ברכת רצ"ה קה

מי שיקדש אותך דהיינו שיהי' מכיר בך שאת קטלנית ולא יקפיד ויחוש ולפ"ז נסתר דברי הב"ש ז"ל שכתב בסימן ט' ס"ק ג' דמתשובה זו של הרמב"ם ז"ל מוכח דלדעתו ז"ל גם בלא הכיר בה יש לה כתובה וכוונתו למ"ש ואח"כ כותבין לה הב"ד כתובה ולפי הנ"ל אין מזה ראי' דמיירי בהכיר בה וכנ"ל ועיין במהרי"ו ז"ל שכתב דנשאת לשלשה ומתו גם להרמב"ם ז"ל כופין אותו להוציא' וצריך ביאור דהרי אנן קיי"ל בנשואין כרבי ומה נ"מ בין שלישי לרביעי דאף דבתרי לא הוי רק ספיקא וכמ"ש הקדמונים ז"ל דמה"ט בנשואין ומילה קיי"ל כרבי דספק נפשות הוא מ"מ מה לי בין ספק לודאי ולמה לא נכוף גם על הספק ויראה בזה לדעתו ה' ז"ל דס"ל דבתרי זמני לא הוי ספק השקול ורק מיעוטא ולכך אין הב"ד מעכבין על ידו כשמכיר בה ואינו מקפיד שסומך על הרוב ורק שאין אנו מורין לו שישאנה כיון דמ"מ איתא מיעוטא. ואמינא סעד לזה דבמועד קיי"ל כרשב"ג דאינו מועד עד שיעידו ג"פ ואי נימא דבתרי זימני משוי לי' לספק גמור נהי דניחא דאין משלם נזק שלם עד נגיחה רביעית דאין לחייבו מספק מ"מ יקשה בהא דאמרינן דפלגא ניזקא קנסא ומשום דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי ולא פשע במה שלא שמר שורו כראוי דבפעם שלישי הו"ל לומר דממונא הוא דכיון דאתה אומר דבתרי זמני ספיקא הוא יצא עכ"פ מחזקתו חזקת שימור ופשע במה שלא שמרו וע"כ דבתרי זמני עפ"י הרוב אין כאן חשש ורק מיעוטא הוי ולא יצא א"כ השור ע"י מה שנגח ב' פעמים מחזקת שימור וכמובן

והנה בש"ס דיומא דף פ"ג איתא שנים אומרים צריך אפי' מאה אומרים אין צריך מאכילין אותו ואף דאמר רב ספרא כו' בפסולי עדות הלך אחר רוב דיעות ה"מ לענין אומדנא דממונא אבל לענין נפשות ספק נפשות להקל ומוכח מזה לכאור' דבנפשות גם רוב לא מהני דרק אומדנא הוי כרוב דמה"ט בכ"מ אזלינן בתר רוב דיעות בפסולי עדות ואפ"ה אמרינן בנפשות דספק נפשות להקל ולמה אם כן לא נכוף בשני זמני בקטלנית כמו בתלתא זמני. אמנם אחר העיון גם זה נכון דלכאור' צריך להבין דהרי גם בדיני נפשות קיי"ל דאזלינן בתר רובא הרי דדנין והורגין עפ"י הרוב בקום ועשה ואמאי בד"נ לא אזלינן אחר הרוב גם בשב ואל תעשה והנראה בביאור הדבר לפמ"ש בש"ס ב"מ בהך דקפץ אחד מהמנויים דאין לילך בזה בתר הרוב דגם רוב ספק מקרי ורק שהתור' התירה ספק זה וכיון שהתורה אמרה עשירי ודאי ולא עשירי ספק לא מהני רובא דזה גם כן בכלל ספק הוא ולפי"ז גם אנו נאמר כיון דבכל המצות אמרה תורה וחי בהם ולא שימות בהם דמזה ילפינן דגם ספק פקוח נפש דוחה שבת וכדומה דבעינן שלא יהי' גם חשש מיתה ולא מהני גם רובא ולכך מאכילין אותו ביום הכיפורים גם על חשש מיעוט דכל שיש חשש גם חשש רחוק התירה התורה וכיון שכן בהך דקטלנית חרי זימני אם אחד תקע את עצמו ואומר שהוא סומך את עצמו על הרוב ואינו חושש להמיעוט אין הב"ד יכולים לעכב על ידו להפריש אותו מסכנתא כיון שע"פ הרוב אין כאן חשש ובכל מקום אזלינן בתר רובא ורק שאין מורין לו כיון דמ"מ איכא מיעוט וכנ"ל והבן זה. ועפי"ז אמינא ליישב דעת הרמב"ם פ"ב מהל' שבת שכתב לענין פיקוח הגל דאם היה רוב עכו"ם וישראל אחד בחצר ופירשו מקצתן והלך אחד לחצר אחרת ונפל עליו הגל מפקחין אבל אם פירשו כולם ואחד הלך לחצר אחרת אין מפקחין כיון שהרוב עכו"ם ובתשובה המובא בכ"מ שם ביאר רבינו ז"ל דלשמואל באמת בכ"מ מפקחין דאין הולכין בדיני נפשות כלל אחר הרוב אמנם ר"י פליג עליו והלכה כר"י [כנראה שהי' לו קצת גירסא אחרת דלפי גירסתינו ליכא פלוגתא כלל בין שמואל לר"י] ולדידי' מחלקינן בין