ברכת רצ"ה קלה

וכנ"ל ושפיר יש להתיר מחמת החזקה חזקת היתר שאין הרוב כנגדו ואדרבה מסייע לה ורק דמ"מ צריך בדיקה משום דצריך לברר דבחזקה פשיטא דצריך לברר וכמבואר בפוסקים ז"ל ואך דמ"מ נ"מ בזה לדידן דיהי' מותר עכ"פ אחר שיבדקנו אף שאין אנו בקיאים כיון דבאמת מותר מטעם חזקה ומה לו לעשות ולא עשה וגם נראה דיש להתיר בלי בדיקה ע"י נכבשינהו דניידי שאין בו לכל היותר רק גזירה וכיון דבאמת היתר הוא ל"ש לגזור ועיין טור סי' נ"ז ובאחרונים ז"ל ודו"ק. והא דאמרינן בזבחים בהך דנתערב בטרפה דאיערוב דרוסת הזאב בנקובת הקוץ דכולם אסורות דא"א בבדיקה בקדשים ולא אמרינן דאדרבה כיון דאי אפשר לברר ממילא מותר משום דנסתר החזקת איסור ונשאר החזקת היתר וכנ"ל דז"א דבקדשים בלא"ה אזיל לה איסור אבמ"ה שא"י לחול על איסור מוקדשין והבן [ויש לי הרהורי דברים לפמ"ש האחרונים ז"ל בביאור שיטת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דאבמ"ה באמת הי' יכול לחול על טרפה דמוסיף איסור לב"נ ורק דנלמד מקרא דכל שבשרו מותר אלא כשהוא בב"א חייל דמסברא אמרינן דקרא לא אתי רק שלא יחול ע"י כולל ומוסיף עיין בדבריהם ז"ל דלפ"ז זה לא שייך רק בטרפה אבל לא במוקדשין דבשרו מותר אחר זריקה ויש א"כ בתערובות דרוסה ברוב חזקת היתר גם במוקדשין והרבה יש לדבר עוד בזה אולם לא הובאו עוד הדברים אצלי בכור הבחינה ואשר ע"כ אשים מחסום לעטי]

והנה לכאורה לפ"ז אין אנו צריכין לכל האריכות ההיא רק היכי שאיהו שתק ואינהו מקרקן דבזה לענין דרוסת האחד חשוב הספק כודאי וא"כ הו"ל נגד כולם ספק אחד בגוף דשמא לא דרס נגד החלל וספק אחד בתערובות דלא הוי ס"ס לדידן אף בנודעו יחד אבל היכי שדרס אחד וניכר הטרפה וכנ"ד דעל השאר לשיטת הרשב"א ז"ל בחידושיו שהבאתי ל"ה רק ספק השקול יש לנו להתיר משום ס"ס דשמא לא נדרסה כלל ושמא לא דרס נגד החלל וכמובן ומותר עכ"פ אחר הבדיקה וכנ"ל: עכ"ז לענין דינא הנה הרשב"א ז"ל בתה"א העלה דכולם בכלל ספק דרוסה והיינו כנ"ל דבכולם אמרינן דהדרוסה שכיח יותר ע"ש. וגם י"ל דגם לשיטתו ז"ל בחידושיו ל"ח לענין כולם ספק השקול רק באיהו שתיק ואינהו מקרקרן דכל הדרוסה אינו ודאי גמור דדלמא מחמת בעיתותי' הוא אבל כשראינו שדרס ודאי י"ל דשכיח יותר שדרס כולם ואשר ע"כ לענין נדון שאלתינו שהי' חדר קטן ואווזות מפוטמים ההולכים לאט אין להתיר העופות הראשונים וכאשר הגבלתי למעלה ואף לענין מכירה לעכו"ם אין דעתי נוטה להקל דכל שהוא אסור לישראל אסור למכור לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל ולא מצטרפין זה לספק דשמא לא ימכרנו דכיון דלישראל האוכל יהי' ספק איסור תורה אסור למכור לעכו"ם וכמו שהאריך בזה המהרי"ט ז"ל בתשובותיו אולם העופות השניים הנני מסכים לכ"ת דיש להתיר ע"י כבישה עכ"פ ושנים האחרונים אסורים והנלפע"ד כתבתי סימן נד

וע"ד שאלתו השני' זה תוארה שאחד מכר ג' עזים העומדות לבכר ולקח אנגאבע ע"ז כנהוג ואמר למושכם מרשותו ומשכם הנכרי מהבית להחדר שלפניו ויותר לא ראו אם מעצמם יצאו לחוץ או מכחו וריבה אחת או מרת שראתה שבעט לאחת ועל השתיים לא ראתה ועתה אחת בכרה ושתים לא בכרו זה תוכן השאלה

