ברכת רצ"ה קיב

מעג"ק אסרו וז"ב. **(מלחמות אריה הנני רואה כאן שמו"ח ז"ל הסכים לדברי המכתב אליהו שפי' שיטת הקדמונים רשב"א ור"נ והה"מ דס"ל דאי לעשות שליח שלא בפניו שהוא מטעם דהוי טלי גיטך מעג"ק. ולפ"ז חידש לן דגם בממנה שליח להולכה בפניו צריך ליתן הגט מידו ליד השליח דוקא ובלא"ה לא מהני דהוי טלי גיטך מעג"ק ועיין במכ"א שהאריך בזה. והנה לכאור' אמרתי דיש להביא סעד לזה מקדושין כ"ט ע"א דפריך התם הש"ס לר"ל ממתניתין דהשולח גט לאשתו כו' והא נתינת גט ליד שליח דכי נתינת מעות ליד אשה דמי וקתני הרי זה בטל ומשני התם נמי כל כמה דלא מטי גיטא לידה דבור ודבור הוא ע"ש ואי נימא דשליח יכול ליטול הגט ע"פ ציוויו של הבעל איך הי' ס"ד דהש"ס דנתינת גט ליד שליח חשוב מעשה הא לא הוי אלא דיבור בעלמא וא"ל דהגמרא הכי פריך דלמה סתם המשנ' דהבעל יכול לבטל השליח הא היכי שנתן הבעל בעצמו הגט להשליח והי' מעשה הנתינה צריך להיות דאינו יכול לבטלו דז"א דהא הרא"ש ז"ל כתב שם דאפי' ר"ל מודה שהמקדש יכול לחזור מהקדושין ורק היא דאינה חוזרת אכל איהו שפיר חוזר דגבי דידי' אינו אלא דיבור. וכתב המקנה לפרש משום דמקדש א"צ לעשות מעשה אלא אפי' בנותן לה אחר היא מקודשת מדין עבד ואע"ג דגם כשנותן הכסף לאחר עפ"י דיבורה ג"כ מקודשת מדין ערב מ"מ כתב לחלק בזה ע"ש ולהכי גם כשנתן בעצמו הכסף ג"כ יכול לחזור אע"ג שעשה מעשה משום דכיון שהקדושין יכול להעשות בלי המעש' ל"ח מעשה שלא יהי' בידו מחמת זה לחזור ע"ש וא"כ הכא נמי אם נימא שהשליחות יוכל להיות בלי מעשה נתינת הבעל גם כשיתן בעצמו ל"ח מעשה וגם מלבד זה משמע פשט הגמרא שהס"ד הקשה שלא יועיל לר"ל ביטול בשום פעם. עוד נרוח לנו בזה דהנה כבר הקשיתי בספרי מצ"א סי' מ"א דמאי פריך הא אפי' אי נימא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה מ"מ איך אפשר שהשליח יתן הגט ליד האשה בע"כ של הבעל הא יהי' גט מעושה כיון שאין רצון הבעל לגרש את אשתו א"כ חשוב אנוס ואם נימא כיון שבעצמו עשה מקודם שליח והמשיך את אונס עליו ברצונו בכה"ג ל"ח אונס אכתי קשה לדעת הפוסקים דגם נשבע לגרש חשוב אונס דמ"מ בשעת הנתינה הוא אנוס על הגט והארכתי בזה ע"ש. אבל לפי הנ"ל יש לומר דכונת הגמרא הוא דלמה בטל השליח לגמרי ואם יתרצה אח"כ המשלח שיתן את הגט ליד האשה בודאי בעינן שיטלנו מידו ויחזור ויתננו לו ואמאי נימא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ואם יתרצה הבעל ליתן את הגט לא יצטרך ליתן לו שנית מיד ליד כן עלה על לבי לפי מה שחידש המכ"א. אבל בגוף הדבר אנכי כאשר ראיתי דבר זה בספר הנ"ל עמדתי משתומם פה קדוש יאמר דבר זה דאיך יפרנס הא דתנן בגיטין דף י"ג האומר תנו גט זה לאשתי כו' לא יתנו לאחר מיתה וכתב רש"י ז"ל ולא גרסינן זה שלא מסרם ליד השליח בחייו כו' וכן כתבו בתוס' וז"ל אי נמי אפי' כרבנן וכיון שאינו מוסרו מיד ליד אלא מראה ומצוה ליתנו והוא לא נטלו עד לאחר מיתה אי נמי אפי' נטלו לאלתר אפ"ה לא זכה העבר כו' ע"ש וכן איתא ברא"ש וברשב"א ושאר קדמונים ואפי' החולקים הוא מטעם אחר דס"ל דתן הוי כזכי אפי' כשלא נתן מיד ליד עיין בדבריהם אבל עכ"פ מוכח בהדי' דבחיי המשלח יכול ליתן השליח את הגט אפי' כשלא קיבל מיד הבעל אלא מעג"ק ולא ידעתי לישב דברי המכ"א וד' יאיר עיני:)** אולם גם בזה רבו כמו רבו המתירין ועיין ברא"ש ז"ל שכ' שכן נהגו בצרפת ואשכנז עפ"י דברי ר"ת ז"ל לשלוח גט וקידושין