר איסור דמחיקת השם ורק דעיקר טעמי' של הרי"א ז"ל הוא דכיון דאיסור מחיקת השם נלמד מקרא אבד תאבדון וכו' לא תעשון כן לה' אלקיכם אינו איסור רק בעושה דרך איבוד והשחתה אבל כשעושה לתכלית וכוונה נרצה לו יהי' מה שיהי' ליכא איסורא דמחיקה וזה ברור. ומעתה בהך דהנזקין מותר לו להסופר שאומר ברי לי שלא נכתבו האזכרות לשמן למחוק אותן ולכתוב אחרים תחתיהן דכיון שעושה לתכלית נרצה שיהי' הס"ת כשרה בעצמותה לקרות בה ליכא בי' איסור מחיקה כלל וכנ"ל דאף שבלא זה אנחנו קורין בהס"ת מ"מ הא איכא כוונה רצוי' שתהי' הס"ת כשרה בעצמותה ודו"ק. אמנם בגוף הסברא שכתב כ"ת דאף שאנו מוקמינן האזכרות והס"ת בחזקת כשרות ואין מאמינים להסופר מ"מ הסופר בעצמו מותר למחוק השמות כיון שאומר ברי לי שכתבן שלא לשמן ומותר למוחקן לצורך תיקון עכ"פ ומטי לה מדברי הרשב"א ז"ל בהך דתרי ותרי. ולדעתי אם כי נשתמש בסברא זו רבים מהאחרונים ז"ל זה ליתא. דאם כה נאמר יקשה הא דתנן בש"ס דכתובות דף כ"ז בהך דזכריה בן הקצב שאמר המעון הזה שלא זזה ידי מתוך ידה מעת שנכנסו נכרים לירושלים ואמרו לו אין אדם נאמן על ידי עצמו ואי נימא דמהני ברי גם נגד החזקה א"כ יפלא דכיון שהבעל ואשתו טוענים ברי שטהורה היא איך אסרוהו עליו דאם נגד החזקה מהני ברי כ"ש דהו"ל לומר דמהני נגד ספיקא דדבריהם דאיסור שבוי' אלא ודאי והוא העיקר לדעתי דהרשב"א ז"ל לא כתב כן רק גבי הך דתרי ותרי אבל לא בשאר ספק וכ"ש גבי חזקה שאנו אוסרין מחמת החזקה או מחמת הספק דשניא הך דתרי ותרי משאר ספק דתרי ותרי לא חשוב ספק באמת דהעדאת שני עדים הוי דבר ברור דעפ"י שנים עדים יקום דבר ורק דהיכא דיש לעומתם שני עדים המכחישים אותם ומעידים בהיפוך הוי לי' שני וודאות הסותרים להדדי ולא נדע איפוא על מי לסמוך על הודאי דשני עדים אלו או על הודאי דשנים המכחישים אותם וכלישנא דש"ס בכמה מקומות גבי תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ואין זה ספק בעצם רק על דרך ההשאלה ולזה מהני ברי שאומר ברי לי לסמוך על הודאי דשני עדים אלו ומהני גם במקום חזקה שכיון שסומך על העדים שאומרים כנגדה לא מהני החזקה ומעתה בהך דהניזקין כיון דלא מהמנינן לי' ומעמידין השמות בחזקת קדושתן לא שבקינן ליה להסופר למחקם אף שאומר ברי דכ"ש היא מהך דזכרי' בן הקצב דגם לדידן לא הוי רק ספק דדבריהם וכנ"ל וזה ברור אצלי. ולפ"ז א"ש הא דקאמר כמאן דלא כר"י דלרבנן ניחא דכיון דאינו מהימן גם הסופר אסור למחוק וכנ"ל. והנה אנכי הקשיתי לשאול לפי מ"ש הרמב"ן ז"ל בדיני דגרמי שלו דטבח שאינו אומן שקלקל חייב לשלם אף בשהה או דרס דאף שהשהי' והדרסה אינו ניכר והיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק מ"מ הכא חייב דכיון דלא שחט כראוי השחיטה עצמה היא ההיזק שאין זאת שחיטה אלא כמתיז ראשה בסייף והרי ניכר בין חיה לשחוטה ע"כ ומעתה אמאי בסופר שלא כתב האזכרות לשמן לא יהי' חייב לשלם בעד כל הס"ת דזה חשוב היזק ניכר דמתחילה הגויל חלק הי' ועתה כתוב עליו וכיון דלא כתב כראוי הכתיבה היא ההיזק והרי ניכר בין חלק לכתוב וחייב וכנ"ל בהך דטבח שקלקל בשהי' ודרסה. והנה זה לא קשיא דאמאי אמרינן הכא בש"ס דאינו מפסיד רק שכרו ולא שיצטרך לשלם בעד הס"ת דז"א דכיון דהבעלים אינם מאמינים לו וקורין מתוך ס"ת של זו נהי דמפסיד שכרו משום דמודה שכתב האזכרות שלא לשמן והודאת בע"ד כמאה עדים דמי מ"מ א"צ לשלם בעד היזק הס"ת דאין כאן היזק שהרי זה אינו מאמין לו וקורא בו דבהיזק בעינן שיתחסר זה ע"י וכיון שזה קורא בו אין כאן חסרון והיזק ורק שכרו מפסיד כיון שמודה שלא השלים פעולתו כראוי ואף שהבעלים קורין בו מ"מ הרי הוא מודה שלא עשה פעולתו ואינו מגיע לו שכר אבל מ"מ אין כאן היזק שנחייבו לשלם בעדו. אולם הא קשי' לי דכיון דאם נאמין לו שכתב האזכרות שלא לשמן יהי' צריך לשלם בעד כל הס"ת לפי הנ"ל דזה חשוב היזק ניכר א"כ באמת למה לא יהא נאמן באמירתו הרי לעצמו הוא מפסיד ואף דבש"ס אמרינן דשאני הכא דטעי בדר' ירמי' הנה אנכי בארתי בחידושי טעמא דר' ירמי' דס"ל דדוקא שכר האזכרות שכתבם שלא כדת מפסיד אבל לא שכר שאר הס"ת דזה כתב כהוגן וכמו דא"צ לשלם בעד הס"ת כמו כן אין להפסידו שכר הכתיבה משאר הס"ת שעשה כראוי. ומעתה לפ"ז גם לר"י לא שייך לומר כן רק כשאין מאמינים לו אבל אם יהי' נאמן גם לדידי' לא די שיפסיד שכרו ורק שיצטרך לשלם בעד הס"ת לפי הנ"ל דזה חשוב היזק ניכר וכיון שכן למה באמת אינו נאמן כיון דלעצמו הוא מפסיד וזו הערה גדולה. ולפי הנ"ל ניחא דכיון דהא דאין יכול למחוק האזכרות היא משום דכיון דלדידן האזכרות בחזקת כשרות וקדושה הם עומדים אף שהוא אומר ברי אנן לא שבקינן לי' א"כ אם נאמין לו לא יפסיד דימחוק האזכרות ויכתוב אחרים תחתיהם ודוק. ולפ"ז לפי מה שבררנו דבכתב סתמא אסור למחוק עכצ"ל דהכא מיירי שאמר שכותבין בפ"א שלא לשמן דבסתמא גם לדבריו א"י למחוק וא"כ לעצמו הוא מפסיד ולמה לא יהי' נאמן והבן. ולפי הנ"ל עכצ"ל דגם לפי מה דמסיק דגם לר"י לא מהני העברת הקולמוס רק באזכרה אחת אבל לא בכולהו אזכרות דמיחזי כמנומר זה אינו רק