ברכת רצ"ה קט

באה מקודם דתיכף שבא הדם לביה"ח טמאה נדה דכל הנשים מטמאות בביה"ח ומגע הדם בא אחר כך דבעוד בפנים ליכא טומאת מגע דבית הסתרים היא ואף דמ"מ מטמא שם במשא לדידן דקיי"ל כרבא דאותו מקום היינו ביה"ח לא הוי בלוע רק בבית הסתרים ואי תחב לה חברתה כזית נבילה באותו מקום במשא מיהא מטמא עיין ש"ס דנדה דף מ"א מ"מ הטומאת ראי' בא מקודם שנח עליה ורק שהולך בביה"ח ואף אי נימא כנ"ל דבעינן לענין ראי' שיגע בכה"ר דוקא מ"מ עדיין ליכא משא כיון שהוא מהצד דבעינן שינוח עליה עיין רמב"ם ז"ל ה' טומאת מת ויש לי בזה הרהורי דברים לישב הא דלא מצינו בבדקה בעד שאינו בדוק להסוברים דאינו רק משום כתם דנבעי שיהי' מקבל טומאה ואל"ה כגון שאין בו שלש אצבעות על ג' וכדומה טהור וביחוד כשאינו של צמר ופשתים עפ"י הרוב אינו מקבל טומאה דבעינן ג' טפחים על ג' טפחים וכמבואר כ"ז ברמב"ם פכ"ב מהל' כלים עיי"ש. דכשבדקה עצמה בעד יוכל היות שיבא הטומאת משא ביחד או קודם הט"ר היינו קודם שנגע בכה"ר שנושאת הדם על ידה והו"ל גם לגבי האשה ספק טומאה ברה"י דכל ספיקות וכו' ועיין בדברינו להלן והבן]. ומעתה כ"ז אי נימא דהא דכתמים רק מדרבנן הוא משום דמ"ל דהוי מעלמא אבל אם נאמר דהטעם רק משום דלא ארגשה אין נ"מ בין האשה להבגד דשניהם טמאים משום מגע הדם דלזה לא בעינן הרגשה וכנ"ל ואמאי דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים ולפ"ז אדרבה מזה ראי' לפי' השני דאל"כ אף אם תאמר ג"כ דיש ספק דלמא הוי מעלמא מ"מ כיון דלא הוי בהרגשה ליכא טומאת ראי' כלל ואף אי הוי מגופה ול"ש א"כ לומר דשבע לה טומאה ואין נ"מ א"כ בין האשה להבגד דבשניהם הוי לי' ספק טומאת מגע ברה"י ודו"ק וצ"ל לפי הנ"ל דהא דגזרו בכתם על בשרה אף דלפ"ז אין בזה ספק טומאת מגע והו"ל לומר דמוקמינן לה אחזקה היינו משום דעל בשרה חשו חז"ל דיש ראי' דלא הוי מעלמא דאי מעלמא אתא על חלוקה מבעי' לי' אשתכוחי וכדאיתא בש"ס בסוגיא דידן ועדיין יש לעורר לפ"ז הא דמוקי רב אשי דשמואל דאמר כר"נ דדבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים ולכך טהורה בנמצא על קרקע אף מדרבנן ודוקא קרקע אבל גלימא לא דכיון דבהך דשמואל ודאי לא ארגשה אין נ"מ לענין ספק טומאת מגע בין האשה להבגד דכיון דלא ארגשה לא שייך שבע לה טומאה ואין מקום לחלק בין מק"ט לשאקמ"ט וכנ"ל. ואשר אחזה בזה דבאמת היכא שאין מקום לספק שהוא שלא מגופה ורק שלא ארגשה לא גזרו חכז"ל משום שמא יבואו לטהר המגע דידעו דכיון שלא ארגשה ליכא טומאת נדה ומ"מ הדם טמא ומטמא בנגיעתו. ורק היכי שיש ספק ג"כ שהדם מעלמא אתא חששו דשמא יאמרו דלכך אינה טמאה נדה משום דתלינן שהדם מעלמא אתא ויבואו ע"י כן לטהר גם מגע הדם. ומעתה היכי דודאי לא ארגשה כשבדקה מקודם עדיף טפי מהיכא שלא בדקה דבלא בדקה דיש ג"כ ספק דשמא מעלמא אתי שפיר יש לחוש שיבאו לטהר הבגד שיאמרו דתלינן שאין הדם ממנה משא"כ בבדקה דודאי הדם מגופה אין חשש בזה ורק דמ"מ בדבר המקבל טומאה טמאה מדרבנן גם בבדקה וידעינן דלא ארגשה שלא חלקו חכמים בכתמים משא"כ בדבר שאינו מקבל טומאה שאין נ"מ רק כשלא הרגישה ודאי וכיון דרוב דם המקור בא בהרגש' הו"ל מלתא דלא שכיחא ולא גזרו בי' רבנן ודו"ק בזה

