ברכת רצ"ה קכה

מחוסר מעשה פסלוהו חז"ל לגיטא שלא יאמרו שוטה מגרש ולאו היינו משום שיאמרו שהי' חונה בשעת הציווי דלזה אין ענין וצורך להא דקאמר דר"י מדמי לשוטה וכנ"ל ורק שיאמרו דגם בשוטה גמור בכה"ג שנשתטה אח"כ יכולין ליתן הגט בעת שטותו וזה לא מהני וכמ"ש הב"י ז"ל לדעתם ורק בתוספות ביאור בעז"ה. ולפ"ז אמנם צ"ל דהא דאין כותבין ג"כ רק לכשישתפה אף דלכתיבה לא בעינן שליחות כלל היינו דגזרו כתיבה אטו נתינה שלא ידעו לחלק בכך דבנתינה הציווי היא משום שליחות ובכתיבה לא הוי רק משום לשמה וכשנתיר להם הכתיבה בעת שטותו יבאו להתיר גם הנתינה בעת ההיא ודו"ק

ואחר בירור הדבר כנ"ל צריך לדחוק ולומר הא דפירש"י ז"ל בהך דלא יתנו לאחר מיתה דהוא משום דפקעה לי' רשותא לאו דרצה לומר דבלא הך טעמא דהפקעת רשות הי' יכול ליתן לאחר מיתה דלפי הנ"ל זה אינו דהרי מ"מ נפקע כח המשלח במותו ורק דפירש דבמת גרע עוד יותר דפקעה לי' רשותא. ועלה על לבי לומר עוד דרש"י ז"ל לשיטתי' אזיל דפי' בגיטין דף ט' שם אהך דלא יתנו לאחר מיתה וז"ל ואפי' רבנן דאמרו שיחרורי עבדים זכות היא וזכין לאדם שלא בפניו נהי כו' דלא מצי למיהד מיהו מודו רבנן דכל כמה דלא מטי גיטא לידי' לא הוי משוחרר כו' עכ"ל וביאור הדבר לדעתו ז"ל נראה לי דאף דתן כזכי מ"מ לזה חלוק דבתן כיון שאמר תן שחרור זה לעבדי אף דכוונתו שיזכה בו לו מ"מ כוונתו היה שיהיה מטי לידיה דעבד דוקא ורק שאם יבא לידו יזכה בו למפרע וכמשמעות לשון תן לעבדי שיתנו לידו ודמי להך דעדיו בחותמיו זכין לו לאביי דאף דזוכה למפרע מ"מ בעינן מטי לידי' דוקא ולכך אינו יכול לחזור בו אחר שכבר נתנו לזה שיזכה לו דלזה תן כזכי ורק דבעינן מטי לידי' דעבד והוא כעין תנאי דמעכשיו אבל מ"מ לא יתנו לאחר מיתה דפקעה לי' רשותי' ולא חשוב מטי לידי' וא"כ ז"א רק משום דנפקע רשותי' דאין זה עבדו והוא אמר תן לעבדי שיהי' מטי ליד עבדו אבל אל"ה זה שנפקע כחו לא איכפת לן דכבר זכה לו זה דתן כזכי ואחר שמטי לידיה שפיר שיחרורו שיחרור וכמובן [וראיתי להגאון בעל קצה"ח ז"ל שהעלה לענין עבחז"ל דיכולין ליתן לאחד מיתה והביא ראי' דהרי גם במכר בנתים לאחר ואח"כ נתן שטר שזמנו מוקדם לזה אי עבחז"ל זכה הוא ובטלה המכירה וכמבואר בש"ס ופוסקים אף דפקעה לי' רשותי' דנותן ע"י המכירה עיין בדבריו ז"ל סי' קפ"ח שהאריך בזה ונדחק לישב מקומות הסותרים לזה. אולם לדעתי אין דמיונו עולה יפה דבמכירה אחרי שאנו אומרים דזכה הראשון למפרע ונתבטלה המכירה להאחר הדר הו"ל מרשותו דנותן משא"כ במת דפקעה לי' רשותי' לגמרי בכל גוונא והבן זה] אמנם צ"ל לפי זה דהא דכתב רש"י ז"ל במתני' דלא יתנו לאחר מיתה דמיירי שלא מסרם ליד שליח בחייו ורק שאמר תנו ולפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לא שחזר בו רבינו ז"ל לגמרי ורק דרפויי רפייא בידי' ולכך נקט גם הכא גם התם טעמא דהפקעת רשות דאיתא לכל הדיעות ויש לי עוד בכל זה הרהורי דברים הרבה ומושגים נשגבים אולם ליראת האריכות בשגם לא הובאו עוד אצלי בכור הדעת ומצרף הבחינה אשים מחסום לעטי ופה תהי' שביתת קולמסי. המורם והיוצא מכללות דברינו אלה דהיכי שהיה הנתינה גם כן מהשליח בעת שטותו הגט בטל מה"ת וכאשר בררתי ת"ל בראיות מוצקות אולם היכי שנשתטה רק בשעת הכתיבה כנדון שלפנינו ובעת הנתינה היה שפוי כיון דלדעת כמעט כל הקדמונים ז"ל א"צ כלל שליחות בכתיבה הוי שפיר גט מה"ת ורק דמ"מ לכל הדיעות הגט פסול מדרבנן עכ"פ מטעם גזירה וכנ"ל. [ולפמש"ל דעיקר הטעם הביטול מה"ת הוא משום שנחסר כח פעולת הגירושין בעצם דלא מימסר כלל להשליח וכנ"ל י"ל דזה אינו רק בנתינה דמלבד פעולת הנתינה שמסר לשליח שיהי' נתינתו כנתינתו צריך עוד פעולת וכח הגירושין בעצם משא"כ בכתיבה אף להסוברים הר"י ז"ל וקצת דעמי' דבעי שליחות מ"מ כיון שאין בו רק פעולת הכתיבה שהי' צריך הבעל לעשותה לדעתם ז"ל לא זולת הנה כח זה כבר נמסר לגמרי ונקנה להשליח דאינו רק פעולה מסתעפת להגירושין ולא איכפת לן א"כ במה שנפקע כח הבעל אח"כ והרי זה חדש והבן]

