ברכת רצ"ה יא

ירדו לסוף דעתו ז"ל ועיין בש"ך ז"ל שם שכתב לדעת בעה"ת והעור ז"ל דלאו מקולי קיום הוא קיום זה ורק דהוי קיום מעליא ועיין באחרונים ז"ל שהחזיקו בדעת הב"ח ז"ל עיין בדבריהם ז"ל. ומעתה לפ"ז בנ"ד אין מקום להתיר ע"י דימוי הפאטאגראפין לדעת הגאון ז"ל ודעמי' דקיום הזה מקולי קיום היא ולא מהני היכי דצריך קיום מה"ת וכ"כ לא מהני דימוי לענין היתר אשת איש

וראיתי להגאון בעל קצה"ח ז"ל בסי' מ"ו שיצא לדון דהכרה זו שע"י דימוי דמי לסימנים ול"מ לענין קיום חת"י הלוה דאין יכול להוציא ממון ע"י סימנים ומה"ט העלה לענין איסור אף במידי דאורייתא שפיר מהני הכרה כזו עיי"ש מדברי הרב ז"ל מבואר דתפס במשלם דהכרה ע"י דימוי חשוב כסימנים מובהקים ביותר דסימנים אמצעים לא מהני באיסור תורה ג"כ. ואמינא להביא קצת סעד לזה דדימוי חשוב כסימן מובהק מדברי ר"ת ז"ל בספר הישר שכתב אהך דאין מעידין אלא עד ג' ימים וזה"ל אבל בטב"ע גמור כו' מעידין עליו אפי' לאחר זמן מרובה אבל כשסנטרו ופיו ושפתיו כו' נשחת כו' ליכא טב"ע בפרצוף פנים פדחת וחוטם שמאבד טב"ע אלא כמו סימנים בעלמא שמעיד שדומה לפרצוף פנים פדחת וחוטם של פלוני כמו סימן מובהק לדברי הכל דאורייתא אבל טב"ע ליכא והיינו דמש"ה אין מעידין אחר ג' ימים בכה"ג דנחלש הסימן דלא יחשב מובהק עכ"פ אבל אי איכא טב"ע כו' עכ"ל הצריך לענינינו מזה נראה דדימוי חשוב כסימן מובהק וכנ"ל ועיין באחרונים ז"ל דדעת רבים דסימן מובהק מהני גם להוציא ממון עיין בדבריהם ז"ל שהאריכו בזה ולדעתם עכצ"ל לדעת הגאון ז"ל דדימוי ל"ח יותר מסימן אמצעי ולא מהני א"כ גם לענין איסור תורה וגם אנכי הארכתי בזה והבאתי מ"ש הקדמונים ז"ל בהך דאמר דשב מרגניתא הוי ובסדינא הוי ציירא כתובות דף פ"ה דהסימנים ל"מ להוציא ממון דמדבריהם ז"ל אלו מוכח דס"ל דגם סימן מובהק ביותר ל"מ להוציא ממונא וכמ"ש הקצה"ח ז"ל דהתם הוי שני סימנים אמצעים דמנין הוי סימן וגם הכריכה בדבר שאין דרכו בכך הוי סימן אמצעי וכבר הסכימו הפוסקים ז"ל דב' סימנים אמצעים חשוב סימן מובהק ועוד עדיף יותר דשיתחברו ויזדמנו שני סימנים היא מלתא דלא שכיחא כלל אף אחד מני אלף ואכמ"ל

והנה גוף סברתו של הגאון ז"ל דדימוי החתימות הוא מקולי קיום ול"מ בחת"י הלוה שהקיום הוא מה"ת לכאורה נראה דל"ד לטב"ע דטב"ע היינו שמכיר שזהו הדבר בעצמו שהכירו ושלטה בו עינו טב"ע גמור משא"כ בדימוי החתימות החתימה הלזו לא ראה מעולם ורק שהוא מדמה לחת"י שנודע לו שהוא חת"י פלוני ולפ"ז לאו דוקא דימוי לחתימות אחרות אלא גם כשמעידין שמכירים שזהו חת"י פ"ופ ג"כ לא הוי קיום מעליא לדעתו ז"ל דגם בזה לא ראו חתימות אלו שבשט"ח ורק שראו חת"י של העדים ומדמין חת"י שבשט"ח זה להחת"י שראו כבר וזה ל"ח קיום גמור לדעת הגאון ז"ל ומה לי אם מדמין תח"י לחת"י שבשטרות אחרות שנתברר שהוא חת"י ומה לי אם מדמין להציור שבלבם שראו כבר חת"י העדים האלו כן עלה לכאורה על לבי וכן נראה שהבין כמו כן הט"ז ז"ל שכתב על דברי ר"ש גאון ז"ל הנ"ל שמתשו' הרמב"ן ז"ל הובא ביו"ד סי' רכ"ח משמע שגם לענין דאורייתא מהני הכרה בכה"ג שהיינו שבנשבע שלא לעשות דבר פלוני בלתי רשות איש פלוני כתב הרמב"ן ז"ל דגם אם נתן לו רשות בכת"י והוא מכיר שזהו חת"י מהני. ולכאורה מה ראי' הרי התם לא מיירי שמכיר ע"י דימוי אלא ודאי שדעת הט"ז ז"ל דאין לחלק בין דימוי לחתימות אחרות למכיר חת"י לדעת הגאון דגם זה רק דימוי הוא שלא ראה וידע חתימה זו ורק שמדמה להציור שנשאר מחת"י בלבו ודא ודא א"כ אחת היא וכנ"ל

