ברכת רצ"ה יב

חת"י בכלל בלבם עד שניכר להם תיכף שזה חתימתם מבלי שיוכלו לחשוב ולדעת בעצמם השינויים וההבדלים אשר ע"י בא ההכרה וזה מסוג טב"ע דעדיפא טובא וכנ"ל והבן. ויש לי ע"פ כל הדברים והענינים אשר בררתי הרהורי דברים הרבה בסוגיא דהעדים שאמרו כו' דאם כת"י יוצא ממקום אחר אינם נאמנים וליראת האריכות בשגם לא צרפתים עוד כראוי בכור הבחינה אשים מחסום לעטי בזה

ואחר בירורן של הדברים האלה והחיזיון הזה נבוא לדון בנדון שאלתינו. הנה אם יש שני פאטאגראפין שידעינן בבירור שהמה צורת בעל האשה העגונה וע"י דימוי הפאטאגראפין שהביא העד מהנפטר שוה להם יש לנו סעד גדול להתיר דלדעת הטור ובעה"ת ז"ל דימוי הוי קיום מעליא מה"ת וגם לדעת ר"ש גאון ודעמי' ז"ל לדעת הקצה"ח ז"ל דימוי חשיב כסימן מובהק ומועיל גם לענין איסור תורה וכ"כ בעגונה ורק לענין להוציא ממון לא מהני מה"ת וכנ"ל [וצ"ל לפ"ז לפי מה שבררתי למעלה דהא דדימוי ל"ח רק כצירוף סימנים דדימוי כל חלק עדיף מסימנים גרועים דסימנים גרועים אפי' מאה לא מצטרפי לסימן מובהק ועיין באחרונים ז"ל שקצתם יצאו לחלק דלא כל סימנים גרועים לא מצטרפו עיין עליהם] אך אם לא נמצא רק פאטאגראפיע אחת שידעינן שהוא מבעל האשה העגונה נפל פיתא בבירא דגם בקיום דשטרות דקיל בעינן בקיום דימוי שיתקיים משני שטרות ונ"ד להא דמיא וכנ"ל עכ"ז מצאתי לאחותינו תקנה לפי מה שבררתי דע"י הכרה ל"ד לדימוי והוא מסוג טב"ע עמש"ל ביאור החילוק טעמו ונימוקו וא"כ נוכל לשות עצות להראות לאנשים צורת הפאטאגראפיא מבעל האשה עד שיהי' נקבע הציור בלבם ולאח"ז יראו להם הפאטאג- ראפיע מהנפטר וכשיכירו בהשקפה כי זהו צורת בעל העגונה תהיה לנו סעד לסמוך עליו דזה דמי להכרת כת"י דהוא מסוג טב"ע וכנ"ל

ואם אמנם לדעתי קשה לדון בשני האופנים הנזכרים להקל משום זה לבד אחרי דלדעת רבים סימן מובהק מהני גם להוציא ממון ולדעתם עכצ"ל לדעת ר"ש גאון ודעימי' ז"ל דדימוי ל"ח סימן מובהק וכמובן וגם באופן האחרון היינו כשיכירו אחרי שיראו צורת הפאטאג- ראפיא מהנפטר בלי דימוי אחד לחבירו רק בהכרה כי זהו צורת בעל העגונה קשה לסמוך על סברת הלב אם כי נראית ברורה ובשביל שאנו מדמין לא נעשה מעשה להקל בחומר איסור אשת איש. וגם בהצטרף יחד היינו שיהי' שני צורות מבעל העגונה שנוכל לדמות אליהם וגם יכירו ע"י הכרה אני חוכך מבלי לסמוך להקל ע"ז לבד ביחוד כפי אשר אראה מלשון השאלה לא למצא מבעל העגונה רק צורה אחת שאין לדון מחמת דימוי כלל ורק מטעם הכרה ובאופן האחרון שבררתי עכ"ז יש לנו עי"ז סעד גדול להתיר בצירוף עוד. צדדי היתר דאיתנייהו בנדון שלפנינו וכאשר אבאר

א) אף אי נימא דדימוי לא מהני באיסור תורה וכ"ש היכא דליכא שנים להתקיים מתוכם דל"מ גם בקיום שטרות דקיל וגם זה שמכירין אחר הראות בלי דימוי אחד לחבירו אינו מוציאו מתורת דימוי ודלא כמש"ל דבכה"ג עדיף טפי דהו"ל כטב"ע וכנ"ל מ"מ כיון דחזינן שדומה לצורת בעל העגונה וע"כ הנפטר הי' דומה לו בכל הפרטים שפיר יש לסמוך על הפאס הנמצא אצלו ואין לחוש לשאלה דהו"ל שאלה דיחיד דל"ח שהשואל הפאס לאיש שדומה אליו דמיון כזה וכנ"ל בשם הח"צ ז"ל דאף דל"ש לומר דחשיב שאלה דיחיד רק היכי שלא נעשה השאלה לזה בכוונת שואל ומשאיל ובפאס ע"כ צריך להשאיל רק לאיש שדומה לו בתואר להתוארים הנרשמים בהפאס מ"מ אחרי שהתוארים (פערזאנס בעשרייבונג) בהפאס במידה גסה כאלו והשאלה לאיש שדומה אליו בכל הפרטים כמו בהפאטאגראפיא הוא בא רק במקרה והזדמן בלי כוונת שואל ומשאיל שפיר חשוב לשאלה דיחיד דל"ח

