ברכת רצ"ה קכא

ורק דמ"מ נשאר להמשלח הכח לחזור בו ומצינו קנין כזה גבי כסף במטלטלין לשיטת הבעה"מ ז"ל דכל זמן שלא חזר בו ברשות הלוקח קאי ורק שיכול לחזור בו עייש"ה בדבריו היקרים ז"ל ותבין. אלא דשם הוא רק בדרבנן. אולם י"ל דמטעם אומדנא דמוכח קאתינן עלה שבודאי שייר המשלח כח החזרה לעצמו דמהכ"ת יעשה זאת שיתן כחו לאחר חנם ושלא יוכל לחזור בו או דנימא דבאמת בשעת עשיית השליחות שאומר לו שיהי' שלוחו עדן לא נקנה לו הכח להשליח דל"ה רק דיבור בעלמא ועיקר קנית השליח הוא בשעה שעושה המעש' דאז נקנה לו הכח בשעת מעשה דהוי מעשה לקנות וקניתו עם המעש' באים כאחד ועיין בקונטרס הנדפס בשמי בספרו של מ"ז הגאון רשכ"י זצ"ל חלק חו"מ סי' קנ"ו דהתחלת כל פעולה לתכלית הענין אשר רוצה לקנות במכר הפעולה שעושה כאדם העושה בשלו ובשאלה התחלת ההשתמשות זה קנינו. ובארתי בזה דברי הש"ס ב"מ דף צ"ט במשאיל קורדם דבקע בו קנאו שנדחק בו הריטב"א ז"ל דמה קנין הוא זה עייש"ה ועיין בש"ס שם דף ע"ד דסיטומתא רושם שעושין על החביות כ"א בשלו קני' ועיין בש"ס דסנהדרין דף נ"ח לענין ב"נ דקנין אישות שלהם הוא הבעילה דרק בעולת בעל יש להם ולא נכנסה לחופה וארוסה דזהו קנין הטבעי לכל עיין היטב בכל זה ותבין את אשר לפניך. וכיון שכן שפיר יכול לבטל השליחות וכמו בלאחר ל' יום דבתוך שלשים יכול לחזור בו כמבואר בש"ס ופוסקים. ומעתה אמינא דהטור ודעמי' ז"ל ס"ל כביאורי זה האחרון דהכח נקנה להשליח רק בשעת עשית המעשה ולכך דעתם דכמו דקיי"ל בהרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום בלי מעכשיו דבעינן שיהי' הגט אז בעת חלותו ברשותה או עכ"פ במקום הראוי לקנין לכל מר כדאית ליה כ"כ בעינן שיהי' המקנה בעת ההוא שפוי בדעתו וראוי להקנות דאז הוא עיקר חלות הקנין דמה"ט בעינן שיהי' ברשותה וכנ"ל וכיון שאז בשעת מעשה הוא בנדון זה חלות קנינו של השליח בהכח של המשלח ל"מ כשאין הבעל שפוי אז בדעתו והגט בטל אולם הרמב"ם ודעמי' ז"ל ס"ל כביאורי הראשון דהכא של המשלח נקנה באמת תיכף בשעת הציווי להשליח ורק שיכול לחזור בו. אבל כל זמן שלא חזר וביטל השליחות נקנה הכח להשליח משעה ראשונה ואין נ"מ א"כ אם הוא בשעת מעשה שפוי אם אין כיון דבעת שעשאו שליח הי' שפוי וכמובן ולהלן נדבר עוד בזה בעזה"י ועיין באחרונים ז"ל שנתקשו לדעת הטור ודעמי' ז"ל מהא דמבואר בירושלמי בהא דאמר הר"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד למחר ובין כך אחזו קורדייקוס דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל דבשלמא לדעת הרמב"ם ודעימי' דעיקר הטעם הוא משום גזירה דיאמרו שוטה מגרש ניחא דגם בהך דלא תתגרשי בו י"ל גזירה זו דכיון שעיקר חלות הגט הוא לאחר למ"ד יאמרו דשוטה מגרש אולם לדעת הטור ודעימיה ז"ל דהגט בטל משום דבעינן שיהי' הבעל מצי לגרש בשעת מעשה ואל"ה נגרע השליחות א"כ בהך דהר"ז גיטך ולא תתגרשי בו כו' למה לא תהי' מגורשת בנשתטה אח"כ הרי בזה מסר הבעל הגט לידה ממש ומה איכפת לן במה שנשתטה אח"כ עיין בדבריהם ז"ל שנתחבטו הרבה בזה אמנם לפי שבררתי אנכי אתי שפיר דהיא היא וכמובן. ולפ"ז מיושב מה שהקשו דלדעת הטור ז"ל אמאי כשנשתפה א"צ לאימלוכי ביה דהשליחות לא נתבטל ורק שא"י לקנות הכח ע"י המעשה בעת שטותו של המשלח וכנ"ל ודו"ק בכל זה

