ברכת רצ"ה קכד

הנתינה ליד האשה ובעינן א"כ שיהי' נותן הכח השליח הראשון בעת ההוא ראוי להקנות ואם כי יש לדחות זה מכמה אנפי וכמובן למבין מ"מ הי' קצת מקום לומר כן ולזה הקדים מר בר רב אשי ואמר אילו מת הבעל היינו שנפסק כחו דמת לאו דוקא וכמש"ל מידי מששא אית בהו ובזה בודאי אין לומר הכי וכנ"ל וע"כ רק מטעם האחרון קאתינן עלה דכיון דקנית הכח להשליח הוא רק בשעת מעשה לא הוי ידו רק כיד הנותן בעת ההיא והרי גם ידו ועשייתו בעצמו לא מהני אז דנפסק כחו וכנ"ל וכיון שכן לא נגרע השליחות דעדיין ידו כידו ורק דל"מ דלא עדיף מיד הנותן בעצמו עתה דל"מ וא"כ היכי דנפסק כח השליח הא' לא איכפת לן כלל דכולם מכח הבעל קאתו לא שנעשו שלוחי הבעל ממש ורק שמשתלשל משליח לשליח עד שיהי' כיד הבעל ולא בעינן א"כ שיהי' ידו של השליח השני כיד הראשון רק שעי"ז יוכל להשתלשל עד הבעל וכיון דלפ"ז גם עתה עדיין ידו כיד השליח הראשון וכנ"ל לא נפסק א"כ חבל ההשתלשלות עד הבעל ורק היכי דנפסק אז כח הבעל ל"מ דאף דהוי כיד הבעל מ"מ הרי גם ידו בעצמו ל"מ שוב דנפסק כחו וכנ"ל והבן כי בזה יתיישב כל מה שנתקשיתי בזה ודו"ק. אמנם לפי טעם הנ"ל זה אינו רק לענין שליח אולם עדיין יקשה הך דלא תתגרשי בו עד למחר ואחזו קורדייקוס דירושלמי דקאמר דתליא בדר"י ור"ל דהתם לא שייך טעם הנ"ל דנתן הגט לידה ממש ולפי מה שבררתי למעלה והוכחתי דגם לדעת הטור ודעמי' ז"ל ע"כ אנו צריכין לבוא להך גזירה דיאמרו שוטה מגרש דאל"כ הי' עכ"פ מותר הכתיב' בעת שטותו דלכתיבה ל"ב שליחות לדעת הקדמונים ז"ל רוב בנין ורוב מנין ובש"ס מבואר להדיא דאין כותבין ג"כ קודם שנשתפה עמש"ל לדחות דברי הגאון מליסא ז"ל ניחא דהירושלמי לא מיירי רק לענין פסול הגט מדרבנן ואתי שפיר ודו"ק

ואחרי אשר התבוננתי יותר אמינא לבאר הדברים באופן מתקבל יותר והוא דאף דעשית השליח הוי כעשיתו של הבעל דשליחו כמותו וידו כידו מ"מ זה רק לענין פעולת הנתינה שצריך הבעל ליתן להאשה ספר כריתות בידה דוקא ולזה רבתה תורה דגם שליחו הוא כמותו לזה אבל מ"מ הגירושין המה נעשים ע"י הבעל דכח ופעולת הגירושין עצמם אינם נמסרים לשליח ורק העשיות המסתעפות והנצרכות לזה כגון הנתינה וכדומה שלזה נעשה ועמד השליח במקום הבעל שיהי' העשיות ההם כאילו נעשו מהבעל שיוכל להיות פעולת הגירושין ע"י הבעל ואשר ע"כ היכי שבשעת הנתינה נפסק הכח מהבעל שנשתטה וכדומה ל"מ דאין כאן כח הבעל לגרש היינו שיעשה פעולת הגירושין בעצם ע"י ולכך שפיר קאמר מר בר ר"א דאיתא לבעל איתא לכולהו דכיון שיש הבעל והעושה פעולת הגירושין לא איכפת לן מה שנפסק כח השליח הראשון דהשליחות באמת לא נפסק וכנ"ל דכבר עמד השליח במקום משלחו ומצד המשלח חשוב נגמרה תיכף הנתינה ורק דבבעל שאני דנפסק כח הגירושין וזה ענין כולם מכח הבעל קאתו דע"י השתלשלות נעשה כאילו ידו עשתה זאת ועי"ז יכול לחול פעולת עצמות הגירושין שרק מאת הבעל הוא שאינו נמסר כלל לשליח והבן זה ולפי"ז אין אנו צריכין לומר כלל כנ"ל דלא נקנה כח המשלח להשליח רק אח"כ עם עשיית המעשה ורק דאף אי נקנה תיכף בשעת הציווי מחק התורה דבזה די בדיבור ורק שנשאר להמשלח כח החזרה שבודאי שייר לעצמו זה שיהי' ביכולתו לחזור עמש"ל בשיטת הרמב"ם ז"ל מ"מ י"ל שפיר דאם נשתטה הבעל ל"מ דמטעם אחר קאתינן דנחסר כח ופעולת עצמות הגירושין דתלוי רק בבעל דלא נמסר כלל להשליח וכנ"ל והרווחנו בזה דעל מ"ש בראשונה