ברכת רצ"ה קח

דמודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן ורב אשי תירץ דשמואל הוא דאמר כר"נ דדבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים כו' ע"כ תוכן סוגיית הש"ס בקיצור והנה בהא דקאמרינן בש"ס לעולם דארגשה י"ל שני פירושים הא' כפשוטו דמיירי בארגשה באמת ורק דמ"מ לא הוי רק ספיקא דאימור טעתה שלא הי' רק הרגשת שמש או עד אבל אי אומרת שודאי לא ארגשה לא תלינן שארגשה ורק שתלתה בהרגשת שמש וכדומה והפירוש השני דהך דלעולם דארגשה לאו היינו שאומרת דארגשה ורק שאנן אמרינן דלעולם המעשה הי' דארגשה ורק שתלתה הרגשתה בדבר אחר ועיין באחרונים ז"ל שהאריכו הרבה בזה והביאו דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דלעולם אמרינן שודאי הי' בהרגשה שחזקת דם האשה לבוא בהרגשה עיין עליהם

והנה לכאורה אמרתי להביא ראי' לפירוש הראשון מהא דקיי"ל בכל מקום דכתמים דרבנן וע"כ דהיינו משום שלא הרגישה ואי נימא כפירוש השני דגם בלא ארגשה תלינן שארגשה ורק שתלתה בהרגשת עד ושמש א"כ גם בכתמים נאמר דלעולם ארגשה ורק שתלתה בהרגשת מי רגלים דמ"ר ועד ושמש בחדא מחתא מחתינהו להו בסוגיא דידן. אולם אם כה נאמר יקשה לפי מה דס"ד דלא כשמואל ול"ב הרגשה כלל אמאי כתמים לא הוי רק מדרבנן וע"כ צ"ל כמ"ש בחי' דמדינא יש לנו לומר דמוקמינן האשה אחזקת טהרה דהוי מעלמא וגם דיש כעין רובא דמדלא ארגשה ע"כ דהדם בא מעלמא דראי' שלא בהרגשה וגם הטעות בהרגשת מ"ר לא שכיחא ורק דרבנן גזרו בכתמים משום שלא יבואו לטהר את הבגד וכמ"ש הר"ן ז"ל דזהו החילוק בין מצאה הכתם על דבר המקבל טומאה למצאה על דבר שאינו מקבל טומאה ומשום דנגד הבגד לא מהני חזקה וגם רוב דהוי ספק טומאה ברה"י ועיין תוס' סוטה פרק כשם דכיון דהספק היא במקום סתר חשוב תמיד רה"י ובשלמא היכי שאנו דנין לטמאה משום נדה אין להחמיר ברה"י דטומאה דאתיא ע"י ראיית גופה לא ילפינן מסוטה וכמ"ש התוס' בנדה משא"כ לענין הבגד דהו"ל ספק מגע דאף אם היא אינה נדה הדם מטמא דמקור מקומו טמא ואף בראתה מראות טהורות מהמקור הוי אב הטומאה ואנו דנין א"כ רק אם דם זה על הבגד הוא מהמקור או מעלמא וזה שפיר ילפינן מסוטה לטמא ברה"י דהו"ל כספק שרץ ספק צפרדע וכל ספק טומאה ברה"י טמא אף היכא דאיכא חזקת טהרה ואף דאיכא רובא לטהר וכנידון דידן דרובא דרוב דמים באים בהרגשה מסייע לומר שהיא מעלמא לא מהני ברה"י ואף דאנן קיי"ל בשרץ ותשעה צפרדעים דאם פירש ממקום הקבוע אזלינן בתר רובא אף ברה"י הנה כבר כתבתי בחידושי לישב קושית הפ"י ז"ל על מה שהחליטו כמעט כל הפוסקים ז"ל דספק ספיקא מטעם רובא קאתינן עלה ועוד עדיף מרובא דא"כ אמאי קיי"ל דכל ספיקות שאתה יכול להרבות ברה"י טמא ורובא מהני גם ברה"י ואמרתי לחלק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן דברובא איתא קמן המיעוט כמאן דליתא וכדילפינן מסנהדרין משא"כ רובא דליתא קמן דלא נתבטל המיעוט לגמרי ורק שאנו סומכין שהוא מהרוב לא מהני באמת לטהר ברה"י ומה"ט גם ס"ס לא מהני דל"ד רק לרובא דליתא קמן ולא מהני א"כ הך רובא דרוב דמים באים בהרגשה דלא הוי רק רובא דליתא קמן לטהר ברה"י ודוק בזה. וא"כ י"ל גם לפי האמת דקיי"ל כשמואל דטהורה בלי הרגשה היינו רק כשאין לנו לתלות בטעות אבל אי לא"ה אמרי' שבודאי הרגישה דחזקת דם שבא בהרגשה וכנ"ל לפירוש השני וכתמים דלא הוי רק מדרבנן הוא משום דתלינן דמעלמא אתי אי משום חזקה אי משום רוב ורק דגזרו חז"ל משום שלא יבואו לטהר הבגד וכנ"ל

