ברכת רצ"ה קכג

ונחלש כח הבעל דבמת הבעל אף אי לא הוי שליחו של הבעל והבאים מכחו הגט בטל דפקעה לי' רשותא וכנ"ל וז"פ. וע"פ הדברים האלה והחזיון הזה האיר ה' את עיני לבאר הסוגיא דף כ"ט שם אשר יפלא מאוד למעיין בעין חודרת ומשכיל על דבר להבינו לאשורו: (א) דמה ענין זה דמייתי מר ברי' דר"א דמת היינו נפסק כח הבעל וכנ"ל בטלו כולם להך דמת השליח לא בטלו דאף דכולם מכח הבעל קאתי ע"י השתלשלות ממנו להשליח ומהשליח הראשון להשני וכן הלאה וכשנפסק א"כ הכח בהמקור נתבטל הכל מ"מ י"ל דכ"כ אם נפסק חבל ההשתלשלות באמצע נתבטל ונפסק ממקום שנפסק ולמטה. והרי ע"כ גם רב אשי בעצמו ס"ל הכי דהרי קאמר דאם מת השליח הראשון בטלו כולם ואף אם היו כמה שלוחים וע"כ דאף דס"ל דכל שליח בא מכח משלחו מ"מ ע"י השתלשלות בא עד הראשון וכאשר נפסק הכח בראשון נתבטל הכל וממילא כשנפסק כח הבעל המקור הראשון נתבטלו כל השלוחין ואף א"ת דמר ברי' פליג בזה על אביהו וס"ל דכולם נעשו שלוחי הבעל ממש ומיתת השליח הראשון לא מעלה ולא מוריד דנעשו לגמרי שלוחי הבעל הנה זהו רק מצד הסברא אבל אין לזה ענין להך דנפסק כח הבעל דבטלו כולם וכנ"ל. (ב) יקשה דאם נאמר דלמר ברי' דר"א ולדידן דקיי"ל כותי' כולם אינם רק שלוחי הבעל ולא של השליח כלל וכנראה לכאורה מלשון הפוסקים ז"ל ומיתת והפסק כח השליח הראשון א"כ אינו מגרע כלל דכבר נעשה השני שליחו של הבעל דאיך יכול השליח לבטל את השליח השני שעשה דמה כחו יפה לבטל שלוחו של הבעל והמעיין בפוסקים ז"ל יראה דיכול לבטלו עיין בסה"ג של מהרמ"פ ז"ל שכתב שאם השליח עושה שליח אחר במקומו משביעין אותו שלא יבטלנו ובשאר פוסקין עיין עליהם. וגם גוף הדבר קשה להצטייר בלב דאיך נעשו שלוחי הבעל אחרי שהבעל לא מינה אותם להיות שלוחין וגם בממנה בפי' שליח שיברור פלוני ל"מ לדעת הרבה פוסקים משום דתלוי בברירה וקיי"ל דאין ברירה בדאורייתא אלא שזה יש לדחות ולומר שנתן לו להשליח כח ורשותו לעשות שליח עבורו אמנם גם זה יפלא דהרי לא אמר לו שמוסר לו הכח הזה לעשות שליח בעבורו ורק שנתן לו רשות לעשות שליח אחר והיינו מכחו של השליח שאמר לו שנותן לו רשות לזה ושאינו מקפיד שימסור הגט הוא דוקא ולא אחר ומהגם דבשליח עושה שליח משכחת לה שלא נתן לו רשות כלל ורק שאמר לו הולך סתם וחלה או אף שלא חלה לכל מר כדאית לי' דבכה"ג אמרינן דלא קפיד בעל אבל היאך נימא שנעשה ע"י שליח הבעל ועוד דאם כה נאמר שבנתינה רשות מסר לו כח השליחות לעשות שליח בעבורו א"כ לפי הנ"ל דבעינן שיהי' המשלח מצי עביד בשעת עשיית השליחות בנשתטה הבעל בעת שעשה שליחו שליח שני לא יהי' כח ביד שליח השני למסור הגט גם לאחר שנשתפה הבעל וכמובן. מה דלא אשתמיט לשום אחד מהפוסקים הראשונים ואף גם האחרונים ז"ל שיאמר כן וכל זה דברים ראוים לעורר ולהשתומם עליהם אחרי כתבי זאת מצאתי להגאון בעל משנה למלך ז"ל בפ"ו מהל' גירושין הי"ו שנסתפק בזה אם יכול השליח הא' לבטל השני כיון דכולם שלוחי דבעל נינהו והביא ג"כ דברי מהרמ"פ ז"ל בסה"ג ז"ל הנ"ל והעלה מ"מ בצ"ע. אולם לדעתי אם נתפוס הדברים כמשמעם דשלוחי הבעל ממש המה הדבר פשוט דאין הראשון יכול לבטל את השני דאף א"נ דעיקר המינוי הוא מן השליח הא' שהבעל מסר לו הכח לעשות שליח עבורו וכנ"ל מ"מ איך יוכל לבטל אחר שכבר עשה שליחותו שמינה את זה לשליח הבעל ואם עשאו הבעל שליח בהמינוי לבטולי' הא לא עשאו שליח וכמובן וזה ברור] ואשר אחזה בזה לפי הנ"ל ותחלה אומר דבגוף הענין שכתבתי דלכך ס"ל להטור