ברכת רצ"ה קטו

לגרשה בגט אחר ולהתירה עתה מעכשיו. דלא דמי להך דהרא"ש ז"ל דהתם היא מגורשת גמורה מבעל' ולא נשאר אצלו עליו שום כח אף קנין להאיסור שהתירה לעלמא ואף לאותו פלוני ורק שאסור' להנשא לו מחמת התנאי דמלתא אחריתא היא. משא"כ בנ"ד אף שהיא מגורשת מעכשיו ממנו ולא נשאר אצלו קנין האישות מ"מ נשאר בידו קנין האיסור וכיון שנשאר בידו קנין זה שפיר י"ל דיכול לגרשה בגט חדש לנתק קנין האיסור. ואמינא להביא ראי' ברורה לזה מהא דאמרי' בפ' השולח במפקיר עבדו דיצא לחירות וצריך גט שחרור דחזינן א"כ דאף שנתרוקן רשותו מהעבד דמה"ט אמרינן התם דהפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה להשיא בת ישראל דכיון דנתרוקן רשותו מהעבד ולא נשאר אצלו רק קנין האיסור א"י להורישו לבניו מכל מקום הוא עצמו שנשאר אצלו קנין האיסור יכול לשחררו ע"י גט שיחרור להתירו בבת ישראל וה"ה אם כן הכא בגט אשה וזהו ראיה נכונה לדעתי: שוב מצאתי שהגאון בעל הלבושים ז"ל בתשובתו בענין גט שכ"מ הובא בתשו' מהר"ם לובלין ז"ל סי' קכ"ג שנסתפק בזה ואין ולאו ורפיא בידו ועיין בשני תשובותיו שם ועכ"ז אנכי על משמרתי אעמוד דמהני גט בכה"ג וכאשר הבאתי ראי' ועזר מהך דמפקיר עבדו וכנ"ל ודו"ק. וכמשל שמשלו חכמים דצייד כו' משכח רברבי שקיל משכח זוטרי שקיל אמינא דבזמנינו אלה אחר תקנת וחדרגמ"ה דגירושין בע"כ יש לצרף בנ"ד שלא יצטרך לקדשה. דעת מהר"מ מינץ ז"ל דבגט בפ"כ אין הגט כלום ובאמת שכן מבואר להדיא בגוף התקנה המובא בתשו' מהר"ם ב"ב ז"ל וא"כ בנ"ד אחרי שהאשה לא נתרצית רק לגירושין גמורים שיתירה מעכשיו והוא לא התירה רק לאחר ג' שנים מטעם התקנה אין הגט כלום ופשיטא שיכול לגרש' מחדש ודו"ק בזה. סיומא דהך פסקא לדעתי דהיכא שבעל' כהן שא"א שיקדשנה עתה יש להתיר ע"י שיגרשנה בגט אחר שנית. ואף באשת ישראל בדיעבד שכבר גירשה שנית והתירה מעכשיו ואין הבעל לפנינו אין לעגן האשה כלל בשביל זה ואך לכתחיל' אחרי שע"כ צריכה לגט שני לרווחא דמילתא יש לעשות עצהיו"ט שיקדשנה ויגרשנה וזה ברור אצלי לדינא. ויש לי הרהורי דברים עוד לומר דאין שום תועלת יותר בכה"ג במה שיקדשנה לפמ"ש בחידושי לבאר דברי הש"ס גיטין דף פ"ג דמודה ר"א במגרש את אשתו כו' חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו דאין הטעם דנפקע אישות הראשון לגמרי בנשואי' להשני דאין שני ענייני וכח אישות יכולין לחול על אשה אחת ורק עיקר הטעם דענין גט הוא הורקת כח ורשות הבעל לעלמא ובחוץ מפלוני להשאר שהתירה להם וכשנשאת למי שהתירה לו נתרוקן כל כחו של הבעל הראשון ובארתי עפ"ז דברי התוס' לעיל מזה שם שהקשו אהך דקידשה ראובן חוץ משמעון ושמעון קידשה סתם דהוי אשת שני מתים דכיון ששמעון קידשה סתם אמאי לא פקע אישות דראובן וכדאמרינן בהך דגירשה חוץ מפלוני ונשאת לאחר דפקע אישות הראשון ודבריהם בתירוצם באו סתומים. ולפי הנ"ל יתבאר כמין חומר דדוקא בגט אמרינן הכי דעיקרו של גט הוא בא לנתק ולהרחיק כל כחו של המגרש להאחרים שהתירה להם משא"כ בקידושין שבאים לאסור ורק שלשמעון לא אסר' אבל אין כאן ניתוק להרקת רשות וכל כח האישות שיש לו באשה זו לגבי אחרים ובזה יובן מ"ש הרשב"א ז"ל דבהך דקדשה חוץ משמעון אף דתפסו קידושי שמעון מ"מ אסורה לו משום צד האישות שיש לראובן באשה זו לגבי אחרים והרי בנתגרשה חוץ מפלוני לר"א מותרת לגמרי להאחרים. ולפ"ז ניחא דבגט עם קידושי השני נפקע אישות הראשון לגמרי משא"כ בקידושין וכנ"ל והארכתי בזה ואכמ"ל. ולפ"ז עכצ"ל לדעת הרא"ש ז"ל דהא דמהני בהך דע"מ שלא תנשא לפלוני שיקדשנה ויגרשנה דמה מועיל לכאור' הגט השני לגבי האיסור הבא מכח קידושיו הראשונים אחר דלגבי עצמו לא הי' צריך להורקת וניתק הכח אישות הראשונים הוא משום דכיון דע"י הגט הראשון התירה לעלמא גם לגבי דידי' חשוב נתרוקן רשות וכח האישות הראשוני' ועם קידושיו השניים פקע לה אישות הראשונים לגמרי וכנ"ל בהך דנשאת לאחד מן השוק ומת כו'. ומעתה בכה"ג דנ"ד שלא התירה כלל לעלמא עתה לא מהני קידושיו השניים לענין שיפקע כח האישות הראשונים וכמובן. והרבה יש לדבר בזה אולם לא באו עוד הדברים אצלי בכור הבחינה כ"ד ידידו: סימן מו אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאה"ג מ' צבי הירש אקנער ני' ראב"ד ומ"ץ דק' בולקאמין

תוכן השאלה באלמנה שהיתה מינקת וגמלתו להולד ואח"כ נשאת לבעל תוך כ"ד חודש והבעל השני אומר שלא ידע משום חשש איסור כי הוא איש פשוט והאשה אומרת שאביה עשה שאלת חכם והתיר לה וכנראה שאביה לא הגיד להמורה שהיא מינקת והשיב המורה לפ"ד שתמתין צ"א יום ונחלקו שם אם צריך לגרשה או די בהפרשה ואען ואומר וזה החלי בעזה"י הנה ידוע מחלוקת הפוסקים ז"ל אי בשוגג די בהפרשה וכי רבו החולקים על הא"ז ודעימי' ז"ל שהקיל בשוגג. וכאשר נרד לעומק הענין נראה דזה תליא דאי נימא דהא דהחמירו חז"ל שיהי' צריך להוציא דוקא הוא משום קנס דקנסוהו חז"ל שלא יהי' די בהפרשה ורק שיוציא דוקא שלא יועילו מעשיו פשיטא דזה לא שייך בשוגג דקיי"ל בכ"מ דלא קנסו שוגג אטו מזיד. אולם אי נימא דהטעם שצריך לגרשה הוא משום דחיישינן שמא יבא עליה ועיין תוס' יבמות דף ל"ו ד"ה ולא קתני כו' שכתבו זה לעיקר הטעם ומהאי טעמא במעוברת ומניקת חבירו דשותות לרבנן דיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן ולא תני להוציאה דהתם כיון שהיא סוטה לא חיישינן שיבוא עלי' ויעבור על איסור תורה ודי בהפרשה עייש"ה בשוגג יוציא דוקא דאף דאם באמת הי' שוגג לא הי' לנו לחוש שיבא עלי' עתה בשאט נפש באיסור מ"מ יש לחוש דשמא שקר בפיו במה שאומר ששוגג הי' ורק דבאמת מזיד הי' דאף דלענין קנס ל"ח לזה לדידן דלא קנסו שוגג אטו מזיד היינו משום דכיון שאומר שוגג הייתי אין בידינו לקונסו אבל פשיטא דחששא איכא דלא מפיו אנו חיין ושפיר חיישינן על להבא דלמא יבא עליה והיינו דשמא מזיד הי' ולא חשש ע"ז ולא יחוש להבא. אמנם כל זה היכי שעדיין היא מניקה להוולד דבזה משום סכנת הולד חיישינן לכל החששות שמא מזיד הי' ויבא עלי' ושמא תתעבר אבל בנ"ד שכבר גמלתו זה זמן וחגרה בעוז דדי' ואין בידה להניקה אף דחז"ל נתנו עלי' גם בזה דין מניקת מ"מ אחרי שאין בזה סכנת הולד ורק שבביאתו עובר על איסור דרבנן שפיר די בשוגג בהפרשה דעל איסור דרבנן אין לחוש דשמא מזיד הי' ולא יחוש לבוא עלי' להבא דכיון דרק חששא היא גם ספק דרבנן להקל ועיין בש"ס ופוסקים ז"ל דגם בבא על אשה דאסור לישא בתה משום שהאם רגילה לבוא אצל הבת אם כנס אינו מוציא הרי דגם משום חשש איסור תורה אינו מוציא ואף היכי שכבר עבר על איסור תורה כגון שהאם היתה אשת איש וע"כ דרק משום חשש סכנה החמירו חז"ל להוציא ולא משום חשש איסור. ואין לומר דהיא הנותנת דמשום דהוי איסור קל בעיני הבריות חשו יותר שיעבור ויבא עלי' דלזה יש לשות עצות שיאסר הנאת גופה בקונם עליו דיהי' איסור תורה ועיין ברא"ש ז"ל ביבמות דף ל"ו שם מ"ש לחלק בין