שוב ראיתי דאף לפירש הראשון ע"כ אנו צ"ל כן דעיקר הטעם דכתמים לא הוי רק מדרבנן גם לפי האמת דקיי"ל כשמואל הוא רק משום דתלינן דמעלמא הוא ולא משום דהוי שלא בהרגשה דבאמת צריך להבין דאמאי דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים דנהי דאין נ"מ לענין טומאת מגע הדם לענין הבגד מ"מ הרי יש נ"מ לגבי האשה אי נטמאת ממגע הדם טומאת ערב ולכאורה עלה על לבי לומר לדעת הגאון בעל פ"י ז"ל דס"ס לא חשוב כרוב ורובא באמת מהני גם לטהר ברה"י ודלא כמש"ל לחלק בין רובא דאיתא קמן לליתא קמן וכנ"ל דלפ"ז יש לומר לפמ"ש האחרונים ז"ל דגם זיבת דבר לח חשוב הרגשה דהא דאמרינן דחזקת דם שבא בהרגשה הוא רק בנמצא בפרוזדור שהדם נוגע א"כ ודאי בכותלי ביה"ר וע"כ אמרינן דודאי הרגישה זיבת דבר לח עכ"פ אבל כשנמצא הדם מבחוץ יוכל היות שלא הרגישה ורק שהדם נפל מהמקור לחוץ ולא נגע בביה"ר כלל ולכך לא הרגישה ולא הוי רובא כלל לומר דמעלמא אתא וא"כ לגבי האשה אין לנו לדון משום ספק טומאה ברה"י גם לענין טומאת מגע דכיון שלא הרגישה ורוב דם בא בהרגשה א"כ ממ"נ אם תאמר לחוש שהדם נגע בכותלי ביה"ר איכא רובא לטהר מדלא ארגשה ורוב מהני לפ"ז גם ברה"י ואם תאמר דלכך לא ארגשה משום שנפל מהמקור ולא נגע כלל בביה"ר א"כ אין לדון עליו משום מגע כלל משא"כ לענין הבגד ליכא רובא דשמא נפל מהמקור על הבגד ולכך לא ארגשה זיבת דבר לח והו"ל א"כ ספק טומאה ברה"י דספיקו טמא אף דאיכא חזקה ויש לי הרהורי דברים אי טמאה נדה בכה"ג שנפל מהמקור ולא נגע בביה"ר לפי הס"ד דל"ב הרגשה כלל לטמאה נדה כיון דמ"מ בעינן שיגע בבשרה וכפשטא דלישנא דהש"ס בר"פ המפלת דדרשינן מבבשרה עד שיגע בבשרה או דנימא דהך דרשא דבבשרה עד שיגע בבשרה היינו רק למעוטי שלא יהי' דבר חוצץ בין הדם להרחם כגון שפופרת וכדומה אבל לא שיגע דוקא ואשר הביאני לזה הוא עפמ"ש במק"א בהא דאיבעיא לן בזבחים דף י"ט גבי בגדי כהונה אי נימא המדודלת מבגדיו חוצץ וסלקא בתיקו וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' כלי המקדש דהרי אנן קיי"ל דמין במינו אינו חוצץ ואמרתי דהא דמין במינו אינו חוצץ אינו רק דלא חשוב חציצה אבל מ"מ לא חשוב נוגע ממש והיכי דבעינן שיגע ממש גם מין במינו חוצץ וכיון דגם זה הוי אבעי' דלא אפשיטא בזבחים שם אי אויר חוצץ משום דבעינן שיהיו הבגדי כהונה על בשרו ממש גם מינו חוצץ דלא עדיף מאויר דמ"מ אינו על בשרו ממש וכיון דבש"ס דריש פרק המפלת שם אמרינן גבי רואה דם בחתיכה דא"נ דדרכה של אשה לראות בחתיכה טמאה והיינו דכיון דדרכה לראות כה"ג לא נתמעט מבבשרה דהוי לי' מין במינו דאינו חוצץ וכן פירש"י ז"ל שם להדיא עייש"ה עכצ"ל לפ"ז דלא בעינן שיגע בבשרה ממש דאם נאמר דבעינן נגיעה דוקא וכל שנפל מהמקור לחוץ לא חשוב בבשרה מאי בכך דבחתיכה חשוב מין במינו מ"מ הרי לא נגע ברחם וכנ"ל גבי בגדי כהונה והרבה יש לי לדבר בזה אולם יען לא הבאתי עוד הדברים בכור הבחינה אשים מחסום לעטי] כן עלה על לבי אולם כבר החליטו הפוסקים דס"ס מטעם רוב הוא ולדעתם עכצ"ל ולחלק בין רובא דאיתא קמן לליתא קמן ברה"י וכנ"ל דרובא דליתא קמן לא מהני לטהר ברה"י ונסתר איפוא תירוצי זה. ועכצ"ל כמ"ש בחידושי דכיון דקיי"ל דאין טומאה חלה על טומאה וביחוד טומאה קלה על חמורה אין לנו לדון על האשה משום ספק טומאת מגע כלל דכיון דלצד הספק הזה שהיא דם נדה היא טמאה נדה אין הטומאת מגע הדם יכול לחול עלי' כלל דשבע לה טומאה ואף דבבת אחת הטומאות חיילות מ"מ בזה הטומאה חמורה