ודעמי' ז"ל דבנשתטה הבעל בשעת נתינת הגט הגט בטל דכיון דלדעתם ז"ל עיקר קנית הכח להשליח וחלותו הוא רק בשעת המעשה בעינן שיהי' אז הבעל המקנה ראוי להקנות והעליתי את המדומה מהך דלא תתגרשי בו אלא לאחר למ"ד יום דבעינן שיהי' הגט לאחר ל' ברשותה משום דאז הוא עיקר החלות עמש"ל באריכות קצת. אחר העיון וההתבוננות יש לעורר טובא ולומר דאדרבה מהך דלא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יש ראי' להיפך דהנה אנן קיי"ל דטלי גיטך מע"ג קרקע ל"מ ואינה מגורשת וה"ה היכי שהי' הגט אצל האשה קודם הגירושין ואח"כ אמר לה הר"ז גיטך וכמבואר כ"ז בש"ס ופוסקים וכיון דמתגרשת בהך דאמר לה ולא תתגרשי בו עד לאחר ל' יום היכי שהי' הגט בזמן חלותו בידה ורשותה עכצ"ל דלענין נתינת הבעל אזלינן בתר תחילתו שמסר הגט דנתן לה שתתגרש בו לאח"ז ונגמרה כבר הנתינה מצד הבעל דאל"כ הו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע וכנ"ל ורק דלענין קבלת האשה ל"ח קבלה וקנין רק בעת חלות הגירושין ולכך בעינן שיהי' הגט בזמן ההוא ברשותה ומה"ט יכול הבעל לחזור בו בתוך הזמן כיון דלא חשובה הגיע לידה וכמובן וכיון שכן הו"ל למימר כ"כ דלא איכפת לן מה שנפסק כח הבעל אח"כ דזהו רק מפאת הנתינה. וידעתי שיש מקום בראש לחלק ולומר דבהך דשליחות גרע טפי דקודם עשיית המעשה לא הי' רק דיבור בעלמא דמסירת הגט ליד השליח לא חשוב נתינה כלל שהוא רק שמוסר לו גט ליתן ליד האשה וקנית הכח להשליח עיקרו הוא א"כ אח"כ בשעת הנתינה ליד האשה משא"כ בהך דלא תתגרשי כו' נתן הגט לידה ואמר לה הרי זה גיטך ורק שהוא כעין שיור שלא תתגרש עד לאחר למ"ד יום. אמנם מלבד שזו סברא דקה מאוד אשר כמעט א"א לעמוד עלי' מה נעשה עדיין לדעת הפוסקים דס"ל דגם בשליח ל"מ כשאמר לשליח טלי גיטך מע"ג קרקע דלפי הנ"ל בכל שליחות בגט הו"ל כטלי גיטך מעל גבי קרקע כיון שהכח לא נקנה לו רק אח"כ כשכבר הגט בידו וכנ"ל וכמובן. אשר על כן אמינא לדון בזה מצד אחר דכיון שהכח שמסר להשליח הוא שיהי' ידו כידו ועשייתו כעשייתו וכיון שקנית הכח להשליח הוא בשעת עשיית השליח ל"ה ידו ועשייתו רק כעשייתו של הבעל עתה וכיון שנפסק כח הבעל לא מהני דנהי דלענין נתינת הכח מהבעל אזלינן בתר תחילתו וכנ"ל והוי עדיין ידו כידו מ"מ לא עדיפא יד השליח מיד הבעל עצמו דלא מהני עתה ודו"ק

ומעתה אמינא דזהו כוונת מר ברי' דר"א דבא להוכיח דהא דל"מ בנפסק בשעת מעשה כח המשלח אינו מטעם דכיון שעיקר קנית הכח לזה שעשאו שליח הוא בשעת עשית השליחות בעינן שיהי' המקנה אז בעת חלותו ראוי להקנות וכאשר כתבתי בראשונה דז"א דמצד הנותן חשוב כנגמרה הנתינה תיכף בתחילתו אף שאינו נקנה לזה רק לאח"כ וכאשר הוכחתי למעלה ולא איכפת לן א"כ מה שאין הנותן הכח ראוי להקנות אח"כ וכנ"ל. ואך יען דיש מקום לומר בשליח העושה שליח ונפסק אח"כ כח שליח הראשון דגרע טפי מהך דנתן לה גט ואמר שלא תתגרשי בו עד לאח"ז דאמרינן דלענין הנותן חשוב נגמרה הנתינה ולא חשוב כטלי גיטך מע"ג קרקע דהתם הבעל נתנו להאשה שהוא יש לו הכח ההוא בעצם ורק שאמר שלא יחול עד לאח"ז. ולכך אמרינן שפיר דעל לאח"ז חשוב נתינה משעה ראשונה משא"כ בשליח העושה שליח דגם השליח הראשון לא היה לו הכח רק מהבעל שמסר לו הכח ההיא וכיון שלא נקנה גם לו הכח רק בשעת מעשה ולא מקודם היה החסרון מצדו שלא הי' בכחו ליתן ולמסור להשני שיהי' לו הכח תיכף אחר שלא הי' לו בעצמו הכח ההוא אז ולא חשוב א"כ נגמר הנתינה תיכף מצד השליח הא' הנותן ורק בשעת