אולם אחרי אשר התבוננתי ראיתי דא"א לומר כן דאם כה נאמר ל"מ לדעת הגאון ז"ל לענין קיום חת"י הלוה רק כשיבואו עדים ויעידו שראו שחתם שטר זה דדימוי וכמו כן הכרה שמעידין שמכירין חת"י לא מהני לפ"ז לדעתו ז"ל וכנ"ל וזה דבר זר מאד ולא אישתמיט לשום אחד מהפוסקים ז"ל שישמיענו חידוש גדול כזה. ועוד יקשה לפ"ז דהרי כשמקיימים ע"י דימוי החתימות בעינן שיתקיים מתוך שני שטרות ואי נימא דמה שמכירים החתימות אינו נחשב טב"ע רק דנחשב בכלל דימוי שמדמין חת"י שבשטר עם הציור שנקבע בלבם מחת"י וכנ"ל גם בעדות ההכרה הו"ל לומר דל"מ רק כשראו שני פעמים חת"י כמו בדימוי החתימות והיינו צריכים לשאול ולדרוש את המכירים חת"י אם ראו שני פעמים חת"י וזה לא עלה על לב אדם מעולם

ואשר ע"כ אמינא לבאר טעמו של הגאון ז"ל באופן אחר. והתבונן. דהנה כל עיקר ענין טב"ע הוא בא מהשינויים והבדלים דקים והרבים שמיוחדים בזה הדבר צורת אדם הלזה וכדומה אשר בהם נבדל הוא מזולתו והנה כל הבדל ושינוי בפ"ע הוא עפ"י רוב רק כסימן גרוע ובסימנים גרועים לכ"ע אפי' מאה אינם מצטרפים שיחשב כסימן מובהק. וגם מאה סימנים מובהקים ל"מ בד"נ שאם אמרו סהדי פלניא דהאי סימנא והאי סימנא קטל גברא לא קטלינן ליה דאף מאה סימנים לא מהני לדון דיני נפשות על פיהם. וצ"ל דעדיפתא דטב"ע דמהני בד"נ מסימנים הוא דבסימנים כל סימן וסימן הוא ענין בפ"ע וצריך המכיר לחשוב ולהתבונן על כל אחד אם יש כזה בדיוק באדם הלזה משא"כ בטב"ע ע"י ההבדלים הרבים ניכר הוא מיד למכיריו כי זה הוא ולא אחר והמכירים בעצמם א"י במה יובדל זה מזולתו ולא ידעו לחשוב כי אם מהשנויים בפרטים וגם יש שינויים דקים למאוד שאין הדמיון תופס לדעתם בפרטות ורק דרך כלל נתפס בהמחשבה והדמיון עד שלא יפול בחוש הראות שום ספק וזה עדיפתא דטב"ע שנתפס הכל בכלל בהמחשבה וכח המדמה ושלטא בי' עינא כ"כ עד שבלי ישוב בהשקפה ראשונה מכיר שזה הוא. ומעתה אמינא דזהו החילוק לדעת הגאון ז"ל בין הכרת חת"י לדימוי החתימות דבדימנו לא נקבע מעולם שום ציור בלב דרך כלל ורק שמדמוי עתה כל אות או כל חלק ממנו להחתימות שבהשטרות האחרות ומזה יראו וישפטו שזה הוא ג"כ חת"י וז"א רק כצירוף סימנים משא"כ בהכרה שע"כ נקבע כ"כ ציור **(מלחמות אריה משום שעיקר צורה חשוב רק בדומה ממש. ולהכי שפיר הקשה ר"ת דהא צורה שלימה בולט הוא אסור. ומעתה לפ"ז יש הוכחה דע"י צורה בולט מכירים בטוב את האיש בטב"ע מי הוא ואיזה הוא. כמו שמכירים ע"י פניו בעצמו. אבל ע"י צורה שאינו בולט אינו ניכר כל כך ויש מקום לטעות. ובודאי לא עשה אברהם ע"ה צורה כזה. אך כל זה אינו ראיה לענין פאטאגראפיא או קונסטמאהלערייא אשר יוכל להיות שאי אפשר להעשות על מטבע. רק צורת בולט או שוקע אבל לא כעין פאטאגראפיא או קונסטמאהלערייא ובפרט שעינינו רואות אשר הפאטאגראפיא או הקונסטמאהלפרייא הנעשית ע"י אומן מומחה ניכרים היטב בהשקפה ראשונה בלי שום נדנוד ספק כלל ואפילו ילדים מכירים אותם ואנכי לא באתי רק לעורר:)**