ברכת רצ"ה קו

זה את זה אם לא דנפרש דהך ויראה כו' קאי על קטלנית דתלתא זמני דוקא ובתרי זמני ס"ל דאין כופין להוציא ושפיר דחה בזה דברי הרמב"י ז"ל דמיירי בתרי זמני ודברי הטור ז"ל בשמו אינם מובנים לי וצ"ע. אמנם במה שהעלה רבינו ז"ל בתשובה דגם לכתחלה אין הב"ד מעכבים ע"י לא מצאתי לו חבר ויראה לדעת הפוסקים ז"ל אלו דאף דבנשאת אין כופין להוציא ומשום דלא הוי רק חשש מיעוטא ואזלינן בתר רובא מ"מ לכתחלה מעכבים על ידם דחז"ל עשו תקנה כוללת ולא שייך לילך בתר הרוב דזה לא שייך רק בענין פרטי אבל לא בתקנה כוללת דצריך לתקן המיעוט וכמ"ש מ"ז רשכ"י זצ"ל בכמה מקומות וגם בזה עשו תקנה כוללת דאם כל הנשים שמתו שני אנשים ונשאו יבא המיעוט לידי סכנתא ורק אחר שנשאת בדיעבד שאנו דנין על ענין פרטי הלזה אזלינן אחר הרוב ואפשר שגם הרמב"ם ז"ל אינו חולק בסברא זו ורק דדעתו דאחר שהורני חז"ל דאיכא חשש סכנה לא שכיח שלא יקפידו לישאנה וליכא למימר עוד דהוי תקנה כוללות דכיון דהוי מלתא דל"ש לא הוי רק ענין פרטי וכמובן ודוק ובמת אחד בדבר או שאר מכה מהלכת אי הוי מן המנין י"ל דלמ"ד מעיין גורם ל"ה מן המנין דמהכ"ת נתלה במעיין שלה אחרי דרבים שתו ומתו בחולי זו אולם למ"ד מזל גורם אין חילוק דלענין שנאמר דהוי מכת מדינה דל"א מזלא גרים בעינן שימותו רוב האנשים בעיר או בשכונה זו וכדאמרינן גבי ניכוי מחכירתו דאשתדוף רובא דבאגא וזה הוא לדעתי כוונת הרמ"א ז"ל שהביא הך דמתו בדבר בדעת הי"א דס"ל דמעיין גורם ודוק

ונחזור לענין השאלה שלפנינו הנה זה ברור אצלי דלא הוי רק קטלנית דתרי זמני דהשלישי אינו מן המנין דאחרי שקודם שנשאה הי' חולה מסוכן חולי השיעול מאין לתלות מיתתו בה וחם כבר נשאת או עכ"פ נתקדשה לדעתי אינו צריך להוציא וכל שכן שלא היה בידינו לכופו אחרי שלדעת הרמב"ם ז"ל לא תצא. ולזה הסכימו רבים מגדולי המורים כמבואר בפוסקים ז"ל וכאשר בררתי למעלה טעמם ונימוקם בטוב טעם ודעת. וגם דעת הרא"ש ז"ל לא ברירא לן וכמש"ל ולסניף יש לצרף דעת קצת דרק מעיין גורם וא"כ גם השני אינו מהמנין כיון שמת במכה מהלכת חולי הטיפוס וכנ"ל בביאור דברי הרמ"א ז"ל. ומלבד זה לדעתי קשה לומר ולתלות במעיין כשהי' בריא אולם ולא ראינו בו שום חולשא ואחרי שנים חלה ומת ודי לנו שנאמר להחמיר היכא דבתוך שנה נעשה מצטמק ורע לו אף שלא נראה חולשא בו תיכף דאולי לא נתגלה עוד לעינינו זכר לדבר טרפה אינה חי' י"ב חודש דבזמן ההוא המכה מתגברת והולכת וגם אי נימא דדיוקא דהש"ס מדלא נקט השיאה ונתארמלה תרי זמני הוא למ"ד מעיין גורם עיין בתוס' ז"ל שם אין קושיא דמשכחת לה מ"מ בכה"ג שנתארמלה אחר שנים רבות דמ"מ אתי שפיר דלא נקט נתארמלה תרי זמני שלא יצטרך לפרש ולהאריך. וגם דכיון דאסור לקדש את בתו כשהיא קטנה ע"כ הכל הי' במשך ששה חדשים דאח"כ בלא זה יצאה מרשות האב שנעשית בוגרת וכמובן. אולם אחרי שלא נשאת וגם לא נתקדשה דמ"ש כ"ת לדמות שידוכין לקידושין ליתא לדעתי דבקידושין צריך גט להתירה משא"כ שידוכין דאחרי שנתעכב ע"י הי' כלא הי' וכמובן לענין שלא נעכב ע"י קשה לצדד להקל דהרמב"ם ז"ל יחידאי הוא בזה וכנ"ל. וגם לסמוך סמיכה שיש בה ממש על דעת קצת הפוסקים ז"ל דפסקו דמעיין גורם דלדעתם לא חשיבא קטלנית בנ"ד וכנ"ל אין דעתי נוחה אחרי דרוב מנין ורוב בנין פסקו דהלכתא דמזל גורם וכר"א דבתרא הוא ויש לה בנ"ד א"כ דין קטלנית דתרי זמני וידי איפוא מסולקת והנלע"ד כתבתי: סימן מא ב"ה בריסק יום ג' כ"ז שבט תרכ"ט. אשיב ואומר שלום לכבוד ידיד ה' וידידי עוז הרב הגאון הגדול כו' מוה' רפאל יום טוב ליפמאן ני' אבד"ק ביאליסטאק בצירוף ב"ד הצדק הרבנים וכו' ני'

