ברכת רצ"ה קלג

חשוב לגבי האיסור החדש. אולם לדעת רש"י ז"ל דמחזיקינן מאיסור לאיסור בנולד ספק טרפה מחיים לדעת המחמירים אלו שפיר חשוב טרפה ודאית דבחיי' בחזקת איסור אבמ"ה עומדת ומחזיקין מאיסור לאיסור. כן עלה על לבי בראשית ההשקפ'. אולם אחר העיון עדיין יש לעורר דהרי בכל בהמה בחייה יש איסור אבמ"ה וגם איסור בשר מ"ה והנה באיסור בשר מן החי פליגי ר"י ור"ל בחולין דף ק"ב דלר"י אבמ"ה נלמד מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר. ובמ"ה ובשר מן הטרפ' מקרא דובשר בשדה טרפה ולר"ל אבמ"ה ובשר מן החי שניהם נלמדו מקרא דלא תאכל הנפש כו' ובשר בשדה אתא רק לטרפה ואם אכל במ"ה ובשר מן הטרפ' לר"ל לוקה ב' ולר"י אינו לוקה רק אחת וכיון דאנן קיי"ל כר"י דבמ"ה היא מטעם טרפה דמה"ט אינו לוקה באכל במ"ה ובשר מן הטרפ' רק אחת ועיין בתוס' לעיל שם ד"ה שאין בו כזית דאם אכל פחות מכזית במ"ה ולקח בשר טרפה והשלים לכזית לוקה עיי"ש ומבואר א"כ דבמ"ה הוא כטרפה ממש ועיין רמב"ם ז"ל פ"ד מהמ"א ה"י וא"כ בנולד ספק טרפה למה לא נימא דמוקמינן לה אחזקת איסור דכמו שהי' הבשר אסור בחיי' כן היא גם עתה דבמ"ה וטרפה איסור אחד ממש היא וכנ"ל. ולכאור' עלה על לבי לומר דהדבר תליא אי בהמה בחיי' לחתיכת בשר עומדת דאי נימא דלאו לחתיכת בשר עומדת ליכא לאוקמי בספק טרפה אחזקת איסור דבמ"ה דלפ"ז לא הי' כלל על הבהמ' בחיי' איסור במ"ה דלאו לחתיכת בשר עומדת אמנם אחר ההתבוננות אי אפשר לומר כן דלפי האמת אנן קיי"ל דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת ואפ"ה פירש"י ז"ל דהא דאמרינן בספק בשחיטה דבחזקת איסור עומדת בחיי' היינו איסור אבמ"ה ן ודוחק לומר דאבמ"ה דנקט רש"י ז"ל לאו בדווקא היא וכוונתו לאיסור במ"ה ולשיטתו אזיל דס"ל בחולין דף ק"ב שם בהך דאכל ציפור טהורה שאין בו כזית דאף אי לאו לאברים עומדת מ"מ לחתיכת בשר עומדת עייש"ה בשגם כבר כתבתי בחידושי דלר"י דבמ"ה נלמד מבשר בשדה פשיטא דאין איסור במ"ה חל רק אחר שפירש ורש"י ז"ל לא כתב כן רק לר"ל ולר"י צ"ל להיפוך עיי"ש ותבין והארכתי בזה לענין חלות אבמ"ה על במ"ה ואכמ"ל] ועכצ"ל כמו שבארתי בחידושי במק"א דאף דלאו לאברים עומדת מ"מ שפיר בחייה בחזקת איסור אבמ"ה עומדת דהך דלאו לאברים עומדת היינו רק דמשום זה ליכא איסור חפצא דאבמ"ה על הבהמ' בחיי' אבל מ"מ ישנו לאיסור גברא דאבמ"ה על הבהמה בחיי' דהרי מוזהר הוא שלא יחתוך ממנה אבר לאכלו ורק דכל זמן שלא הפרישו ליכא איסור על החפץ ונ"מ בזה דבנטרפה עם נטילת האבר שפיר אתא איסור טרפה וחייל דאיסור חפצא דטרפ' חייל שפיר על איסור גברא דאבמ"ה שהיה על הבהמה מקודם דאיסור חפצא מצי לחול על איסור גברא עיין ש"ס דחולין דף ק"ג שם ושפיר אמרינן דמעמידים אותה בחזקת איסור אבמ"ה או במ"ה דמ"מ הי' עליה בחיי' חזקת איסור איסור גברא עכ"פ והדרא א"כ קושיא לדוכתי' דבנולד ספק טרפות מחיים נחשוב אותה לטרפה ודאית משום חזקת איסור שהי' עלי' והיינו איסור במ"ה דג"כ מסוג הטרפ' הוא דאף אי לאו לחתיכת בשר עומדת מ"מ חשוב חזקת איסור וכנ"ל. ואשר אחזה בזה דהנה אנן קיי"ל דאין איסור אבמ"ה חל על איסור טרפה ואם נטרפה מקודם ואח"כ חתך ממנה אבר אינו חייב עליו משום אבמ"ה לדידן דאמרינן דלאו לאברים עומדת ואיסור טרפה קדים עיין רמב"ם ז"ל ובנושאי כליו. ובחידושי בארתי הדבר דאף שהעליתי דגם דלאו לאברים עומדת מ"מ איכא בחיי' על הבהמה איסור גברא