ברכת רצ"ה קיז

דמידך ילפינן שיניח בשמאל כל אדם דוקא איטר א"י להניח כלל דבעינן שיהי' ג"כ הקשירה ביד שכותב בה: אולם גם לפי"ז לא נוכל לאוקמי הך דאיטר מניח בשמאל כל אדם כת"ק דלדידי' לפ"ז איטר א"י להניח כלל וגם מוכח משתי ברייתות אלו דלא ס"ל כת"ק אלא או כר"נ מוקשרתם או מידכה כרב אשי ונקל עכ"פ קצת הקושיא על הר"י מפריז דלא הוי ר"נ עכ"פ יחיד נגד רבים ואך דמ"מ יפלא דמנ"ל להנך פוסקים להחליט דעיקר הטעם מהך דוקשרתם וכתבתם ולגזור אומר בשביל זה דעיקר בכתיבה תלוי ולא כהך דרשא דר"א מקרא דידכה יד כהה דאין יתרון כלל למעשה הכתב וברובא תליא מילתא דאם רוב מעשיו בשמאל ימינו הוא יד כהה וכנ"ל לדעת החולקים. והנראה לדעתי דהנה בש"ס דבכורות דף מ"ה פליגי רבי ורבנן לענין עבודה בשולט בשתי ידיו דרבי פוסל וחכמים מכשירין וקאמר הש"ס התם דפלוגתייהו הוא דרבי ס"ל דכחישותא הוא בימין ורבנן ס"ל דבריותא הוא בשמאל וידוע דהלכ' כחכמים וא"כ יקשה דאי נימא כדרשא דר"א דבעינן שיניח ביד כהה דוקא אמאי פשיטא להש"ס דבשולט בשתי ידיו מניח בשמאל כל אדם דכיון דקיי"ל כחכמים דבריותא היא בשמאל ח"כ כל כה"ג לית לי' לזה ששולט בשתי ידיו יד כהה כלל וא"י להניח כלל לא בימין ולא בשמאל ומדמסיק הש"ס הכי יצא להם להר"י מפריז ודעמי' ז"ל דליתא להך דרשא דר"א ורק מוקשרתם וכתבתם ולכך בשולט בשתי ידיו יכול להניח בשמאל ולקשור בימין שכותב בה ודו"ק: אולם אחר ההתבוננות ראיתי דאין מזה עזר נגד דעת רוב הפוסקים החולקים על הר"י מפריז ז"ל דבאמת בפרשת קדש כתיב ידך ורק בפרשת והי' כי יביאך כתיב ידכה בה' וא"כ שפיר י"ל דגם לת"ק ס"ל הך דידכה יד כהה ורק דס"ל דלענין הנחה בשמאל מידך סתם ילפינן דידך זו שמאל ודרשא דיד כהה אתי לגלויי דשמאל משום יד כהה הוא ולכך איטר מניח בימין כל אדם גם לדידי' ומ"מ מדכתיב ידך בפ' קדש בלי ה' ילפינן דמי שאין לו יד כהה כגון בשולט בשתי ידיו מניח בשמאל כיון דמ"מ לא הוי יד שבכח כמו באיטר ולזה כתיב ידך סתם דזו שמאל. גם לר"י החורם יש לומר הכי דמידכה ילפינן יד כהה וידך דפרשת קדש אתי לשולט בשתי ידיו דאין לו יד כהה ומ"מ שולט בשתי ידיו מניח בשמאל ולא בימין כיון דמ"מ יש גילוי מהך דידכה דרוב בני אדם מניחין בשמאל. א"כ כיון שאין בו יתרון כח לשמאל על ימין הדעת נותן דהך דידך אתי שיניח כשאר ורוב בני אדם. ויש לי בזה הרהורי דברים הרבה בהך דמכילתא פ' בא לענין גידם שהאריכו האחרונים ובראשם המ"א ז"ל ואכמ"ל בשגם לא הבאתי עוד כל רעיוני בזה במצרף הדעת והתבונה: אמנם אף אם נניח כל זה ונחליט דעיקר הטעם משום דרשא דוקשרתם וכתבתם כו' אינו מוחלט עוד לדעתי לומר בשביל זה דרק בכתיבה תליא מילתא שיניח ביד שכנגדה. דבאמת מהך דוקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין אינו דרשא גמורה לענין הנחה שתהיו בשמאל דוקא דאינו דרשה רק לענין הקשירה שתהיה בימין דוקא אבל מ"מ הרי יכול להניח ג"כ בימין ולקשור ע"י אחר בימין הקושר דלזה שפיר מהני ע"י אחר וא"צ לקשור דוקא בעצמו וכדאמרי' בהך דחבר שהיתה אשתו קושרת לו תפילין בזרועו בע"ז דף ל"ט ורק שהוא גילוי מילתא דהך דידך היא בשמאל דמסתמא קושר בעצמו וח"כ כמו כן אין ראיה דנלך בתר כתיבה דוקא. דהתורה דברה ברוב ב"א שכל מעשיהם בימין ועיין ברש"י ז"ל שפירש הך דמה כתיבה בימין כו' דרוב ב"א כותבין בימין דלכאורה מה בעי רבינו בזה. ולפ"ז י"ל דכוונתו לזה שבררתי דהוא רק גילוי מילתא אהך דידך ולא תליא בכתיבה ורק באיטר לגמרי שמאל דידיה הוא ימין וכמו שפי' רבינו ז"ל לקמן בהך