ובענין נאמנות האב שאמר באמצע הכתיבה שהוא מטורף הנה מה שרצה הגאון מקאוונא נ"י לדון ולומר דחזקת אשת איש מסייע להעד ליתא לדעתי דמלבד דגם לדברי העד לא הוי רק פסול דרבנן וכאשר בררנו למעלה וא"כ גם לדבריו יצאתה מחזקתה חזקת אשת איש שהיתה מעיקרא א"א גמורה מה"ת ועכשיו לא הוי רק מדרבנן ועיין בר"ש ז"ל בטהרות שכ"כ להדיא דכל כה"ג חשוב יצא מחזקה הקודמת עיין עליו. הנה אחר שאמר האב כן עוד בעת הכתיבה שעדיין לא ניתן לה הגט לא ידעתי מה שיאטי' דחזקת א"א לזה דבין כך ובין כך היתה אז עדיין א"א שלא ניתן לה הגט עוד. ולדון מחמת החזקה הלזו שהגט לא יתיר לה לא מצינו חזקה על להבא לבד זה מצאתי וראיתי לרבותינו בעלי התוס' בגיטין דף ל"ג שכתבו דלכך לא הוי בנזיר שאמרו לו אל תשתה התראת ספק דשמא ישאל על נזירותו דמוקמינן הנדר אחזקתי' שלא ישאל אלא דגם לדעתם ז"א רק משום דכשישאל יעקר הנדר מעיקרו משא"כ היכי כשלא יעקר למפרע ורק לבד להבא וכהך דגט דנ"ד פשיט וברור לדעתי דאין לדון מחמת החזקת אשת איש שלא נתיר הגט להבא ומהגם שאין דנין שלא יתיר שום גט ורק על גט זה הנכתב עתה והרי יכול מ"מ לכתוב אח"כ לכשישתפה גט אחר וזה פשוט וברור באין ספק **(מלחמות אריה לכאורה יש סתירה לזה בגיטין ב' ע"ב בהא דאמרינן התם אימור דאמרינן ע"א מהימן באיסורין כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלא איתחזק איסורא אבל הכא דאיתחזק איסורא דא"א הוי דבר שבערוה ואין דשב"ע פחות משנים מבואר בזה דאע"פ שאנו דנין על גט זה חשוב ואיתחזק איסורא אמנם ראיתי להת"ג מהגאון מליסא שהרגיש בזה הסברא של מו"ח ז"ל וכתב לישב דמחמת זה הוצרך הש"ס לומר דהוי דבר שבערוה ע"ש והנה בנ"ד לדעתי פשיטא דאין ע"א מהימן להעיד על אדם שיצא מדעת דחשוב כמו שמעיד לפסול אדם דמה לי אם רוצה לפסלו מחמת עבירה או שפוסלו מחמת פסול שוטה דשוטה ג"כ פסול לעדות ולכל מילי כמבואר בש"ס ופוסקים והיכי דהוי עתים חלים שוטה ועתים מוכח מכתובות כ' ע"א גבי הך דבר שטיא זבין נכסי דלא אמרינן אוקי גברא בחזקת בר דעת ע"ש בשט"מ ודו"ק:)** גם מה שכתב דל"ח מעיד נגד החזקה חזקת הגוף שמקודם הי' שפוי לפנינו יען שחולי הטיפוס דרכה שמשתנה הדעת בכל עת לו יהיבנא דגם זה חשוב חזקה המשתנית אף שאינה משתנית ודאי ורק עלולה להשתנות הנה גם זה דחזקה העשוי' להשתנות ודאי לא הוי חזקה לאו ד"ה הוא עיין במהרי"ט ז"ל ובאחרונים ז"ל שהאריכו בזה הרבה גם אנכי ת"ל בחידושי חזון הרביתי בפינה זו ואכמ"ל וזולת זה גם נאמנות ע"א בדבר שבערוה בדלא אתחזיק במחלוקת שנוי' וכאשר העיר כ"ת ג"כ והי' מקום לצדד להקל בנ"ד שאין כאן רק חשש פסול דרבנן

אמנם באמת אין אנו צריכין לכל זה בנ"ד דפשיטא דנאמן ע"א במלתא דעבידא לגלויי כהאי שהיו