ע"י גוי וליכתוב שהוא ממנה ישראל שבאותו מקום להיות שליח] והנה אם מדברי ר"ת ז"ל אלו הוציאו האחרונים ז"ל למנות את ר"ת ז"ל בין להקת הקדמונים ז"ל אלו דיכול לעשות שליח הולכה שלא בפניו אין דבריהם ז"ל מוכרחים די"ל דס"ל כדעת הסוברים דכת"י כדיבור בפיו דמי ואף בכתב לסופר שיכתוב ולעדים שיחתמו כשר אף דבזה לכ"ע בעינן שישמעו מפיו דוקא דכת"י כאמירה בפיו דמי ודו"ק] ולדינא הכריע הגאון בעל מכתב מאליהו ז"ל דלענין עשיית שליח שלא בפניו אם כבר נעשה בכה"ג דאף שאפשר להבעל שיעשה שליח בפניו אין לעגן האשה יותר בשביל זה וא"צ להמתין על שליח אחר אחרי שיש סיעה גדולה למעלה מעשרה שהסכימו דיכול לעשות שליח שלא בפניו. אמנם לענין לשלוח הגט ע"י גוי לשליח שממנה שלא בפניו אחרי שהבה"ג ור"ח גאון וסיעתם פסלו בכה"ג מטעם דהוי כטלי גיטך מעג"ק. הנה בהצטרף דעת הר"י ודעמי' ז"ל דאין הבעל יכול לעשות שליח שלא בפניו נעשם חומה בצורה להחמיר בכה"ג ואין להקל עיין בדבריו ז"ל ולדעתו ז"ל הסכימו רבים מהאחרונים ז"ל הבאים אחריו. עכ"ז בזמנינו אלה התירו רבים מגדולי המדינות במקום עיגון דחק שליחות גט ע"י הב"ד. גם אנכי הצעיר התרתי פעם במקום עיגון ודחק גדול לשלוח ע"י הפאסט. ויען כי עמד לנגד עיני דעת גדול האחרונים ז"ל הגאון בעל מכתב מאליהו ז"ל אשר ידוע פרשת גדולת חכמתו אמרתי עם לבבי כי אחרי אשר נהגו לעשות ע"י ב' שלוחים שהבעל עושה שליח במקום הכתיבה והשליח מהבעל אומר בב"ד בפ"נ ובפנ"ח ועושה השליח שני שבמקום האשה כדי לצאת ידי חומרת הריב"ש ז"ל דגם במביא הרשאה מקוימת מב"ד צריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח יש מקום לצרף לגוף הענין להקל קצת משא המחמירים לפי דעת המרדכי ז"ל דגם לדעת המחמירים שא"י לעשות שליח הולכה שלא בפניו היינו רק שהבעל א"י לעשות שליח שלא בפניו אבל שליח השני שהוא שליח ב"ד גם לדעתם ז"ל מהני שלא בפניו דב"ד אלים כוחייהו. ואם כי גם בזה יש לגמגם עוד קצת עיין כנה"ג ז"ל סי' קמ"ב מ"מ חזי לאצטרופי אחרי שנעשה ע"פ ובפני ב"ד ודו"ק כי קצרתי וסמכתי על המעיין. אמנם נראה דכ"ז במקום עיגון ודחק וכמאמרם ז"ל כדאי הוא לסמוך בשעת הדחק ודלא כמו שראיתי מקילים בזה הרבה במקום שאין דחק כלל. ולהגביל מה הוא דחק אין באפשרי וביחוד בזמנינו אלה דבמקום שהולך מסילת הברזל הרחוקים נעשו קרובים וגם הדבר תלוי במצב האיש והאשה וכמובן והכל הוא א"כ לפי ראות עיני הב"ד שיכוונו לבם לשמים ולמען תקנת עגונות: ועתה אבוא להחדשות אשר השמיעני הרב שבמקום האשה בשם הגאון החסיד מליבאוויטץ ז"ל בספרו הנכבד צמח צדק שהעלה לעשות סדר גט בכה"ג באופן אחר היינו מתחל' יכתוב הבעל לב"ד דבמקום האשה ויבקש מהסופר פב"פ לכתוב הגט כו' ולהעדים שיחתמו והסופר יהיה שליח הנתינה והב"ד יקיימו חתימתו. הנה אם כי לדעת הרמב"ם ודעמי' ז"ל כתיבה כאמירה בפיו דמיא אולם רבים חולקים בזה וכמבואר בפוסקים ז"ל אולם כפי הנוסח והאופן שכתב הגאון ז"ל לדעתי זה לא חזי אף לאצטרופי דהרי הוא ז"ל כתב דהב"ד יקיימו חתימת הבעל וכיון שהעדים והסופר אינם מכירים בעצמם כתב ידו לא מהני גם לדעת המתירים דלא יהי' כתיבה גדולה מדיבור ואלו שני עדים מעידים ואומרים להסופר והעדים שהבעל צוה להם שיכתבו ויחתמו ל"מ לדעת רוב הקדמונים ז"ל מלבד הר"ן והרא"ה ז"ל ועיין בר"ן ז"ל שאף שהוא מהמתירים באמר לעדים והם אמרו להסופר מ"מ העלה דכתיבה לא מהני ובכה"ג א"כ איכא תרי