האמנם אנכי בתשובה אחרת שדיתי בעיקר דברי הח"צ ז"ל נרגא עפמ"ש הח"מ ז"ל דבעגונה לאו דוקא לשאלה חיישינן ורק דגם למכירה חיישינן וביאור הדברים אמרתי עפ"י מ"ש הקדמונים ז"ל הובאו דבריהם בש"מ ז"ל בב"מ דהא דל"ח בכל אבידות הנמצאות למכירה הוא משום דכיון שע"כ שלו היה מידע סימניו ל"ח למכירה דמוקמינן בחזקת מרא קמא והנה בהך דהיו מוחזקים בעבד שהוא שלו וגט חקוק על ידו והוא יוצא מתחת ידה דאמרינן בש"ס דגיטין דהגודרות אין להם חזקה פסק הרמב"ם ז"ל הובאו דבריו להלכה בש"ע אה"ע סימן קכ"ד דהרי זו ספק מגורשת וכתבו הפוסקים ז"ל ומכללם הח"מ שם דאף אם היו באים לדון על העבד הי' העבד בחזקתו מהטעם דהגודרות אין להם חזקה מ"מ לענין איסור מידי ספיקא לא נפקא והיא ספק מגורשת והיינו דחזקת מרא קמא לא הוי חזקה לדון מחמתה להכריע הספק איסור. וכיון שכן שפיר יש לחוש בעגונה למכירה דהחזקת מ"ק ל"מ לענין איסור וכנ"ל ולגבי חשש מכירה אין לחלק בין דרבים לדיחיד דדוקא לענין חשש שאלה י"ל דדמי לנפילה דאין אדם משאיל רק למכוריו ושיהי' נאמן בעיניו ול"ח שהקרה כה שהאיש הנאמן הי' שמו ג"כ יוסף בן שמעון או שהי' דומה לו בסימן או בצורתו. משא"כ במכירה שלכל אדם יהי' מי שיהי' אדם מוכר. וראי' לזה מש"ס דיבמות דף קט"ו דמבואר דאי אין אותיות נקנות במסירה חיישינן למסירה דיחיד עייש"ה אולם כתבתי דמ"מ אין לדחות דברי הח"צ מכל וכל דמ"ש הח"מ ז"ל לחוש בעגונה גם למכירה אינו ברור עוד דדעת הג"א ז"ל בגיטין שם בשם הא"ז ז"ל דבהך דהיו מוחזקים בעבד שהוא שלו כו' באמת אינה מגורשת כלל וע"כ דס"ל דחזקת מ"ק מהני גם לענין איסור וגם י"ל דלמכירה ל"ח מטעם חזקה דכאן נמצא כאן הי' דמהני בעגונה לדעת הרשב"א ודעמיה ז"ל בהך דיצחק ר"ג ביבמות שם ורק לשאלה חיישינן דבשאלה לא שייך כאן נמצא כאן היה וכמ"ש התוס' ז"ל בנדה דף נ"ח ד"ה ולענין דינא תנן והארכתי בזה ואכמ"ל ועכ"פ חזי זה לאצטרופי צירוף גדול להתיר

ב) יש לומר דכיון דמחוקי הממשלה ענוש יענש הנותן הפאס שניתן לו לאחר הוא וגם השואל והמקבל הו"ל בכלל כלים דלא מושלי אינשי דלא חיישינן לשאלה או למכירה וכמבואר בש"ס ופוסקים ז"ל

ג) אף אי נימא דמ"מ ל"ד זה לכלים דלא מושלי אינשי הנזכרים בש"ס מ"מ אחרי דלא שכיח שיתן הפאס לאחר מיראת העונש וגם כשיתן האחד לא יתן רק למי שיהי' לבבו בטוח שלא יארע לו תקלה ע"י גם מכירה דמי לנפילה ושאלה דל"ח לדיחיד

ד) יש לומר דהא דהוצרכו בדימוי החתימות שיתקיים מתוך שני שטרות וגם הא דס"ל לר"ש גאון ודעימי' ז"ל דגם בכה"ג ל"ח קיום מעליא הוא רק לענין חשש זיוף דהמזייף יעשה כל טצדקי להתדמות לחת"י שלא יתבדה משא"כ היכי דאנו חוששין רק לאיתרמי וכנדון דידן

מכל הלין טעמי נלפע"ד להתיר האשה הנעצבת הלזו ובאופן שיעשו גם על דרך הכרה בלי דימוי האחד לחבירו וכאשר בררתי למעלה דזהו אחד מיסודי ההיתר וישבו ב"ד של שלשה ויתירוה וכדין כל נשאת על פי ע"א. זה דעתי ויראה כ"ת להצטרף להתירא דאיתתא דא עוד מגדולי הוראה המפורסמים כאשר מזקנים נתבונן שלא להתיר עגונה רק בצירופי דרבנן דלמטינא כו' [וגם שמו אשר