דאיטר עייש"ה. ולכאורה חשבתי בראשית ההשקפה דזה ראי' ברורה מפירש"י ז"ל. אולם אחרי העיון ראיתי דיש לומר דכוונת רש"י ז"ל הוא רק לענין שולט בשתי ידיו דלא נימא לפ"ז דמניח וקושר באיזה יד שירצה ורק דיש לילך אחר רוב בני אדם. אבל מ"מ אין ראי' שרבינו ז"ל לא ס"ל דאזלינן בתר כתיבתו [ולפ"ז אין לומר לת"ק דדריש ג"כ הך וקשרתם וכתבתם לענין הנחה דאין זה רק גילוי להך דידך היינו שמאל ולדידיה בלא"ה ידך זו שמאל וא"כ איטר אי לאו דנימא דס"ל הך דידכה כו' הי' מניח בשמאל כל אדם לדעת הסמ"ג וסה"ת וכמובן] ודוק בזה

ועדיין יש מקום בראש לומר דעיקר הך דמה כתיבה בימין אף קשירה בימין לאו לקשירה אתי שצריך לקשור בימין דוקא ורק שעיקר הלימוד הוא שיניח באופן זה שהקשירה תהי' בימין והיינו שההנחה תהי' בשמאל אבל על הקשירה גופא אין נ"מ אי בימין או בשמאל והיינו דאם קשרו אחר על ידו יכול לקשור באיזה יד שירצה [ולכאורה כן משמע מדלא אשתמיט לא' מהפוסקים ז"ל שישמיענו חידוש דין זה שהקשירה צריך להיות בימין דוקא] וא"כ שפיר י"ל דרק בכתיבה תליא מילתא שיניח ביד האחר ולא ביד שכותב בה וכדעת הר"י מפריז ודעמי' ז"ל. ולכאורה אמרתי להמתיק הדבר יותר דהנה כבר נודע מחלוקתן של ר' אלי' ור"ת ז"ל דר"א מצריך לקשור בכל יום וכדאמרינן מנחות דף ל"ה לענין ברכה משעת הנחה ועד שעת קשירה ור"ת חולק ופי' דקשירה דהתם היינו ההידוק שמהדקו והביא ראיות לדבריו אלה. ובתוס' מנחות שם רצו בתחלה לומר דמסתברא כדברי ר"ת בתפילין של ראש וכר"א בתפילין של יד. דבתפילין של יד כתיב וקשרתם לאות על ידך דמשמע שקושר בשעת ההנחה ודייקו לזה ג"כ מהך דהכא דכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל ואם הי' קושר תחילה ואח"כ מניח אין ראי'. אבל תפילין של ראש לא צוותה התור' לקשור והקשר שלה היא הלכה למ"מ ואח"כ מסקו דאין חילוק דגם בשל יד לא בעי קשירה בכל יום עייש"ה שהאריכו בזה וכן פסקינן אנן להלכה דבין בשל ראש ובין בשל יד א"צ לקשור בשעת ההנחה עיין כ"ז בפוסקים ז"ל. והנה לפ"ז עכצ"ל דס"ל דהך דוקשרתם בתפילין של יד ג"כ היינו רק ההידוק שמהדקו בזרועו ולא צוותה תורה כלל על הקשר ורק שגם קשר של יד וצורתו הוא הלמ"מ כמו בתפילין של ראש וע"ז קאמר הכא דכיון דקשירה דהיינו ההידוק בימין הנחה בשמאל וכיון שכן דאין הקשירה דקרא רק ההידוק שהוא צורך לההנחה ואינו ענין ומצוה בעצמו שאינו מוסב על הקשר של התפילין שנאמרה דמותו וצורתו מסיני לא מסתבר לכאורה לומר שהקפידה תורה שיהי' נעשה בימין דוקא. ועכצ"ל א"כ לפ"ז דהך דמה כתיבה בימין אף קשירה בימין מוסב רק לענין ההנחה שיניח באופן שתהי' הקשירה בימין שההנחה תהי' בשמאל אבל על הקשירה גופא אין נ"מ ואם קשרו אחר על ידו א"צ לקשור בימינו דוקא וכנ"ל: ואמינא לכאור' להביא קצת ראי' לזה דההידוק אינו מצוה בעצמותו מהך דחבר שקושרתו לו אשתו תפילין בזרועו ואי נימא דהקשירה דהיינו ההידוק הוא מצוה בעצמותו איך תוכל אשה לקשור הרי לאו בת חיובא היא דהרי גם כתיבה ממעטינן מה"ט בנשים משום דכתיב וקשרתם וכתבתם דכל שאינו בקשירה היינו בההנחה אינו בכתיבה וכ"ש דהול"ל הכי לגבי הקשיר' עצמה אלא ודאי דאין הקשיר' דהיינו ההידוק מצוה בעצמותו ורק שהוא צורך ההנחה והמצוה הוא רק ההנחה וכל שנעשה ההידוק יהי' באיזה אופן שיהי' שפיר דמי וז"ב. אולם אעפ"כ כתבתי רק שיש קצת ראי' דיש לומר דהחבר הי' סובר כמ"ד לילה ושבת זמן תפילין ונשים חייבות ג"כ בתפילין דלא הוי מ"ע שהזמן גרמא וכמבואר ועכצ"ל כן לדעת הר"א ז"ל וכמובן, ויש לדבר עוד הרבה