ברכת רצ"ה קז

שיעור ט' עדשים ג' על ג' וכמבואר בפוסקים ז"ל עיין רמב"ם ז"ל ובטוש"ע סי' קץ היינו לכה"פ ט' עדשים בינונים שלנו שהוא באמת שיעור גדול כאשר במחוגה תארוהו הגאון החסיד מו"ה יונה ל"ס ז"ל בספרו מעיל צדקה אין מקים לישב תמיהתו זאת רק ע"ד שכתב הוא ז"ל שנתקטנה המאכולת אולם מדברי האחרונים ז"ל נראה באמת שאין השיעור גדול כל כך עיין בס' תפארת ישראל להגאון מהר"י ז"ל שהוכיח מהך דשתי נשים שנתעסקו בדם כסלע ונמצא כסלע בכל אחת דשתיהן טמאות דגריס הוא ע"כ פחות מחצי סלע דאל"כ הרי נוכל לומר שבא דם מזה שנתעסקו בחצי סלע על כל אחת והחצי הסלע השני הוא דם מאכולת כדין נתעסקה בכגריס ונמצא עליו כשני גריסין ולפי חשבון דרוחב סלע הוא שליש טפח וכמבואר בחסרון גלגולת טוש"ע סי' ל"א דהיינו שליש מד' אגודלין שיעור כגרים אינו יותר מחצי אגודל וראיתו זאת הוא ראי' ברורה לדעתי ורק שלחומרא לא דק שגם בג' רבע אגודל ברבוע עדן לא יהי' כחצי סלע כי הסלע שהיא רוחב ואורך שליש טפח דהיינו ד' שליש אגודל אם הי' רביע הי' מחזיק ט"ז חתיכות משליש אגודל על שליש אגודל נכה מזה כחלק רביעית כמשפט העיגול נגד המרובע ישאר בערך י"ב חתיכות כזו ומחציתו ששה חתיכות משליש אגודל על שליש אשר לא יעלה כן ג' רבע על נ' רבע אגודל ברבוע דוק וחשוב וזה יהי' קרוב לשיעור הגאון ח"צ ז"ל שכתב דכגריס היינו מה שנקרא בינ"ען בל"א והיינו מין שנחלקה כ"א לשנים ובהם הרחש מצוי [ועיי"ש בסי' ס"ז מתש' שעשה סמוכים לזה שהפול הזה הוא כמרובע כשנחלק וקתני לענין נגעים כגריס המרובע ולדעתי י"ל דהך המרובע היינו שנרבע אותו ונחשוב רוחב באורך] ולפ"ז אין כ"כ מהתימה שדם מאכולת יצטבע מקום כזה בבגד כשיתפשט דעכצ"ל דשיעורא דכתמים אחרי ההתפשטות הוא דאף אם תאמר דנתקטנה המאכולת מאשר הי' בזמן התלמוד מ"מ פשיטא שגם אז הי' שיעור דמו קטן מהכיל בלי התפשטות בכגריס שכל גופו גם אז לא הוי כשעורה וכדאמרי' באגדה במכת כנים שאין הכשפים שולטין בברי' שהיא פחות מכשעורה והרמב"ם נראה שהי' גורס פחות מכעדשה וכגריס הוא כט' עדשים וע"כ ששיעורא הוא אחר התפשטות [ויש לעיין לפ"ז בפירש"י ז"ל נדה דף נ"ח אהא דאמרינן בש"ס שם דפשפש אורכו כרחבו לענין כתמים שפי' וז"ל דאי הוי הכתם אורכו כרחבו אף ביותר מכגריס תלינן בפשפש וא"נ כנ"ל דשיעורא הוא לאחר שנתפשט מה נ"מ בתוארו שיהי' מרובע כבתחלתו היכי שומר בהתפשטותו תמונתו וצ"ע] וכשאני לעצמי הייתי אומר דכגריס דתלינן בדם מאכולת לאו היינו מאכולת אחת רק שנים או שלשה ורק ששיערו חז"ל שאינה מצוי' שיתקבץ במ"א מדמי מאכולת יותר משיעור גריס ויתבאר בזה על נכון דת"ק במשנה בפ' הרואה כתם שם דבעי הרגה מאכולת דוקא לא נקט שיעורא דכגריס להתיר רק לפי אומד דם מאכולת ורק רחב"א דס"ל דתלינן במאכולת אף שלא הרגה ס"ל דעד כגריס דבכגריס תולה בשנים או בשלשה מאכולת ואך יותר אינו מצוי שיתקבץ דמי מאכולת וכנ"ל [ועפ"ז רציתי בהשקפה ראשונה בדברי כת"ה לישב דברי רש"י ז"ל נדה דף י"ט ונתקשה במו כ"ת אולם אחרי כן העירני חתני ידידנו הרב נ"י כי א"צ לשות בדברי רש"י ז"ל הנ"ל עצות מרחוק ולא דבר רבינו ז"ל כלל מענין זה ורק שבא לשלול דגם בהרגה לא תלינן ביותר מכגריס שאין דם מאכולת רבה כ"כ שיהי' כתם יותר מגריס ונראין דבריו מדברינו ואשר ע"כ שמתי מחסום לעטי בזה **(מלחמות אריה ואפרש שיחתי בפשט דברי רש"י ז"ל ולאשר הרב הה"ג הנ"ל רצה לפרש להעמיס