דאבמ"ה מ"מ א"ש הא דאינו חייב בנטרפה מקודם שחתך האבר משום אבמ"ה דכיון שאין האיסור חפצא דאבמ"ה שבא בנטילתו יכול לחול על איסור חפצא דטרפה שבא מקודם ממילא אזיל לה גם האיסור גברא דאבמ"ה דאיסור גברא אינו רק אזהרה שלא יזיד לעבור על איסורו של החפץ וכיון שאין כאן האיסור חפצא דאבמ"ה יכול לחול ממילא אין כאן איסור גברא: ומעתה בנולד ספק טרפות מחיים אין לחשבה טריפה ודאית משום החזקת איסור סוג טרפה שהי' על הבשר בחיי' דלעומת החזקת איסור הלזה יש חזקה להיתר היינו החזקת איסור של אבמ"ה דאם תאמר דנעשית טרפה חלף לו איסור אבמ"ה לגמרי גם האיסור גברא שהי' עליה מקודם דכיון דאין האיסור חפצא דאבמ"ה יכול לחול שוב על איסור חפצא דטרפה אזיל לה גם האיסור גברא דאבמ"ה וכנ"ל והו"ל א"כ חזקה נגד חזקה ובספיקא קאי ודוק. אולם כ"ז אי נימא דאין מחזיקין מאיסור לאיסור אבל אי נימא כשיטת רש"י ז"ל דמחזיקין מאל"א שפיר הו"ל בנולד ספק טרפות מחיים טרפה ודאית דלפ"ז שם איסור חד הוא וכל שהוא אסור יהי' מאיזה איסור שיהי' לא חשוב יצאה מחזקתה הראשונה דמה"ט מחזיקין מאבמ"ה לנבילה דאם היא נבילה לא יצאה מחזקתה. וא"כ אין לדון בספק טרפה מחיים משום חזקת אבמ"ה להיתר דאף דאם היא טרפה חלף לו האיסור אבמ"ה מ"מ ל"ח בשביל זה יצאה מחזקתה ואדרבה בחזקתה היא דשם איסור חד הוא וכנ"ל והבן. אחרי ביאור הענין בכללו אבוא לברר פרטיו. הנה פסקינן דבמקום רחב אין חוששין לספק דרוסה אמנם מהו מקום רחב כתב הרב"י ז"ל בסי' נ"ז דמלשון הרשב"א ז"ל משמע דדוקא בנכנס ארי בבקעה אבל בחצר אף שהיא רחב מקרי צר לענין זה כיון שמ"מ מוקף מחיצות וגדר. **(מלחמות אריה מבואר בדבריו דאפילו אי נימא דמהני לה שחיטה לבהמת עיר הנדחת לטהרה מידי נבלה מ"מ לא מהני השחיטה לחציה של עיר אחרת לטהרה באכילה משום דהוי שחיטה שאינה ראויה. ולכאורה קשה למה הדבר כן כיון דאף החצי' של עיר הנדחת מטהרתה השחיטה מידי נבלה. א"כ הוי שחיטה מעליותא והרי אנן קיי"ל דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה א"כ למה תהיה החצי' השניה של עיר אחרת אסור באכילה. אלא מוכח מזה כדברינו הנ"ל דכל שאין השחיטה מתרת לאכילה חשוב לענין אכילה כמי שאינה זבוחה כלל. לכן כתב דלגבי אכילה לכ"ע לא שמה שחיטה. ולפ"ז הא דאמר רב הונא נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה. הוא משום דכיון דליכא ריעותא אין לנו להסתפק שמא טרפה היא ותיכף בשעת שחיטה נסתלק החזקת איסור ונעשה היתר דאין לנו לחוש כלל לאיזה חשש טריפות. לכן אח"כ כשנולד שנמצא הריעותא אמרינן דבחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה. ובזה נתיישב לי מאי דתמוה לי טובא בגמרא דחולין דף י"א בהא דילפינן דאזלינן בתר רובא מראשו של עולה ודלמא ניקב קרום של מוח וכן מפרה אדומה. ומאי ראיה היא דאפילו אי לא ניזיל בתר רובא מ"מ הא לא הוי אלא ספק והא גם בספק גמור קאמר רב הונא נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה. וזהו תמי' עצומה לדעתי. אבל לפי הנ"ל ניחא דבטרפה נמי איכא עשה דשאינה זבוחה רק משנשחטה לפי האמת דאזלינן בתר רובא נסתלק החזקת איסור. אבל אם נימא דלא אזלינן בתר רובא א"כ בכל בהמה דעלמא תיכף בשעת שחיטה חשוב ספק טריפות. א"כ הוי כמו שנולד ריעותא מחיים ואמרינן דבחזקת איסור שאינה זבוחה קיימא. ולהכי שפיר פריך הש"ס דאי לאו דאזלינן בתר רובא ניחוש שמא ניקב קרום של מוח:)**