והנה כ"ת פתח בהתירא והביא פלוגתתן של רש"י ור"ת ז"ל דלרש"י לא קיי"ל כאמימר דמשיכה קונה בנכרי ועיקר קנינו הוא בכסף ולר"ת ז"ל בהיפך ודן דהוי ספק פלוגתא דרבוותא [ובאמת משום הא אין לחשבו ספק אחר שרוב הפוסקים פסקו כאמימר ורק מ"מ יש סעד וצירוף דעת רבים מגדולי המורים ז"ל דאף דקיי"ל כאמימר מ"מ ס"ל דאמימר אף משיכה קאמר דדרשינן לעמיתך בכסף ולנכרי או בהא או בהא ועיין בב"י שהביא שכן דעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א ז"ל ועיין תוס' ע"ז דף ע"ב בסוגיא שם ואף שגם בזה יש הרבה חולקים וקשה לסמוך ע"ז לבד מ"מ ספיקא מיהו הוי בכה"ג שקנה בכסף [ירצה איפוא לדון דהוה ס"ס שמא קנה בכסף ושמא הי' משיכה. והאריך אי ס"ס מהני בממון אחרי שהישראל מוחזק ואם זה מגרע לענין איסור בכור ולו יהיבנא ליה דזה חשוב ס"ס בחנם האריך כ"ת כיון דכפי דבריו להלן הי' כאן מנהג שנהגו הסוחרים הכאת כף א"כ אף א"נ דזה ל"מ לענין איסור תורה מ"מ אין לנו לדון משום הס"ס כלל לענין ממון דלענין ממון בודאי מועיל מנהג הסוחרים וכמבואר. ואין לומר דכיון דלענין בכור בתר דאורייתא אזלינן וכיון דמה"ת ל"מ מנהג הסוחרים אף לענין ממון לא מהני שוב הס"ס גם לענין האיסור דמה"ת הוא ברשות הישראל דא"י להוציא ע"י הס"ס **(מלחמות אריה לדעתי נראה דמטעם ס"ס הי' יכול הנכרי להוציא מיד הישראל המוכר דאע"ג דבעלמא אין מוציאין מיד המוחזק ע"י ס"ס ז"א רק משום חזקת ממונא דמסייע להמוחזק אבל הכא אע"פ שהולד היא עדיין ברשות המוכר ל"ח המוכר מוחזק בולד כיון דממ"נ אין הולד שלו דאם קנה הנכרי להבהמה בכסף או במשיכה הרי הולד שלו ואי לא קנה הנכרי להבהמה הרי הולד הוא בכור והוא של כהנים וא"כ הספק הוא רק אם הוא של נכרי או של כהנים אבל ממ"נ אינו של הישראל המוכר ולא מהני מה שהוא מוחזק ואע"ג דאם הוא בכור יש להבעלים טה"נ הא קיי"ל טה"נ אינו ממון ואפי' למ"ד ממון י"ל דמחמת טה"נ ל"ח מוחזק בכולו ועי' תוס' ב"מ ו' ד"ה והא הכא שכתבו דאי תפס הכהן אינו יכול לתובעו רק טה"נ שיש לו בו ועיין רש"י סוכה ל"ה ע"ב ד"ה הרי יש לו בה היתר אכילה ועי' בספר יד דוד שם דהוכיח מרש"י דאפי' למ"ד טה"נ ממון ל"ח לכם רק על הטה"נ ולא מה ששוה יותר ודו"ק:)** דמלבד שאין דעתי נוחה בזה ואין הסברא נותנת כן הנה אף אם כה נאמר נ"ל די"ל דאין עליו קדושת בכור דלכאורה כיון דמ"מ העכו"ם מוציא מיד הישראל מטעם שקנאו במנהג הסוחרים נהי דלא חשוב רק קנין דרבנן ול"מ לענין איסור תורה מ"מ לענין קדושת בכור לא גרע מאלמות דפטור מהבכורה משום דהו"ל עכ"פ יד עכו"ם באמצע אולם כבר כתבו לחלק בין היכי שהבהמה היתה של העכו"ם ובין בהמה של ישראל שיש להעכו"ם יד בה דבבהמת ישראל לא נפקע משום זה קדושת הבכורה עיין תוס' ב"מ פ' א"נ ובתה"ד בפסקיו סימן ק"ל ומעתה כשיש ס"ס דהוי כרוב ועוד עדיף דהוי אצלינו כודאי ודק שאין מ"מ בידינו להוציא מיד המוחזק א"כ אנן לדידן מחזיקינן לודאי שהבהמה היא של העכו"ם ורק דכיון שהישראל מחזיק בה אתה רוצה לחשבו ברשותו לענין בכורה לזה שפיר מהני אלמות העכו"ם ומכ"ש כשיוכל להוציא ממנו מתורת המנהג וקנין הסוחרים דלא גרע מבהמה שהיתה של עכו"ם ועוד עדיף דבזה באמת אנו מחזיקין לודאי שהבהמה גם עתה היא של העכו"ם ודו"ק כי זו סברא נכונה דקה מהדקה

אמנם כל זאת כתבתי לדברי כ"ת ולהתלמד במק"א.