ברכת רצ"ה קכז

פסק בחש"ו דיכולין לכתוב טופס בגעע"ג דכיון דלכל היותר אין בזה רק גזירה דרבנן הלך אחר המיקל ודו"ק. ולפ"ז אמינא דזהו היא ג"כ דעת אביו הרא"ש ז"ל אשר הטור ז"ל כבן נשא בחיק האומן אשר כל מעשהו על דעתו וכל דבריו ומשפטיו חתומים בטבעתו כנודע ומפורסם עיין בדבריו ז"ל בפסקיו גיטין דף כ"ב שהביא דברי התוס' דל"ב שליחות בכתיבה ואח"כ דעת הר"י ז"ל החולק וס"ל דלר"א ולדידן דקיי"ל כוותי' בעינן שליחות דוקא בכתיבה ולא הכריע ואח"כ הביא להלכה דברי הרי"ף ז"ל דבחש"ו אף שגדול עע"ג דוקא טופס כתבינן אבל לא תורף וכשאין עע"ג אף טופס א"י לכתוב משום דגזרינן טופס אטו תורף וזה ממש לפי מה שבררתי שיטת דעת הטור ז"ל וכנ"ל: ומעתה א"כ א"ש דברי הרא"ש ז"ל הנ"ל בהך דשכ"מ שהי' מטורף בשעת כתיבה בפשיטות דאינו גט מספיקא דשמא האמת בעינן שליחות גם בכתיבה וכיון שהי' מטורף נגרע השליחות ובטיל גיטא כמו בנתינה לדעתו ז"ל ואינו גט דנקט היינו מספיקא דבלא"ה צ"ל כן בשכ"מ לדעתו ז"ל די"ל דכישן דמי וכנ"ל כן עלה על לבי

אולם אחר העיון ז"א רק א"נ כמ"ש בראשונה דלדעת הר"י ז"ל בכתבו בעת שטותו הגט בטל מה"ת כמו בנתינה אולם לפמ"ש אח"כ והעליתי דגם לדעתו ז"ל י"ל דל"ד לנתינה דעיקר הביטול מה"ת אף שהי' הציווי ועשיית השליח בעת חלימותו הוא משום חסרון עצמות פעולת הגירושין דלא נמסר לשליח כלל רק פעולת הנתינה מה דל"ש בכתיבה וכאשר בררתי שם נסתר כ"ז וכמובן וצריך לפ"ז ע"כ לפרש דברי הרא"ש ז"ל דבאמת ל"ה רק פסול מדרבנן אינו גט דנקט לאו בדוקא היא דבלא"ה ע"כ הוא קצת שלא בדקדוק דלישנא דאינו גט משמעותו שאינו גט בודאי וזה אינו בהך דשכ"מ די"ל דכישן דמי וכנ"ל לדעתו ז"ל ודו"ק: וראיתי לכ"ת שרוצה לקרב דברי הב"י ז"ל אשר רחקנו בזרוע מש"ס דיבמות דף נ"ב חמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסה אגרשנה ה"ז גט כו' ולאשה בעלמא בכה"ג אינו גט ופירש"י ז"ל הואיל כשנכתב ל"ה ראוי לגירושין והביא בשם התוס' והרא"ש ז"ל שכתבו משום דכל מידי דאיהו ל"מ עביד ל"מ משוי שליח ולכאור' הא ס"ל דל"ב שליחות בכתיבה ועכצ"ל דכוונתם משום דלא מצי משוי שליח נתינה אין א"כ הגט ראוי בשעת כתיבה לנתינה ואנכי לא ידעתי אנה מצא כת"ר דברים אלו בתוס' והרא"ש ז"ל שהם לא כתבו רק דאף שכתב הזמן של אחר הנשואין מ"מ אינו ראוי לגרשה בשעה שעשאו שליח והיינו בשעת השליחות וכתיבת הגט ובאו לשלול דל"א דניזיל בתר זמן חלותו שהוא אחר הנשואין ורק דאזלינן בתר זמן השליחות והכתיבה ודבריהם ז"ל מוסבים על מ"ש בסמוך בשם ר"ת ז"ל דכתוב גט לארוסתי מיירי דוקא בכתב זמן שאחר הנשואין דאל"ה הו"ל גט ישן ועוד גרע כיון שכנסה ובא עליה ודאי אינו גט. דעכצ"ל דבאשה דעלמא גם בכה"ג ל"ה גט ולא נאדו איפוא כלום מפירש"י ז"ל. אולם באמת גם לפירש"י ז"ל הטעם הוא משום שאין ראוי הגט לנתינה ולגירושין. ולדעת כ"ת דמדמי נ"ד להך דהתם שפיר י"ל דבטיל גיטא כיון שא"י לגרשה עתה ול"ה צריך כ"ת כלל לכל האריכות הנ"ל. אמנם לדעתי א"א לומר כן דא"ת דעיקר הטעם משום דכיון דנשתטה עתה א"י לכתוב משום שאינו ראוי ליתן א"כ היכי דסמי' בידן אמאי א"י לכתוב לר"י הרי בידו לרפאות עצמו משטותו וליתן הגט ואי"ל דמ"מ כיון דמחוסר מעשה חשוב אין ראוי לנתינה דא"כ יקשה דמה מבעי' לרמב"ח ביבמות שם באמר כתוב גט ליבמת' א"נ דכיון דאגידה בי' כארוסתו דמיא דפירשו דהיינו משום דיכול לבוא עלי' וליבמה בע"כ וא"צ דעתה עיין בהרא"ש ז"ל דהרי מ"מ מחוסר מעשה הוא דחשוב לפ"ז לר"י ולדידן דקיי"ל כוותי' אינו ראוי לגירושין. ויקשה עוד יותר בהך דשכ"מ דרגיל הוא שתתישב דעתו דאמאי א"י לכתוב הרי רגיל הוא שיהי' ראוי לנתינה וא"ת דבעינן שיהי' ראוי ודאי לנתינה א"כ לא מצינו ידינו ורגלינו בגט שכ"מ שרגיל היא שתתבלבל דעתו גם בעת שפיותו איך יכלו לכתוב דבעת הכתיבה לא הי' ודאי ראוי לנתינה דשמא תתבלבל דעתו. והאמת יורה דרכו דאין לזה ענין כלל להך דיבמות דהתם כ"ז שלא ישאנה אין הגט גט בעצמותו והוא חספא בעלמא. משא"כ בנ"ד הגט הוא גט גם עתה והחסרון היא רק מפאת הנותן והנתינה וז"ב בסברא: עוד הביא כ"ת דברי הרמב"ן ז"ל בחידושיו ליבמות שם שכתב זה"ל כיון שאין בידו לגרשה אין בידו לעשות שליח לגרש ונעשה כמי שלא אמר לסופר כתוב כו' וע"ז כתב כ"ת דכיון דלדעת הפוסקים ז"ל שוה כל זמן מעשה השליחות כמו עת מינוי השליחות הו"ל ג"כ כמו שלא נכתב בציווי המגרש עכת"ד ובמחכ"ת לא קלע בזה אל המטרה דאף לדעתו בכוונת הרמב"ן ז"ל דכל דל"מ עביד שליח לא חשיב ציווי אין הנדון דומה דבתחילתו אי ל"מ עביד שליח אין כאן שליחות משא"כ אח"כ באמת השליחות לא נתבטל כלל דאל"כ הי' צריך לעשותו ביחוד בנתינה בנשתטה בנתיים שליח מחדש ובש"ס אמרינן להדיא דא"צ לאימלוכי בי' ורק דבעינן לדעת הפוסקים ז"ל אלו שיהי' כח המשלח בתקפו גם בשעת עשית השליחות ואל"ה אין ביד השליח לעשות המעשה וכאשר בררתי בדברי הקודמין טעמם ונימוקם ומה זה ענין א"כ שנאמר דלא חשיב ציווי הרי הציווי וגם השליחות לא נתבטל ובשליחות מצד אחר קאתינן עלה מה שאין לו ענין לגבי ציווי בלי שליחות וכמובן: אמנם לדעתי אין זה כוונת הרמב"ן ז"ל דמה סברא לתלות ציווי בשליחות דנאמר דכיון שא"י לעשות שליח ל"ח ציווי כלל וגם לישנא דהרמב"ן ז"ל דאין בידו לעשות שליח לגרש לא יתכן לפירושו דהול"ל דא"י לעשות שליח לכתוב והיינו א"נ דבעינן שליחות או לכ"ע היכי שאמר שרצונו בשליחו' דוק' ומה זה שכ' שליח לגרש דהכתיב' אינה עוד הגירושין

