ברכת רצ"ה קיד

אז גם עתה חשוב אהני קידושיו. ול"ד להך דקדשה שמעון חוץ מראובן דהתם לא אהני מידי לעולם זולת כשיגרשנה או ימות ראובן משא"כ בזמן דממילא קא אתי. והוספתי לומר דאף למי שיסתפק בסברא זו מ"מ שפיר מהני בנ"ד שיקדשנה ויגרשנה שנית דהנה נודע מ"ש רבותינו בעלי התוספות בפרק המגרש דאף לר"א דס"ל דאין שיור פוסל בגט היכי שאינו מתירה לשום אדם גם לדידיה אינו גט ובארתי בחידושי דראייתם הוא מהך דקידשה שמעון חוץ מראובן דקידושי שמעון לא הוי קידושין חזינן דאף דס"ל התם השתא דאין שיור פוסל בקידושין כלל מ"מ מצד הסברא אמרינן דכיון דהקידושין לא אהני מידי לאסרה לא הוי קידושין וה"ה א"כ בגט לר"א דשיור אינו פוסל מ"מ היכי דלא אהני מידי להתירה אינו גט מצד הסברא וכנ"ל בהך דקידושין ומעתה ממ"נ א"ת דכל שמהני לאחר זמן חשוב אהני מידי א"כ שפיר יועילו הקידושין וא"ת דבעינן שיהני עתה דוקא א"כ הגט אינו גט כלל אף דלא חשוב שיור הפוסל משום דלא אהני עתה להתירה מאומה ופשיטא דיכול לגרשה עתה שנית. והבן זה: **(מלחמות אריה הנה לדעתי יש לפקפק בדברי מו"ח ז"ל דבשלמא כשמקדש או שמגרש מהיום ולאח"ז הרי הקדושין והגרושין חלין בסוף הזמן ואז מהני לאסרה או להתירה לעלמא ואף דלא אהני עכשיו בשעה שקידש או שגירש זה לא איכפת לן דהא עדיין לא נגמר הענין ואנן בעינן שיהי' מהני בשעה שיהיו נגמרין וכמו היכי דלא אמר מעכשיו רק לאחר ל' יום דפשיטא דכשר אע"ג דלא אהני עכשיו הא אהני בשעת חלותן כן ה"ה באומר מעכשיו ולאחר ל' יום. הא אהני בשעת גמרן. אבל בנ"ד שאם יקדשנה כדי שיוכל לפוטרה בגט ולהתירה תיכף ע"כ הוא מקדשה סתם דהיינו שיחולו הקידושין תיכף בכה"ג יש לומר דלא הוי קדושין כיון דמעכשיו בשעת חלותן לא אהני כלל דהא בלא הקידושין היא אסורה וקיימא. משא"כ הגט הי' מעכשיו ולאחד ג' שנים שפיר אהני בסוף הג' שנים, וגם מ"ש מו"ח ז"ל מקודם דכיון דמהני הקדושין לאוסרה לאחר ג' שנים חשיב אהני נראה מדבריו שלא החליט בדעתו למימר הכי רק מסתפק בזה בעצמו. אמנם לפע"ד נראה די"ל ולחלק באופן אחר דדוקא התם בגיטין אמרינן דקדושי שמעון לא הוי קדושין משום דלא אהני כיון דכבר נאסרה אכ"ע מחמת קדושי ראובן. אבל בנ"ד הא דלא אהני הוא מחמת קדושין שלו בעצמו שיש עלי' מקודם. זה לא איכפת לן כיון דאידי ואידי מכחו הם באים. ובזה נרווח לנו לישב מה שהקשיתי לשאול בספרי מצ"א סי' נ"ד וסי' נ' על הירושלמי שהביאו הרשב"א ז"ל בחי' בפרק המגרש בעי ר' ירמיה הרי שאמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ומת האיך זה מתיר מה שאסר הראשון מלתיה אמרה שמיתתו גרושין ומתירין בזה מה שאסר הראשון אמר ר' ירמיה לא אמר אלא שמיתתו גרושין הא נשואין וע"ש בק"ע שפירש דדוקא אם גירשה השני מותרת אבל מיתת השני אפשר דסובר דאינה מתרת כו' ע"ש ועיין בפ"מ שפירש איפכא ולי נראה שהירושלמי סובר דכונתו דמיתתו של הראשון מתרת אותה לעלמא אבל נשואין של השני אינה מתרת כשימות או יגרשנה. עכ"פ מוכח התם שהירושלמי לא שמיע לי' הך ברייתא דאיתא בש"ס דילן דמודה ר' אליעזר שאם הלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו דאל"ה לא הוי בעי ר' ירמיה. וע"ז הקשיתי דאם נימא דמיתת השני אינה מתרת אותה לעלמא. א"כ קשה הא דכתיב