בדברי רש"י קושית הגאון ח"ס ז"ל דמאכולת לא הוי כשיעור גריס ואנכי כתבתי לו דזה ודאי ליתא דהא בהדי' איתא ברש"י הא שיעור כתם כגרים ועוד. ומאכולת דכולי האי לא הוי אלא כך נראה בעיני לפרש דבריו דהנה לשון המשנה לקמן נ"ח ע"ב איתא הרגה מאכולת ה"ז תולה בה עד כמה תולה ר"ח בן אנטיגנוס אומר עד כגרים כו' ואע"פ שלא הרגה והי' אפשר לפרש דת"ק מיירי בכגריס ועוד דהרגה מהני אפי' בכגריס ועוד. ובאמת שכן דעת הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות ע"ש לכן הקשה דדם מאכולת לא הוי כולי האי היינו כגריס ועוד כדאמרינן לעיל כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת דמוכח מזה דכגריס ועוד לא אפשר להיות ממאכולת וא"כ מאי מהני הרגה ולהכי פירש דההיא ר"ח בן אנטיגנוס והכא אליבא דרבנן דסברי דעד כגריס בעינן הרגה דוקא ובכגריס ועוד לא מהני הרבה ואנכי הוספתי באמרים הא דהוצרך רש"י ז"ל לפרש הך מתניתין הכא ולא המתין מלפרש כן במקומו בפרק הרואה כתם ואמרתי דהסוגיא דהכא דחקתו דקשה דמאי פריך הגמרא על ר"ח דאמר דם מאכולת שבראש מהך מתניתין דמאי לאו מאכולת דכולה גופה ואי נימא דהך דהרגה כו' מיירי בכגריס ועוד הא י"ל דשאני בין מראה דם בעין למראה כתם דהא דם מאכולת לא הוי כשיעור גריס ועוד ועכצ"ל שבאפשר דם מאכולת להתפשט ולצבוע שיעור גריס ועוד וכמ"ש מו"ח ז"ל כאן לגבי שיעור גריס א"כ בכה"ג כשנתפשט צבע אדום על לבן דק דק הרי נשתנה מראיתו העצם ואינו אדום כאשר הי' בעין ומאי פריך לכן הוצרך רש"י להוכיח דהא דקתני הרגה מאכולת תולה בה מיירי בכל הכתמים אפי' בכתם גריס ואפי' פחות הרבה שלא נתפשט הדם כלל ומ"מ תלינן במאכולת דכולה גופה ומשו"ה שפיר פריך ודוק ומ"ש מו"ח ז"ל דלאו במאכולת אחת תלינן אלא בהרבה מאכולת כבר הובא זה בס"ט בשם תשו' הרמ"א אולם בב"י משמע דתלינן במאכולת אחת עיין בדבריהם:)** אולם לפ"ז דוקא נקט בש"ס דף נ"ט שם ובאותו עד רצופה בו מאכולת דבשני גריסין אינה תולה גם בכה"ג דלא תוכל לתלות אף כגריס במאכולת אחת הרצופה דאין דם מאכולת אחת רבה כל כך ואין כן דעת הפוסקים ז"ל ודו"ק

אולם מצד אחר יש לחזק דברי חילוקו של הגאון מהרמ"ס ז"ל בין כתם גמור לעד שאינו בדוק דלכאורה יש לבאר מה שלא מצינו שום שיעור לעובי הדם בכתם ול"מ לפי שבארתי בראשונה שאין בדם המאכולת שיעור לכגריס רק ע"י שיתפשט הרבה כעין צביעה וכשיש א"כ קצת עובי בדם הכתם אין דם המאכולת רבה אף לפחות מכגריס אלא אף אי נימא כמ"ש באחרונה דתלינן במאכולות רבים וכנ"ל מ"מ פשיטא דיש חילוק בין כתם בעלמא לכתם שיש בו סמיכות דם וצ"ל דכיון דכתמים אינו רק גזירת חז"ל השוו חז"ל את מידותיהם הם אמרו והם אמרו משא"כ בעד שאינו בדוק וכנ"ל להגאון בעל חת"ס ז"ל. והנה בגוף ענין כתמים ועד שאינו בדוק צריך אני להרחיב הדיבור קצת למען ברר הענינים בשורשם ומתוך בירורן של דברים יפיץ אור על פני הדרך נלכה בו מקור הדבר בש"ס דנדה דף נ"ז אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עלי' ומצאה עלי' דם טהורה כו' עד שתרגיש בבשרה כו' ופריך מאשה שהי' עושה צרכיה כו' אי דארגשה יושבת אמאי טהורה אלא לאו דלא ארגשה וקתני עומדת טמאה ומשני לעולם דארגשה ואימור הרגשת מ"ר הוי ותו פריך מעד שהי' נתון תחת הכר וקאמר אימור הרגשת עד היא וכ"כ משני על הך דנמצא על שלו כו' אימור הרגשת שמש הוא ולבסוף פריך מכתם על בשרה ומסיק ר' ירמיה