ואשר אחזה בביאור דברי רבינו דכוונתו הוא דכיון שאין הגט ראוי בשעת כתיבה לגירושין הו"ל כאלו נכתב שלא לשמה וזהו שכתב ונעשה כמי שלא אמר לסופר לכתוב כו' דפסול דל"ה לשמה ול"מ מה שאמר הסופר שכותב לשם אשה זו ומ"ש שאין בידו לעשות שליח לגרש היינו שא"י עתה ליתן הגט ליד השליח שיתן לה להאשה אחרי שתהי' לו לאשה וכוונתו בזה הוא דאם הי' יכול למסור הגט ליד שליח שיתננו לה אחר הנישואין הו"ל באמת לשמה כיון דהגט ראוי לנתינה תיכף ליד השליח עכ"פ והגט יוצא מת"י הבעל ואף שהנתינה מיד השליח ליד האשה א"א להיות עתה זה אינו מצד הגט בעצמותו ורק מצדה דאל"כ ל"ה מועיל המסור' עתה להשליח ול"ח א"כ עי"ז אינו ראוי בעצמותו לגירושין שנאמר בשביל זה דל"ח לשמה ורק משום דא"י ליתן הגט להאשה שתתגרש בו אח"כ כשיכנסנה וגם א"י למסור לשליח שיתננו לה אח"כ וא"י א"כ להוציא הגט מת"י לשם נתינה חשוב אינו ראוי לנתינה ולגירושין כלל ול"ח א"כ לשמה כיון שאין הגט ראוי עתה לגירושין בעצמותו וכנ"ל [ומזה מוכח א"כ ג"כ כסברתי שחלקתי בין הך דהתם לנ"ד שהגט נכתב בעת שטותו דבנ"ד הגט ראוי בעצמותו והחסרון הוא רק מצד אחר שנפסק כח הבעל הנותן והמשלח עמש"ל] והבן זה: ויותר נ"ל בביאור דברי רבינו הרמב"ן ז"ל ובזה יתישב ג"כ דהרי הרמב"ן ז"ל בעצמו שם כתב לפרש לדעת הסוברים דגט מאוחר פסול דא"א לפרש לדעתם ז"ל הך דכתוב גט לארוסתי כו' כמ"ש ר"ת ז"ל שכתב זמן שאחר הנשואין דמיירי שעשאו שליח וצוה להלבלר לכתוב גט וכתב הגט באמת אחר הנשואין דאין כאן לא גט ישן ולא חשש גט מאוחר עיין בדבריו ז"ל דלפ"ז יקשה דאמאי באשה דעלמא אינו גט דאחר שהכתיב' הי' אח"כ כשכבר נשאה ל"ש א"כ הטעם שכתבתי בסמוך דהרי כתבו