בקרא ושלחה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ומזה דרש אפילו לא נחגרשה אלא לאיש אחר ואח"כ כתיב או כי ימות האיש האחרון כו' לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וע"ז תמהתי דהאיך משכחת לה כלל הא כיון שלא גירשה הראשון אלא לזה האחר שנשאה ואח"כ מת א"כ אסורה לבל העולם לשיטת הירושלמי הנ"ל. דמיתת השני אינו מתיר כלל ואנן ק"ל בקדושין דהכל מודים במחזיר גרושתו שאינו חייב אלא א"ב קידש דכתיב לקחתה והאיך מהני הקדושין שיחזור הראשון ויקדשנה הא לא אהני מידי דהא לכל העולם היא אסורה וקיימא משים קידושין הראשונים וזה האחד שהיתה מותרת לו הא כבר מת. וכיון דלא מהני הא ליכא חיוב דמחזיר גרושתי וזהו תמי' עצומה אבל לפי הנ"ל שפיר ניחא דכל דלא מהני מחמת קידושין שלו בעצמו אינו מעכב לקדושין שלו השניים שלא תחול ודו"ק:)** וע"פ הדברים האלה אמינא לבאר דברי התוס' ז"ל בקידושין שם שהקשו על פירש"י שפי' הך דגט שמשייר בי' לאו כלום היא דלא הוי כריתות דא"כ בהך דקידושין גופא יקשה דמקשינן הויה ליציאה ולכך פירשו דרק בהך דמהיום ולאחר מיחה כיון דאין הגט יכול לגמור לאחר מיתה אינו גט והך דקידושין לא הוי שיור הפוסל כיון שאינו רק לזמן ולכאורה יפלא דמהיכן הבינו מפירש"י ז"ל היפוך זה. דהרי מדברי הש"ס מוכח דאי לאו הך טעמא דגיטא דמשייר לאו כלום הוי ניחא הך דחולצת ולא מתיבמת כיון שהתחלת הגירושין הי' מחיים ואינם יכולים להיות נגמרים לאח"מ הוי גירושין במקצת וחולצת ואינה מתיבמת ורק דקושית הש"ס היא דכיון שא"י להגמר לאח"מ בטלו כל הגירושין וא"כ שפיר פירש"י ז"ל הטעם דבטלו אף התחלת הגירושין דמשום שא"י להיות נגמרים לעולם אין כאן כריתות ומאין הרגלים א"כ לדעתו ז"ל דס"ל דאף היכי שאינו רק לזמן הוי שיור הפוסל די"ל דבכה"ג גם הוא ז"ל יודה ולק"מ מקידושין גופא. ולפי הנ"ל ניחא דהתוס' ז"ל ס"ל דבהך דמהיום ולאחר מיתה כיון שאין הגט יוכל להגמר לאח"מ מצד הסברא לא הוי גט כלל דלא אהני מידי להתירה ולא מצד דלא הוי כריתות וכנ"ל מהך דקידושין דאף לפי הס"ד דר"א דלא מקשינן הוי' ליציאה היכי דלא אהני הקידושין מידי לאוסרה לא הוי קידושין מצד הסברא וה"ה לגבי גט היכי דלא אהני מידי להתיר' ולכך הבינו מפרש"י ז"ל שכתב דל"ה כריתות דדעתו דבל"ז דאין גט לאחר מיתה לא הוי גט כיון ששייר שלא יהיה נגמר רק לאחר כך. וע"ז שפיר תקשי דיקשה הך דר"י בקידושין גופא ודו"ק. ועיין ברמב"ן ז"ל שכתב דשיור לזמן לא הוי שיור הפוסל אבל במגרש מהיום ולאחר מית' כיון שא"י להיות נגמרים לאחר מית' הוי שיור גמור הפוסל. מדבריו אלו ז"ל נראה דרק מטעם שיור אינו גט בכה"ג ולא משום דלא אהני מידי דל"מ לכ"ע אף לר"א וכנ"ל. וצ"ל לדעתו ז"ל דכיון דהתחלת הגירושין היו מחיים והוי גירושין במקצת חשוב אהני מידי ואין לפסול רק מטעם שיור שא"י להיות נגמרים. והתוס' ז"ל ע"כ דס"ל דגם בכה"ג חשוב לא אהני מידי. ומוכח א"כ מדבריהם ז"ל כנ"ל דלא בעינן שיהני דוקא עתה ורק דגם כשמהני לאח"ז חשוב אהני מידי וכמש"ל דאל"כ יקשה לדעתם ז"ל הך דקידושין לר"י והבן זה כי קצרתי. ובגוף הדבר אי בכה"ג דנ"ד יכול לגרשה מחדש לדעת התוס' והרמב"ן ודעמם ז"ל או דצריך שיקדשנה מקודם. אחר העיון וההתבוננות נלפע"ד דיכול