והנה בש"ס דקידושין דף נ"ט איתא פלוגתא דר"י ור"ל ואיכא תרי לישנא דללישנא קמא פלוגתייהו באמר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום דתנן התם ואם בא אחר וקדשה בתוך שלשים מקודשת לשני וס"ל לר"ל דזה רק בבא אחר וקדשה אבל בלא קדשה אחר וחזרה בה אינה חוזרת ור"י ס"ל דחוזרת וטעמא דר"ל משום דנתינת המעות ליד האשה כמעשה דמי ולא אתי דיבור ומבטל מעשה וללישנא בתרא פליגי בעשתה שליח לקדשה דגם בזה ס"ל לר"ל דא"י לחזור ומשום דלא אתי דיבור ומבטל דיבור עייש"ה והנה לל"ב עכצ"ל לר"ל דס"ל דתיכף בדיבורו נקנה כח המשלח להשליח מחק התורה דבזה נקנה בדיבור בעלמא ולכך לא מהני חזרה דלא אתי דיבור השני ומבטל הראשון דמהני לקנות להשליח כח המשלח דאל"כ פשיטא דמהני חזרה כיון שלא נקנה עוד הכח להשליח וז"ב. ולפ"ז לפי מה שבררתי לשיטת הטור ודעמי' ז"ל דהא דאין כותבין ונותנין בעת שטותו כשנשתטה אח"כ הוא משום דלא נקנה הכח מהמשלח להשליח רק בעת העשי' וכיון שאז הי' שוטה ל"מ והגט בטל וכנ"ל עכצ"ל דהא דקאמר הש"ס הכא הטעם לר"ל משום דסמי' בידן ואל"ה גם ר"ל מודה דאין כותבין ונותנין עד שישתפה היינו רק אי נימא כלישנא קמא בקידושין שם דבשליח גם ר"ל מודה דמהני חזרה דלל"ב גם בשוטה גמור דלאו סמי' בידן יכולין לכתוב וליתן לאלתר לר"ל דכיון דבריא הי' בעת הציווי ונקנה אז הכח תיכף להשליח לפ"ז לר"ל דמה"ט א"י לחזור בו וכנ"ל מה איכפת לן בזה שנשתטה אח"כ. ובזה מיושב מה שתמהו רבותינו בעלי התוס' בהא דפריך הש"ס בסוגין דגיטין שם לר"י מהך דשחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו דכיון דס"ל להס"ד דקודם שיכתוב ויתן יתקלקל דעתו א"כ אמאי פריך לר"י הרי גם לר"ל יקשה דבאין סמין בידן גם ר"ל מודה ולפי הנ"ל ניחא דלר"ל אין זה ברור עוד דבשוטה דאין סמי' בידן אין כותבין כו' דלל"ב בקידושין שם אין שום חשש לפ"ז לכתוב וליתן לאלתר גם בשוטה גמור דכבר נקנה כח המשלח להשליח בעת הציווי ולכך פריך לר"י דס"ל כן להדיא והבן זה

והנה כבר נודע דעת התוס' ורוב הקדמונים ז"ל דלא בעינן כלל שליחות בכתיבה דוכתב לאו אבעל ורק אסופר קאי ורק דבעינן שיצוה לכתוב מטעם דאל"ה לא הוי לשמה וכבר נתקשו בזה האחרונים ז"ל דא"נ דהא דבעינן שיהי' שפוי אח"כ הוא משום דנתקלקל השליחות דלא מצי עביד בשעת מעשה א"כ הא תינח לענין הנתינה דבעינן שליחות אולם למה אין כותבין בשעת שטותו הרי לא בעינן לזה שליחות כלל. ולכאורה עלה על לבי לומר לפמ"ש התוס' שם דף ס"ו לענין מילי לא מימסרי לשליח דאף לר"מ דס"ל דאפילו מצאה באשפה כשר מ"מ כשצוה בשליחות בעינן שיעשה כציוויו וכיון דלא חשוב שליחות פסול גם לדידי' עיי"ש וא"כ כמו כן הכא כיון שעשאו שליח לכתוב והשליחות לא מהני הגט בטל כן עלה על לבי בראשית ההשקפה. ואח"כ מצאתי להגאון מליסא ז"ל שכ"כ. ולפ"ז עלה על דעתי לומר עוד דזה דוקא בצוה ועשאו שליח לכתוב בהיותו בריא דאז הי' אפשר בשליחות ורק שאח"כ נשתטה דבזה שפיר אמרינן דקפיד שיהי' הכתיבה בשליחותו אבל בשכ"מ ובחולי שדרכה שיתבלבל דעתו בכל עת וכגון חולי טיפוס כנ"ד אדרבה י"ל דכיון דחזינן שרוצה שיכתבו ויתנו לה גט מסתמא לא קפיד בשליחות ושאם לא יהי' שפוי בשעת הכתיבה דנגרע כח השליחות לא יכתבו כיון דלא בעינן באמת שליחות בכתיבה ואין לפסול א"כ הגט בנ"ד שהי' שפוי בשעת הנתינה ורק בתוך הכתיבה נתבלבל דעתו רק לדעת הרמב"ם ודעמי' ז"ל דמטעם גזירה שיאמרו שוטה מגרש קאתינן עלה שיאמרו שבשעת הציווי היה ג"כ מבולבל משא"כ לשיטת הטור ודעמי' ז"ל דלדעתם ז"ל מאין הרגלים לחוש כלל להך גזירה דבהך דנשחטה ואחזו קורדייקוס מטעם אחר קאתינן לומר דהגט בטל וכנ"ל וכיון שכן הי' מקום לדון להקל בנ"ד לסמוך על דעת הטור ודעמי' ז"ל אחרי