פירשו מקצתן לפירשו כולם דמפרש רבינו בפסקיו ז"ל, וכבר נתחבטו המפורשים ז"ל בביאור החילוק שבין פירשו כולם לפירשו מקצתן דבין כך ובין כך לא חשוב קבוע וכמבואר בכמה מקומות. ולכאורה עלה על לבי לומר דהכא הוי פירשו לפנינו ודלא כסברת הה"מ ז"ל דכיון דבשעה שפירש לא היה לנו לדון אין לו דין פירש לפנינו וקושית הה"מ ז"ל דא"כ פשיטא יש לישב ולומר דרבינו ז"ל ס"ל כדעת רבים מהקדמונים ז"ל דפירש לפנינו לא הוי רק קבוע דרבנן ואינו מגרע לענין לעבור על איסור תורה ורק דפיקוח הגל הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דלא הוי רק איסור דרבנן והם אמרו והם אמרו דאין חשוב רוב דחשוב קבוע וזה שפיר הוצרך להשמיענו דאינו פשוט כל כך שנתנו חז"ל עליו דין קבוע להקל וזה לא שייך רק בפירשו מקצתן דבפירשו כולם דנתבטל הקביעות לגמרי גם בפירשו לפנינו לא שייך קבוע וכמבואר בפוסקים ז"ל עיין עליהם כן עלה לכאורה על לבי. אולם אחר ההתבוננות ראיתי דאי אפשר להעמיס פירוש זה בדברי רבינו ז"ל דרבינו ז"ל פוסק כר"י דגם באין צריך לגופה חייב וכמבואר. אולם לפי הנ"ל יש לפרש דעתו ז"ל באופן נאות דעיקר פלוגתייהו דשמואל ור"י הוא דכבר הוכחתי מש"ס דיומא דף פ"ג שם דבפ"נ גם במיעוט נגד רוב אזלינן לקולא ובארתי הטעם דכיון דהתורה אמרה וחי בהם שלא יהי' חשש מיתה לא מהני רוב דרוב גם כן מכלל ספק לא יצא עמש"ל לחלק בזה בין פ"נ לד"נ דאזלינן בתר רובא וזה א"כ טעמא דשמואל דגם ברובא עכו"ם מפקחים ור"י דפליג עליו ס"ל לחלק דזה אינו רק ברובא דליתא קמן אבל לא ברובא דאיתא קמן דרובא דאיתא קמן חשוב בודאי ואינו כלל בגדר ספק. וכבר בארתי במק"א דהך דשנים אומרים צריך ומאה אומרים א"צ לא חשוב רובא דאיתא קמן ול"ד להך דסנהדרין דחשוב רובא דאיתא קמן דהתם אין לנו לדון רק על סנהדרין זו שדנין עליו משא"כ ברופאים הרי לא שאלנו לכל הרופאים שבעולם שנאמר דיש כאן רוב האומרים אינו צריך ואולי אם נשאל לשאר רופאים נמצאו יותר שאומרים צריך ורק דאנו אומרים דמאלו שהם לפנינו אנו דנין שכן יהי' החשבון כשיתאספו כל הרופאים שרובם יאמרו א"צ וזה לא הוי אלא אומדנא: דלא הוי רק כרובא דליתא קמן ואין ראי' א"כ מזה לרובא דאיתא קמן. ומעתה שפיר מחלקינן לר"י בין פירשו כולם לפירשו מקצתן דעיקר סברת החילוק בין רובא דליתא קמן לרובא דאיתא קמן דברובא דאיתא קמן י"ל דהמיעוט בטל לגמרי נגד הרוב ואינו אם כן כלל בגדר ספק וזה לא שייך רק בפירשו כולם דנתבטל הקביעות לגמרי משא"כ בפירשו מקצתן דכיון דאתה אומר דכל דפריש מרובא פריש א"כ נשאר המיעוט במקום הקבוע ולא נתבטל א"כ לגבי הרוב דזהו עיקר ענין קבוע דהמיעוט במקום הקבוע חשוב וא"כ אף דחשוב רוב לא יצא מ"מ מכלל ספק וכמובן והוא בכלל גזירת התורה וחי בהם ולא שימות בהם והבן זה כי הוא ענין עמוק ועיין בב"ח ז"ל שכתב דהא דבלא הכיר בה יש לה כתובה מהשני אף דעם מיתתו נעשית קטלנית הוא משום דהיא מוחזקת כיון שהשטר כתובה בידה וכגבוי דמי והב"ש ז"ל תמה עליו דב"ש סבירא להו הכי ולית הלכתא כוותייהו ורק כב"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ולפי הנ"ל דברי הב"ח ז"ל נכונים לפמ"ש הוא ז"ל בעצמו בחו"מ סימן ס"ז דאשה בכתובתה הוי מוחזקת יותר ממלוה בשטרו כיון שהכתובה היא תנאי ב"ד ואף דעיקר פלוגתא דב"ש וב"ה הוא במתו בעליהן עד שלא שתו דאינה גובית כתובתה לב"ה אף שהוא תנאי ב"ד יש לומר לפי"ז דהא דלאו כגבוי הוא לב"ה היינו רק דלא הוי בחזקתה אבל מ"מ איתרע לה גם חזקת ממון של הבעל ולכך בהך דמתו בעליהן עד שלא שתו אינה