דלא נקנה הכח להשליח רק בשעת מעשה יש לעורר לפי מה שהעלה הגאון בעל קצה"ח ז"ל דלא שייך לומר גיטא וחצירה באים כאחד רק בגט אשה ועבד דלא בעינן זכי' שיזכו בהגט והשחרור דרך זכי' דהנהו איתא בע"כ ולא שייך זכי' בע"כ ורק דבעינן ונתן וכיון דבאים כאחד שפיר הוי נתינה אבל היכי דבעינן זכי' כגון במתנה שכתב שטר לאחד על חצירו ונתן בו השטר ל"מ דבעינן שיהי' הזכי' מקודם דוקא עיין בדבריו ה' ז"ל חו"מ סי' ר' שהאריך להביא ראי' לזה וגם אנכי בחידושי חזקתי זה במסמורות הראיות אם כי הדבר ברור מאוד בסברא אף בלי ראי' ואכמ"ל **(מלחמות אריה הנה הקצה"ח כתב להסתפק בראובן שנתן שטר מתנה לשמעון על ביתו ונתן השטר תוך ביתו כו' מי נימא בכה"ג חצירו ומתנתו באין כאחד כמו דאמרינן ר"פ הזורק גיטה וחצירה באין כאחד ולאחר העיון נראה פשוט דכה"ג אינו זוכה דכיון דהחצר והשטר עדיין לא יצא מרשותו איך יזכה בו המקבל וגט ושטר שחרור שאני דלא בעינן שתזכה האשה בגט או העבד בהשטר שחרור אלא סגי בקבלה לחודא משא"כ היכי דבעינן זכי' בשני הדברים ל"ש לומר דבאין כאחד זהו ת"ד ע"ש ולפע"ד יש להביא ראי' מפורשת נגד זה מגיטין ל"ט ע"ב בההיא אמתא דהוי מרה שכ"מ כו' שקל כומתי' שדא בה אמר לה זיל קני הא וקני נפשיך ואמר רב נחמן דלא עשה ולא כלום ומסיק הש"ס משום דהו"ל כליו של מקנה וכתב רש"י ז"ל וקיי"ל בפ' הזהב דהלכתא כרב דאמר בכליו של קונה וכן כתבו בתוס' דמכאן מוכח דבעינן דוקא כליו של קונה דהלכתא כרב ע"ש ולשיטת הקצה"ח אינו ראי' כלל די"ל דלעולם בעלמא מהני כליו של מקנה רק הכא לא מהני דהא אין לה יד לקנות כלל כדאמרינן התם בגיטין רבא יד עבד קא קשיא לי' מה שקנה עבד קנה רבו אלא גיטו וידו באין כאחד ולשיטת הקצה"ח זה ל"ש הכא דהא בעינן שתזכה בהכלי של מקנה וזה לא אפשר דמה שקנה עבד קנה רבו ולכאורה זהו סתירה גלויה לדבריו אך אולי י"ל דרב נחמן לשטתו דאמר בנדרים מ"ח ע"ב דקני ע"מ להקנות קני דהא סודר קני ע"מ להקנות הוא וכתב הר"ן ז"ל דכי יהיב קונה סודרא למקנה אינו מזכהו בו לשום דבר אלא שיהא בו קנין בכדי שיקנה לו קרקע שלו ע"ש א"כ לשיטתי' דלא בעינן קנין גמור הי' מהני גם בעבד אי נימא דבעלמא סתם חליפין הוא בכליו של מקנה דדמי לגט דהוי כגון קבלה בעלמא ואע"ג דעיקר ראייתו של הקצה"ח מהא דכתבו גט על איסורי הנאה כשר ובחליפין אמרינן בב"מ שם למעוטי איסורי הנאה מ"מ עכ"פ זכי' גמורה נמי לא הוי לרב נחמן ומ"מ ישוב זה הוא דוחק. אמנם גוף הספק של הקצה"ח לא ידעתי להבין שאם לא מסר ליד הקונה השטר מתנה רק הניח הנותן בחצירו והקונה לא עשה שום דבר במה יזכה והאיך עלה על שכלו הטהור ז"ל להסתפק בזה ואפילו אי אמרינן הך סברא דבאין כאחד גם היכי דבעינן זכי' בשני הדברים כמו שהבאתי ראי' מגמרא דגיטין הנ"ל מ"מ בעינן שיעשה הזוכה אחד מהקנינים אבל לא היכי שאינו עושה שום דבר וכן נראה בהדי' בגיטין כ"א ע"א דאמר רבא כתב לה גט ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו והיינו משום דגיטה וחצירה באין כאחד כמו שפי' רש"י ז"ל ומ"מ משמע שהשטר מתנה נתן בידה מדלא קאמר שגם השטר מתנה נתן בחצירו וכן מבואר באה"ע סי' קל"ט סעיף י"ח כיון שקנתה החצר בשטר או בכסף או בחזקה נתגרשה ע"ש הרי בהדי' דבעינן שתעשה קנין על החצר ודברי הגאון בעיני הם תמוהין מאוד. ובדבר מה שחקר מו"ח ז"ל אי שייך לומר בענין שליחות הך סברא דהשליחות עם המעשה באין כאחד)**