ברכת רצ"ה קיג

רובי להחמיר וכמובן ואין כאן אף צירוף ב"ד להתיר ואומר דרק מילתא הוא דמגלי וכמו בהך דאשתמודענא כו' ל"ש כיון שהוא בשעת מעשה וגם לדעתי אין כאן ענין לזה דבל"ז שני עדים ודאי נאמנים ועיקר הטעם דל"מ משום דמ"מ כיון שאינו שומע מפי הבעל לא חשוב לשמה וזה ברור: אולם הדרך השני שהוסיף הגאון ז"ל שתעשה האשה שליח לקבלה במקום הבעל ויכתוב פה הבעל גט וימסור ליד השליח לקבלה, והב"ד דשם יקיימו מינוי שליח הקבלה והב"ד דמקום הכתיבה והמסירה יקיימו המסירה ליד השליח הוא באמת לדעתי דרך מעולה ביותר דשליח קבלה מהני לדעת כל הפוסקים ז"ל למנותו שלא בפניו והתוס' רי"ד ז"ל יחידאה הוא בזה וכמבואר למעלה והי' בדעתי לקבוע בזה מסמורות לעשות כן בשעת הדחק שזה יותר טוב מעשות שליח הולכה שלא בפניו ולשלוח לו הגט ע"י הפאסט שיש להקת הקדמונים המחמירים משא"כ בשליח קבלה. וזה שאין נוהגין בשליח קבלה הוא רק חומרא בעלמא. אולם אחרי רואי כי הגאון מליבאוויטץ ז"ל חוכך בזה וחפש אחרי צדדים וצירופים והגאון הנ"ל הוא מפורסם להלל בחריפותו ובקיאותו וכאשר ראיתי גם אנכי זאת מספרו הנכבד הנזכר אשר הי' למראה עיני בעת הי' שבתי בק' בריסק יע"א ואין ספרו עתה בידי לעיין בו מה עקולי ופשורי מצא הגאון המחבר ז"ל בדרך המעולה ההוא לא אוכל להחליט עוד זאת עדי אדע מה ידבר בו הגאון נ"ע ואבקש איפוא מכ"ת כי ייטיב לשלוח לי העתק מהעתקה אשר ישלח לו הרב דשם ואז אדע להביע חוות דעתי בזה כיד ה' הטובה עלי. אמנם בכל האופנים זה אינו רק כשיתקיים הקיום מהב"ד של הרשאות בשליח הולכה אחת"י של הב"ד בשליח קבלה בקיום גמור כל הג' חחימות מב"ד לב"ד אולם ע"ד שכתב כ"ת ששלחו מקודם אגרתם לב"ד שבמקום האשה שיקיימו אח"כ החת"י על ההרשאות ע"י דימוי החתימות ידי מסולקת ומשום דמלבד דלדעתי אין זה חשוב קיום כלל דשמא הכל מזוייף אחרי שהכל בא להב"ד ע"י הפאסט ואנן בעינן שני שטרות יוצאין מת"י אחד דוקא וכמבואר הנה אף אם נאמר דכיון שהאגרות באו משם לפה ומפה שמה ע"ש הב"ד תשובת שאלה ליכא למיחש לזיוף מה שיש לגמגם עוד וכמבואר דמ"מ נקל לעשות זיוף וערמה על הפאסט. הנה בגוף הקיום ע"י דימוי יש לחוכך טובא בנ"ד דעיקר קיום זה היא מקולי קיום וכמ"ש המרדכי ז"ל דזהו מדברים שאין מקיפין ורק דבקיום הקילו אחר דמה"ת לא בעי' קיום כלל והנה הא דמה"ת לא בעינן קיום היא רק משום דלא חשיד אינש לזיופי וכ"ז לא שייך רק כשזה המלוה מוציא השטר ואם יתברר הזיוף יהי' נתפס שזייף ולא חשיד אינש שיעשה כזאת וכ"כ בשליח המביא גט דאמרינן בריש גיטין דלכך המנוהו לשליח משום דמה"ת לא בעי קיום והם אמרו וכו' דג"כ אם יתברר הזיוף יתפס השליח בזייפן משא"כ בגט הבא ע"י הפאסט דלא יתברר מי עשה הזיוף פשיטא דחיישינן אף מה"ת וכיון דמה"ת בעי קיום לא מהני קיום ע"י דימוי שאינו רק מקולי קיום וכנ"ל וזה ברור אצלי. ועלה על לבי לדון בזה מצד אחר ולדמות להך דמושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי דכיון דהוי מקום סכנה התירו לכתוב ולא חשו שאין זה בעל האשה וכ"ש דלא ניחוש בכה"ג לזיופא דזה עדיף יותר שהכתב מוכיח. וכדאמרינן מה"ט דאף הנשים שאינן נאמנות להעיד נאמנות להביא לה גיטה. אולם גם אם נעלה את המדומה הלזה אין לדון רק כעין הך דמקום סכנה דאם לא עכשיו אימתי וכדפרש"י ז"ל שם מה דלא שייך בזה שאף שהיא מקום רחוק אפשר שתכתת רגליה לבוא הנה לקבל גיטה מיד בעלה ואף כשיחשב דחק לא דמי מ"מ להך דמושלך בבור שתתעגן לעולם. ומה גם בנידון שלפנינו שע"י טורח נוכל להתקיים מב"ד לב"ד מעיר לעיר שמצויות וקרובות זה לזה. והנלע"ד כתבתי: סימן מה עוד להנ"ל

