ברכת רצ"ה קטז

נדר להך דסוטה מאוסה בעיניו עיין בדבריו ז"ל אבל מ"מ דמי להך דנשא בתה והבן. ואין לומר דכיון דהא דאסרו חכז"ל גם בגמלתו הוא משום דשמא תגמול אותו קודם זמנו כדי שתוכל להנשא אם נקיל בכה"ג יותר יש לומר דהיכי שטוען שוגג הייתי די בהפרשה חזר חששא דשמא תגמול אותו למקומו דז"א דכבר העליתי במק"א דכל היכא דאיכא איסור לכתחלה הוי לי' מילתא דלא שכיחא דלא גזרו ביה רבנן וא"כ פשיטא דלא חיישינן דשמא תגמול את בנה כדי שאם תנשא באיסור ומשקר לומר שהי' שוגג יהיה די בהפרשה וזה ברור. ובאמת לפי"ז היה לנו בנ"ד לומר דא"צ הפרשה ג"כ אלא שקשה להקל כ"כ. אמנם זה אמינא דפשוט וברור דדי בהפרשה וא"צ לגרשה וכנ"ל. וראיתי להגאון בעל נוב"י ז"ל שהמציא חשש חדש דשמא תהי' צריכה למסמסו בביעי וחלב ובעל לא יהיב לה ולא יהי' בידה למסמסו דמה שקנתה אשה קנה בעלה אולם לדעתי אי אפשר לומר כן דא"כ נאמר למה הוצרך לומר דהא דגם גמלתו אסורה היא משום דשמא תגמול את בנה דבלא"ה יש חשש שלא תוכל למסמסו ואם נבוא להעמיד חששא זו של הגאון נוב"י ז"ל ע"כ צ"ל ולחלק בין היכא שגמלתו סמוך לנשואיה ובין היכי שגמלתו כבר והוא בריא אולם וא"צ למסמסו ולכך הוצרך לטעמא שמא תגמול אותו לאסור גם בכה"ג. אולם גם לפ"ז אין נ"מ בנ"ד דכפי אשר רואה אנכי מלשון השאלה כבר גמלתו זה זמן רב. בהא סלקינן דדי בנ"ד בהפרשה ואינו חייב להוציאה בגט והנלע"ד כתבתי: סימן מז לכבוד הרב המאה"ג חו"ב בחדרי תורה חכמתו פני תאירה כ"ש מו"ה אהרן הלוי נ"י אבד"ק טשודנוב

תוכן השאלה באיטר שעושה הכל בשמאל ורק שהרגיל לכתוב בימין ומניח תפילין בשמאל כדעת הר"י מפריז ז"ל דאזלינן בתר כתיבתו דנהיגין כוותי' וכמבואר ברמ"א ז"ל סי' כ"ז וכדעת הסוברים דגם בהורגל כך דינא הכי ורק שעתה רצונו להיות סופר סת"מ ורואה שכותב בנקל יותר בשמאל מבימין ורצונו לכתוב אשורית בשמאל. ושאלת כת"ה סובב הולך על שני ענינים לענין שיהי' סופר ולענין הנחת תפילין אם יכתוב אשורית בשמאל וכתב מושיטא בימין. ונבא לחקור אחר מקור הדברים לבררם בשרשם. הנה נודע דדברי הר"י מפריז ז"ל לאו ד"ה היא כאשר כבר הובא בש"ע שם דעת הרא"ש וסה"ת ז"ל דכל שכל מעשיו בשמאל אף שכותב בימין מניח תפילין בשמאלו שהוא ימין כל אדם ומחלוקתן תליא אי ילפינן דתפילין בשמאל מוקשרתם וכתבתם דהקשירה יהי' דומיא דכתיבה שהוא בימין וממילא שההנחה הוא בשמאל. וא"כ עיקר הדבר תלוי בכתיבתו או דיליף לה מידכה יד כהה וכל שרוב מעשיו בשמאל מקרי הימין יד כהה אף שכותב בימין דאין יתרון לפ"ז למעשה הכתב על שאר מעשיו וכמבואר כ"ז למעיין בפוסקים ז"ל ואחרי ההנחה הזאת מצאתי וראיתי דרבו החולקים על הר"י מפריז ז"ל ודעמי'. דמלבד הרא"ש וסה"ת ז"ל הנה הרמב"ן ז"ל בחידושיו למס' יבמות דף ק"ד כתב להדיא דעיקר הלימוד דתפילין בשמאל הוא מידכה יד כהה וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושי חולין דף צ"ב עיי"ש ואחריהם החזיק הר"ן ז"ל בחולין שם דעיקר הטעם דתפילין בשמאל מידכה יד כהה עיין עליו. והנה בגוף הדבר אם אמנם כי מה מני יהלוך להכריע בין גדולי המורים רבותינו ומאורינו הקדמונים ז"ל. אולם אחרי רואי כי החולקים על דעת ר"י מפריז ז"ל רבים מהעוזרים לדעתו ז"ל ולעומת זה נהוג עלמא כדעת מהר"י מפריז ז"ל וידוע דברי הירושלמי אם הלכה רופפת בידך פוק חזי מה עמא דבר אמרתי לבוא ולירד לעומק הענין. ומראש צורים אראנו מדברי הש"ס תמן תנינן בש"ס דמנחות דף ל"ו ידך זו שמאל כו' או אינו אלא ימין ת"ל אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואומר וכו' ר' יוסי החורם אומר מצינו ימין שנקרא יד שנאמר וירא יוסף כו' ואידך יד ימינו אקרי יד סתמא לא איקרי ר' נתן אומר א"צ הרי הוא אומר וקשרתם וכתבתם מה כתיבה כו' וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל וקאמר דר"י החורם נפקא לה מהא דר"נ רב אשי אמר מידכה בה' כהה כתנאי וכו'. והנה לכאור' יקשה לדעת הר"י מפריז ודעמי' ז"ל דמנ"ל לומר דעיקר תלוי בכתיבה דכיון דלת"ק דיליף מידך דאינו אלא שמאל. וכ"כ לרב אשי דיליף מידכה יד כהה פשיטא דאין יתרון להכתיבה א"כ מנ"ל לפסוק כטעמא דר' נתן דיליף מוקשרתם וכתבתם ולומר מהאי טעמא דהעיקר דבכתיבה תליא מילתא שלא כת"ק ושלא כר"א דבתראי הוא וזה דבר שראוי לעורר עליו. והנראה דס"ל להנך פוסקים דגם ת"ק אית לי' הך דרשא דוקשרתם וכתבתם ורק דס"ל דבלאו הך דרשא נשמע דהנחה בשמאל דידך זו שמאל ורק דהך דוקשרתם וכתבתם אתי לזה דהעיקר הא דבעינן שמאל הוא מה"ט דקשירה דומיא דכתיב' וא"כ עיקר בכתיבה תליא מלתא. אבל מ"מ מוכח ע"כ דלא ס"ל דידכה יד כהה דא"כ ליתא כלל להך דידך זו שמאל דהרי כתיב יד כהה ועלה על לבי להביא ראי' לזה דהנה בש"ס דמנחות שם איתא ת"ר אטר מניח תפילין בימין שהוא שמאלו והתניא מניח בשמאלו שהוא שמאל כל אדם אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו ולכאור' יקשה דלמה הוצרך לאוקמי הך ברייתא דאיטר מניח בשמאל כל אדם בשולט בשתי ידיו דזה באמת דוחק גדול דלשון איטר לא משמע הכי ואמאי לא מוקי לה כת"ק דיליף לה דהנחה בשמאל דידך היינו שמאל וכיון דנאמר בפי' שמאל בקרא איטר שוה לכל אדם בזה וכאשר התבוננתי בזה ראיתי דלענין חליצה דילפינן רגל רגל ממצורע דחלץ בימין דוקא נחלקו הפוסקים ז"ל בחליצת איטר דדעת הרמב"ן ז"ל דאינו חולץ כלל וכדאמרי' הכי לענין עבודה דהוי בימין דאיטר פסול ודעת קצת מחכמי הצרפתים דספיקא הוי אי חולץ בימין כל אדם דבתר ימין דעלמא אזלינן אי בתר דידיה אזלינן וכדמבעי' לן בחולין דף צ"ב לענין גיד הנשה אית לי' לעוף ועגיל לבהמ' ולא עגיל מאי וסלקא בתיקו וחולץ בשתיהם. ודעת הסמ"ג וסמ"ק ז"ל דחולץ בימין כל אדם דבזה כיון דכתיב ימין בהדיא בתר ימין דעלמא אזלינן. ובהך דעבוד' פסולו דאיטר משום מום הוא [וגם להך דגיד ל"ד ונרא' דס"ל דהתם הטעם משום דבעינן כף דומיא דיעקב כף עגיל. ומספקא לן או דומיא דמינו והיינו דעלמא או דידי' אזלינן משא"כ היכי דכתיב ימין בהדיא] ויש כותבין בהיפוך דחולץ בימין דידי' וג"כ מטעמים הנ"ל ורק דלדעתם שמאל דאיטר מקרי ימין ועיין כ"ז בפוסקים וביש"ש יבמות הכריע דהעיקר כדעת הסמ"ג ודעמי' ז"ל דימין כל אדם עיקר ורק לחומרא יש לחלוץ לכתחיל' בשתיהם עיין בדבריו ז"ל ולפי הנ"ל עיקר קושית הנ"ל היא רק לדעת הסמ"ג ודעמי' ז"ל דלדעתם גם בהך דתפילין לת"ק דיליף מידך זו שמאל איטר מניח בשמאל כל אדם ושפיר הו"ל לאוקמי ברייתא שני' כת"ק וכנ"ל ומזה מוכח דס"ל להש"ס דגם לת"ק ס"ל הך דוקשרתם וכתבתם וא"כ כיון דגלתה תורה דבכתיבה תליא מילתא איטר מניח בשמאל כל אדם גם לדידיה וכיון דלת"ק ולר"נ דרשינן הך דוכתבתם ולא מידכה יד כהה וכנ"ל דת"ק ע"כ לא ס"ל יד כהה דאל"כ ליתא כלל להך דידך זו שמאל דבפי' כתיב יד כהה לכן פסקו דעיקר בכתיבה תליא. ובאמת כי יש לומר לת"ק בהיפוך דמהך דוקשרתם ילפינן דבעינן שהקשירה יהי' דוקא ביד שכותב בה ומ"מ בעינן ג"כ שמאל כל אדם דוקא בהנחת תפילין מקרא דידך זו שמאל וכנ"ל לדעת הסמ"ג ודעמי' ז"ל ונ"מ לפ"ז בהך דוקשרתם דאיטר א"י להניח לא בימין ולא בשמאל דכיון