והנה הקשיתי לשאול בהא דקיי"ל דיש בכתמים משום זוב ואם מצאה בחלוקה כתם כשיעור ג' גריסין ועוד הוי זבה דחיישינן שמא ראתה דם זה בג' ראיות בשלשה ימים עיין ש"ס דנדה דף נ"ב מהא דאיתא בש"ס שם דף ס' לענין תלי' בכתמים פליגתא דרבי ורשב"ג אי תולה בשומרת יום כנגד יום דרבי ס"ל דאינה תולה ורשב"ג ס"ל דתולה וקאמר דשוים דתולה בשומרת יום בראשון שלה דלא מקלקלה מידי ואמאי א"כ במצאה כשיעור ג' גריסין תחוש לזיבה דלמה לא נימא דתתלה בעצמה דכיון דאתה חושש שראתה ביום הראשון דמה"ט משוית לה זבה א"כ שפיר תוכל לתלות השאר באותו יום דהו"ל שומרת יום בראשון שלה דלכ"ע תולה. ועלה על לבי לכאורה לומר דדוקא טהורה תולית בשומרת יום בראשון עכ"פ אבל שומרת יום בשני שלה אינה תולית אף בשומרת יום בראשון שלה כיון שהיא ג"כ טמאה וכיון שכן זו שמצאה שיעור ג' ראיות אינה יכולה לתלות בראשון שלה כיון שעתה היא ג"כ שומרת יום. אולם פשיטא דזה אינו רק לרשב"ג דחשיב לה לשומרת יום גם בשני כמקולקלת. משא"כ לרבי דס"ל דאינה תולה בשומרת יום בשני שלה דבשני חשיבה לי' כטהורה ולדידיה א"כ שפיר יכולה לתלות שומרת יום בשני שלה בשומרת יום בראשון שלה. והדרא קושיא לדוכתא לרבי דאמאי יש בכתמים משום זוב דתתלה בעצמה: (שוב ראיתי להתוס' דמספקא לי' להר"י ז"ל אי ספרה מקצת תתלה בלא ספרה כלל והיינו אליבא דרשב"ג דמשוה לה ג"כ כמקולקלת אבל לרבי פשיטא דתולית בכה"ג וכנ"ל וז"פ] ורציתי לומר דרבי באמת לא ס"ל דיש בכתמים משום זוב וכרחב"א בנדה שם. אולם מלבד דעדיין יקשה לדעת רוב הפוסקים דהלכתא כרבי בהך דתולית בשומרת יום עיין רמב"ם ז"ל פ"ט מהל' א"ב ובשאר פוסקים. ואפ"ה קיי"ל דיש בכתמים משום זוב הנה בש"ס דנדה לקמן שם מבואר להדיא דרבי גופי' ס"ל דיש בכה"ג בכתמים משום זוב. ומדברי הש"ס שם נסתר ג"כ מה שרציתי לומר לכאורה בראשית ההשקפה דהא דיש בכתמים משום זוב היינו כשלא בדקה עצמה בכל הג' ימים. וא"כ אינה יכולה לתלות גם לרבי דדוקא היכי שהפסיקה בטהרה חשובה לרבי כמתוקנת בשני שלה משא"כ כשלא הפסיקה בטהרה וכמובן. דבש"ס שם מוכח דבג' גריסין גם לרבי אין חילוק בין בדקה עצמה ללא בדקה עייש"ה והדרא קושיא לדוכתא ובשלמא אי נימא כמו שרציתי לומר בתחלת דברינו דהא דמקילין בכתמים הוא משום דלא ראתה בהרגשה וכנ"ל לפירוש הראשון ניחא לפמ"ש במקום אחר דלא בעינן הרגשה מה"ת רק בתחילת ראיתה ממעיין סתום אבל כל שנפתח המעיין ולא נסתם לגמרי לא בעינן שתרגיש והבאתי ראי' דאל"כ יקשה לפירוש זה מהא דאמרינן בנדה דף ס"ח בלא הפסיקה בטהרה ומצאתה עצמה טמאה לאחר כמה ימים דהוי זבה ודאי וכיון דשומרת יום גם בשני שלה לא נסתם המעיין לגמרי אינה יכולה לתלות בראשון שלה דכיון שאם הי' הדם מגופה בראשון א"כ הרגשה בשני מה"ת אינה יכולה לתלות כלל דכל ענין תלי' מקולי כתמים היא אבל אם נאמר כנ"ל דלכך מקילין בכתמים משום דאמרינן מדינא דהוי מעלמא אי משום חזקת טהרה אי משום רובא דאי מגופא אתא הוי לה להרגיש דרוב דמים באים בהרגשה וכנ"ל הקושיא במקומה עומדת דלמה לא תהי' תולה בעצמה לרבי וכנ"ל

ומזה אמרתי להוכיח ולחזק מה שהעליתי בחידושי דכל שאין המעיין נסתם לא שייך לומר דרוב דמים באים בהרגשה דאין זה רק כשנפתח המעיין הכתמים לגמרי וכיון שכן אין לתלות בשני שלה בכתמים דליכא רובא לטהרה מדינא ואף דמ"מ איכא חזקת טהרה דאף שהיא טמאה עתה מכתם הראשון כבר כתבתי בחידושי דכל שיש נ"מ לאח"ז וכגון בספרה מקצת ואנו מסופקים אם ראתה כעת וצריכה לספור מחדש שייך חזקת טהרה. והבאתי ראי' ברורה לזה מהא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת יבמות דף ל' אף שעתה עדיין היא אשת איש: וכמדומה לי שמצאתי אחרי כן באחרונים ז"ל שהרגישו בזה וכעת נשה מזכרוני איה מקומו מ"מ בשומרת יום בשני