ע"ד שאלתו השני' ע"ד הגט שבעת שנתן הבעל הגט ליד האשה בעת שסיים והרי את מותרת לכל אדם סיים ואמר לאחר ג' שנים. והגט נחתך בקרע ב"ד

הנה מה שרצה כ"ת לדון מענין אי תנאה או חזרה הוי ליתא לדעתי דאין בלשון זה לא תנאי ולא חזרה דדוקא בהך דהרי את מקודשת מעכשיו ולאחר למד יום דהוי שני הפכים פליגי בקידושין דף נ"ט שם אם תנאה או חזרה הוי משא"כ בנ"ד אין בלשון זה שום ענין סתירה ורק שמאתו תהי' מגורשת מעכשיו וההתרה לכל אדם לא יהי' רק לאח"ז ג' שנים וזה פשוט וברור. וכיון שכן הדבר במחלוקת שנוי' ומקור הדבר בש"ס דקידושין שם דפריך על ר"י דס"ל בהך דהרי את מקודשת לי מעכשו ולאחר ל' דשיורא הוי מהא דמהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת ולר"י דאמר שיורא הוא כל גט דמשייר ביה לאו כלום היא יבומי חתיבם והקשו התוס' ז"ל דהרי גם בקידושין שיור פוסל וכדפשיט ר' אבא בפ' המגרש דויצאה והית' מקיש הוי' ליציאה והאיך אמר ר"י דשיורא הוי ותירצו דבמעכשיו ולאחר למד יום כיון דהשיור היא רק לזמן אינו שיור הפוסל. אמנם הראב"ד ז"ל כתב דר"י לא ס"ל כפשט דר"א דגם בקידושין שיור פוסל וכן הבינו ג"כ התוס' מפירש"י ז"ל שם ועיין ברמב"ן ז"ל שדעתו כדעת התוס' דשיור לזמן לא הוי שיור הפוסל והר"ן ז"ל הביא שני הדיעות ולא הכריע עייש"ה: ומעתה בכעין נ"ד שאמר הרי את מגורשת ממני מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם אחר ג' שנים לדעת התוס' והרמב"ן ודעמם ז"ל לאחר ג' שנים מותרת להנשא [והיינו כשהגט אז בעין ברשותה וכמובן] כיון שאין זה שיור הפוסל אבל לדעת רש"י והראב"ד ז"ל אינה מגורשת כלל דכל גיטא דמשייר ביה לאו כלום דאף דלאחר עבור הזמן בטל השיור מ"מ כיון שבשעת התחלת חלותו לענין שתהי' מגורשת ממנו מעכשיו היו בו שיור בטל גיטא ול"ד למגרשה על אחר ל' דכל חלותו של הגט הוא לאח"כ ואין בחלותו בשום פעם שום שיור וכאשר ביאר כ"ז הרשב"א ז"ל בחידושי גיטין דף פ"ג עיין עליו. ולענין לגרשה עתה בגט אחר שנית יראה לכאור' דתלי' ג"כ בפלוגתא דרבוותא הנ"ל ותהי להיפך דלשיטת רש"י והראב"ד ודעמם ז"ל פשיטא דיכול לגרשה שנית ולהתירה מעכשיו אחרי דגט הראשון בטל והרי היא אשתו כמקדם. אולם לדעת התוס' והרמב"ן ז"ל י"ל דלא מהני וצריך שיקדשנה ויגרשה דאחרי שהיא מגורשת כבר ממנו לא מהני גט השני דכבר אינו אישה וכמ"ש הרא"ש ז"ל באמר לה על מנת שלא תנשא לפלוני וזה עוד גרוע דהתם י"ל דיוכל מ"מ לגרשה שנית ותנשא לפלוני ונתבטל א"כ הגט הראשון למפרע וחל הגט השני למפרע וכמ"ש באמת המהרי"ט ז"ל לחלוק על הרא"ש ז"ל מה"ט מה דלא שייך בנדון שאנו דנין וכמובן. ואין תקנה רק שיקדשנה ויגרשה. ואם הוא כהן אין תקנה רק שיגרשנה שנית ותהי' מותרת עכ"פ לאחר ג' שנים ממ"נ דלדעת הסוברים דזה הוי שיור הפוסל מהני הגט השני ולדעת החולקים ז"ל ממילא מותרת לאחר הזמן שקבע אף בלי גט שני כלל וכמובן. והנה חתני הרב מו"ה ארי' ליב ברודא ני' העיר די"ל דלדעת התוס' והרמב"ן ז"ל גם שיקדשנה מחדש לא מהני בנ"ד וכדאמרינן בריש פ' המגרש דאי שיור אינו פוסל בקידושין בא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן דקידושי שמעון לא הוי קידושין דלא אהני מידי שבלא"ה אסורה לכל מחמת קידושי ראובן וה"נ קידושיו השניים לא אהני מידי דבלא"ה אסור' מקודם על כ"ע מחמת קידושין הראשוני' והשבתי לו דלדעתי כיון דנ"מ בקידושיו השניים שתאסר לעלמא גם לאח"ז שקבע שתהי' מותרת