אחד"ש כ"ת כמשפט לאוהבי ה' וח"ש בדבר סידור השמות אשר שלח שמה הרב מ' נפתלי ד"צ ומסדר גיטין פה"ק הנני להודיע לכת"ה כי בפה אנחנו נוהגים לכתוב על פי דעת הגאון בעל נוב"י אשר דבריו נראים לכל מעיין כי המכונה קאי על האדם ולא על השם וא"א איפוא לכתוב משה יהושע המכונה העשיל אחרי שהוא נקרא גם בשם משה הירש ויעיינו בטובם בתשו' שם וביחוד בנ"ד אין מי שיכנה אותו בשם העשיל תמורת השם יהושע ואף בחתימתו אינו כותב הכינוי ביחוד רק משה יהושע העשיל ואחרי שנצרך לכתוב דמתקרי מהצורך לכתוב כמו שנקרא משה העשיל וגם משה הירש וזה הדרך הנכון לדעתי ביותר יען כי גם זה קשה לכתוב גם דמתקרי שלישי כחתימתו משה יהושע העשיל אחרי שלא הי' ברצונו גם בחתימתו להחזיק שלשה השמות יחד ורק שהוא מברר שמותיו ועי' בש"ע גבי עד החותם וביחוד כי לדעת הט"ז ז"ל אין לכתוב דמתקרי על החתימה לבד כאשר לא נעלם מעיני כת"ה. אולם לפי אשר כתבתי הוא הדרך המעולה בלי עקולי ופשורי ומה יזיק אם כותב השם בקיצור בקריאתו וגם הגאון מליסא ז"ל בספרו ת"ג לא כתב כן רק כדי ליישב דברי הב"ש ז"ל אשר יש ליישבו בכמה אנפי וגם הוא ז"ל לא כתב כן רק לכתחלה וגם בזה לא נתקבלו דבריו ז"ל כמבואר בכמה מקומות בספרי האחרונים ז"ל ביחוד בנ' אינו כותב קיצור השם לבד בשם העיקר ורק דמתקרי כן והרי הוא נקרא כן וכ"ע יודעים. זו"ז ראיתי מכותלי מכתבם שדעתו ה' לכתוב הפרש בע' ואנחנו פה כותבים כזה הירש אחרי שכן שם החיה בל"א רק שנשתבש הקריאה אצל ההמון ועיין בתשובות הגאון מהר"ח כהן ז"ל כמדומה שהוא תשו' הגאון מהר"ש ז"ל בעל מרכבת המשנה שהפריז לומר שאם כתב הערש בע' הגט פסול יהי' איך שיהי' בהפרזתו זאת עכ"פ למדנו מדבריו אלה ז"ל שהברת האנשים הי' מאז בע' ועכ"ז לא מצאנו בשום סדרי גיטין לגדולי האחרונים ז"ל שיכתבו הערש בע' את כל זה ראיתי להשיב לכת"ה ובתקותי כי יסכימו לדעתינו בכל הדברים הנאמרים. הנני ידידו: סימן מב ב"ה בריסק יום א' כ"ד אדר תרכ"ט לפ"ק לכבוד ידיד ה' וידידי עוז הרב הה"ג חריף ובקי בחדרי תורה חכמתו פניו תאירה מפורסם לשם ולתפארת כ"ש מו"ה בן ציון נ"י אבד"ק שערשוב

מכתב כת"ה עם שאלותיו שאלות חכם לנכון השיגה ידי במועדו ועתה אמרתי להשיב לכ"ת עלי יקרת מדברותיו כיד ה' הטובה עלי וזה החלי בעזרתו ית' אשר מאתו אשאלה עזר לבל ינטו אשורי מני הדרך. ראשון תחלה הביא כ"ת דברי הגאון מהרמ"ס ז"ל שנתקשה דהיאך תלינן כתם פחות מכגריס ועוד בדם מאכולת הרי החוש מעיד דאין דם המאכולת רבה כל כך ומזה הוכיח כי בזמנינו נתקטנה המאכולת מאשר הי' בזמן התלמוד ומטעם זה יצא לדון ולחלק דדוקא בנמצא כתם על חלוקה שאינה רק מטעם גזירת חכז"ל נוכל להקל בפחות מכגריס שאינה בכלל הגזירה גזירת כתמים משא"כ בעד שאינו בדוק והאריך בזה והנה בגוף תמיהתו ממיעוט דם המאכולת הנה באמת אם נחליט ששיעור גריס של כתמים שהיא