ברכת רצ"ה קכו

יכולים לילך לראות אם אמת בפיהו ודמי להך דשלח ואחוי בבעל מום דנאמן לכ"ע עיין בש"ס בקידושין דף ס"ו ואין להתעקש ולומר דשאני דבר שבערוה דאין דבר שבערוה פחות משנים ול"מ שום חזקה ואומדנא בע"א שאינו משקר דבעינן שני עדים דוקא וכדמחלק רבא שם לענין זה שותק עייש"ה. דזה ליתא דחזקה כזו שלא יעיז אדם לשקר במדעל"ג שיוכל תיכף להתברר שקרו מהני גם בדבר שבערוה דמה"ט אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת דחזקה א"א מעיזה בפני בעלה וה"ה וכ"ש בנ"ד ועיין ברמב"ם ז"ל דעד מיתה נאמן מה"ת משום דהוי מלתא דעל"ג ואף להחולקים עליו זה אינו רק משום דשם לא יהוי עבידא לגלויי כ"כ שיוכל היות שהרחיק נדוד ולא ישוב עיין באחרונים ז"ל משא"כ בעל"ג כנ"ד שיוכל להתברר תיכף ומיד וזה ברור ואין מקום איפוא להכשיר הגט מצד זה: וע"ד השמות שכתבו עטיא פיגא שם העריסה דמתקריא עטיל והאשה לא נקראת בפ"כ רק עטל ואין מי שיקרא אותה עטיא פיגא ורק כשמצוית לכתוב קוויטל לצדיק להתפלל עבורה נכתב שמה עטיא פיגא הנה לחשוב זה כקריאה מה שהמתפלל מזכירה כך בתפילתו הוא באמת זר מאוד ואין הדעת סובל לומר כן ורק מצד אחר יש לדון דל"ח משום זה נשתקע דכיון שמצוות לכתוב בכ"פ שם זה בהקוויטל כנהוג מסתמא לא נשתקע שם הזה עכ"פ מידיעה ורק מהקריאה נשתקע דהאריכו האחרונים ז"ל בתשובותיהם דאין זה בכלל נשתקע שפסלו הקונטריסין. עיין בדבריהם ז"ל אלא שעדיין אני חוכך קצת לפי מה שבררתי במק"א דהשם שכותבין ראשון זהו השם דספירת דברים הצריך להיות בגט ומתקרי היא רק שמציינים ביותר את המגרש או המגורשת שמלבד השם הזה יש להם עוד שם אחר. והא דפסקינן דאם היפך וכתב הטפל עיקר והעיקר טפל כשר היינו משום דבאמת גם שם הטפל הוא שמו ויכול לכתבו לשם דספירת דברים ורק דלכתחלה צריך לכתוב שם העיקר תחלה ולפ"ז י"ל א"כ דכ"ז אינו רק בשם דקרי ליה עכ"פ מיעוטא אבל שם שנשתקע לגמרי מהקריאה אף שלא נשתקע מידיעה נהי דאין לפוסלו בכתבו שמתקרי דהיינו לסימן וציון מכל מקום אינו מהשם דספירת דברים לכותבו ראשון שאין זה שם אשר יקראו לו בו כלל. ובנ"ד הרי כתב שם זה ראשון והרבה יש לדבר עוד בזה אולם לא עיינתי עדן כל הצורך אחרי שאינו צריך באמת לנדון שאלתינו דבל"ז הגט פסול וכנ"ל וא"צ איפוא לדייק בשמא ולא באתי רק לעורר לב המעיין והנלפע"ד כתבתי. סימן נא שנית על הענין הנ"ל. לכבוד הרב המאה"ג ידיו רב לו במלחמתה של תורה כ"ש מו"ה זכרי' יוסף רויזינפעלד נ"י ראבד"ק ומו"ץ דק' קוואלא

ראשון תחלה העיר כ"ת עמ"ש בתשובתי אליו אחרי שדחיתי דברי הגאון מליסא ז"ל דגם לדעת הטור ז"ל בנשתטה רק בעת הכתיבה כיון דל"ב שליחות בכתיבה כלל לדעת רוב הקדמונים ז"ל לא הוי רק פסול מדרבנן משום גזירה ועכצ"ל כן אחרי דבש"ס אמרינן להדיא דאין כותבין ג"כ רק לכשישתפה וכתבתי לבאר בזה דברי הטור ז"ל דמתחלה כתב דאין כותבין בעודו בחליו ואח"כ כתב דאם כתבוהו ונתנוהו בחליו אינו כלום דמדרבנן פסול גם לכתוב ורק לענין שלא יהי' כלום דהיינו שיהא בטל מה"ת בעינן שיהי' גם הנתינה בעת שטותו עכת"ד וכ"ת הביא דברי הפרישה ז"ל שפי' דברי הטור ז"ל דכתבו ונתנו היינו או נתנו אולם באמת מיקר דקדוקי הוא מהא דמתחלה לא הזכיר הטור כלל מהנתינה ורק דאין כותבין ורק אח"כ לענין שלא יהי' כלום כתב ונתנוהו וזה דקדוק יפה לדעתי ומ"ש כ"ת להביא ראיה דלדעת הפוסקים ז"ל החולקים על הרמב"ם ז"ל גם בכתיבה כשכתבו בעת שטותו הגט בטל מה"ת מהא דכתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל מ"ה סי' י"ח בגט שכ"מ שאפי' הי' בשעת הנתינה שפוי מ"מ כיון שהי' בעת הכתיבה מטורף אינו גט וזקוקה ליבם באמת כי דברי הרא"ש ז"ל אלו לא הי' בהעלם עין ממני בעת אשר כתבתי ורק דלדעתי הא דכתב הרא"ש ז"ל דהיא זקוקה ליבם היינו דחולצת ואינה מתיבמת וגם מ"ש דאינו גט לאו היינו דאינו גט כלל ורק שהגט פסול ובלא"ה עכצל"כ בכוונתו דהרא"ש ז"ל באמת לא ברירא לי' הך מלתא דשכ"מ שנתקלקל דעתו חשוב כשוטה עיין בדבריו ז"ל שם שכ' דאפי' לר"ל שמדמה קורדייקוס לישן היינו משום דסמי' בידן או שמא אפי' לר"י כישן דמי משום דלא מחוסר מעשה דרגיל הוא שתתישב דעתו ממילא עיין בדבריו ז"ל היטב ולא תטעה לומר במה שכתב אח"כ וזה השכ"מ יראה שתקף עליו החולי הרבה והי' נטוי למות דכוונתו דבכה"ג ודאי חשוב כשוטה דזה ל"ש רק היכי שמת מתוך הטירוף שלא נשתפה אח"כ דבכה"ג באמת י"ל דחשוב ודאי כשוטה אחרי דראינו שלא נתיישב דעתו והי' נטוי למות אבל היכי שהי' אח"כ שפוי בשעת הנתינה וראינו א"כ שנשתפה פשיטא דל"ש לומר כן וי"ל א"כ דדמי לישן וכיון שכן פשיטא דאינה מתיבמת וגם ל"ש לומר דאין הגט כלום אף א"ת בשוטה דגם שכתבו בעת שטותו והנתינה הי' בכת שפויותו הגט בטל לגמרי מ"מ ז"א רק בשוטה אבל לא בשכ"מ די"ל דכישן דמי כמובן וידעתי גם אני דמ"מ יותר נוח לומר אינו גט היכי שעכ"פ יש חשש ספק ביטול מה"ת מהיכי דל"ה רק פסולו מדרבנן ומה"ת הוי גיטא מעלי' ואך מ"מ טוב לדעתי לדחוק קצת יותר בלשון הרא"ש ז"ל מלומר חדשות ונצורות כמ"ש הפ"י ז"ל דברים אשר לא שערום רבותינו ומאורינו הקדמונים ז"ל וכאשר הביא כת"ר מאחד מבעלי החשובות שכ' על הפ"י ז"ל יושב ודורש כמשה מפי הגבורה ולכאורה עלה על לבי לומר דאין אנו צריכין לדחוק כלל יותר בלשון דאינו גט שכתב הרא"ש ז"ל ומתחלה אמינא לבאר דברי שכתבתי בתשובתי הקודמת דגם הטור ז"ל בעצמו הוא מלהקת רוב הפוסקים ז"ל דס"ל דל"ב כלל שליחות בכתיבה דכוונתי הי' ממה שפסק ז"ל בסי' קכ"ג דחש"ו יכולין לכתוב התופס כשגדול עומד ע"ג ורק שיניחו מקום התורף ואם נימא דבעינן שליחות בכתיבה וכשכתבו א"כ חש"ו התורף הגט בטל מה"ת דלאו בני שליחות נינהו ומה בצע במה שגדול עע"ג גם בטופס הי' לנו לאסור משום גזירה דטופס אטו תורף דמה"ט באין עע"ג ג"כ טופס לא יכתבו ועיין בכלבו בשם הר"ץ ז"ל שפוסל באמת מה"ט גם בחש"ו וגדול עע"ג גם בטופס משום דקאי בשיטת הר"י ז"ל דבעינן שליחות וכיון דבתורף הגט בטל מה"ת יש לגזור תופס אטו תורף ועכצ"ל דדעתו ז"ל דל"ב שליחות כלל בכתיבה ומה"ת יכולין א"כ חש"ו בגדול עע"ג לכתוב גם תורף ורק מדרבנן גזרו בתורף אטו אין עע"ג ובטופס הוי א"כ גזירה לגזירה כן הי' כוונתי אז. אולם עתה התבוננתי וראיתי בטור ז"ל שכ' דברים המראים בהיפוך דס"ל דבעינן שליחות בכתיבה שכ' בסי' ק"ך ז"ל צריך שיכתבנו הבעל דכתיב וכתב לה או שלוחו בציוויו ועיין בב"י ז"ל שפי' באמת דבריו ז"ל דמטעם שליחות קאתינן עלה אולם לא הרגישו כי זה נסתר מהך דחש"ו דמתיר רבינו הגדול הטור ז"ל לכתוב טופס כשגדול עע"ג דז"א אלא א"נ דל"ב שליחות כלל בכתיבה וליישב זה צ"ל דרבינו הטור ז"ל לא הכריע בפלוגתא זו ורפויי רפיא בידי' אי בעינן בכתיבה שליחות ואשר ע"כ לענין גוף הדבר שצריך צוואת הבעל כתב ג"כ טעמא דשליחות דאולי באמת בעינן שליחות דוקא ושכל את ידיו במ"ש או שלוחו בציווי והיינו או משום שליחות או משום דבעינן ציווי של בעל משום לשמה ומ"מ שפיר