ברכת רצ"ה קד

שהם סותרות זא"ז ויוכל לומר ברי ושהוא סומך על הודאי הזה משא"כ בשארי ספק והבאתי ראיות ברורות לדבר ואכמ"ל אולם כשהי' רק קול ולעז דהא דאסור לכנוס הוא רק משום לזות שפתים וכמבואר בפוסקים ז"ל דמי להך דנטען על השפחה והנכרית דתליא בחלופי הגרסאות שבירושלמי וכיון דספיקא היא ספק דרבנן להקל וכמ"ש הריב"ש ז"ל וכאשר בארתי דבריו ז"ל למעלה ואמינא להוסיף ולומר דגם לדעת הט"ז והח"מ ז"ל שהחמירו בכה"ג גם בשפחה ונכרית יש לדון להקל בכה"ג בנ"ד די"ל דבנ"ד אם לא הוי דבר מכוער ביותר י"ל דאף לכתחלה מותר לכנוס בתה דבנ"ד ליכא לזות שפתים דהיינו שהוא מחזיק הקול והלעז ושלתכלית זה נושא בתה שתהי' רגילה אצלה ושכיחא לי' דכיון שהי' נטען גם על הבת ההיא מהכ"ת נאמר שנתחזק הקול שנטען על האם דיותר יתחזק הקול שהי' נטען על הבת דבשביל זה נשאה וע"ז לא הוי לזות שפתים דפנוי' היתה וכמ"ש התוס' והקדמונים ז"ל וגם דאף מה שכתבו האחרונים ז"ל דגם בקול ולעז על האם אסור לישא בתה יש לעורר עפ"י מה דאיתא בש"ס דיבמות דף כו' דפריך אהא דתנן גבי מביא גט ועד המעיד דמותרים לבניהם ולאחיהם ומ"ש מהך דנטען על האשה דאסור בבתה ואחותה ומשני נשי לגבי נשי שכיחי גברי לגבי גברי לא שכיחי א"נ גברי דאסרו שכיבתם אהדדי קפדי נשי דלא אסרן שכיבתן אהדדי לא קפדי והנה לכאור' קשה לפמ"ש הש"ג ז"ל דהיכי דרגילה אצלה הרבה צריך לגרש את אשתו דלפ"ז כ"ש אם יתברר שבא על הקרובה אח"כ דנאסרה אשתו עליו דחזינן שהיתה רגילה כ"כ עד שזינה עמה והאי דעביד איסורא בחמתי' שאני דל"ה מחמת שהיתה רגילה אצלו וא"כ גם נשי אסרו אהדדי וקפדו וצ"ל דבאמת חז"ל לא סמכו ע"ז דקפדי ורק לענין לזות שפתים אמרינן דלא יאמרו שעצת זימה הי' דכיון דקפדי לא שכיח ולא עשה בשביל זה וא"כ כ"ז בדבר מכוער דחשו חז"ל אבל בלעז בעלמא אין לומר ולאסור לפ"ז משום לזות שפתים דכיון דלפ"ז אסרו אהדדי קפדי ודו"ק ויש לי צ"ע אחר חדרגמ"ה ז"ל בהתרו בו ולא בה אי נימא דכיון דהוא עבר על ההתראה דחייב להוציא גם היא צריכה לקבל הגט כיון דמצוה לגרשה או דנימא דכיון דמטעם קנס היא לא קנסוהו להפקיע זכותה שיש לה בתקנת חרגמ"ה ז"ל דהיא לא פשעה והדבר צריך עוד תלמוד אצלי. עוד אומר דהיכי שלא הי' רק קול ולעז דבררתי דאין מוציאין בכל גוונא מ"מ יש להזהיר האם שלא תבא לבתה דגם בלא דבר מכוער על פריצות בעלמא מחויבים הב"ד להזהיר' ולקנא לה וכמבואר בש"ס ופוסקים עיין עליהם ויש מקום אתי לכאורה לומר דגם בדבר מכוער ביותר ואף גם בא עליה ודאי אין מוציאין הבת ממנו גם בהתרו בו מקודם לפי הנ"ל דבנטען משפחה ונכרית גם בכה"ג אין מוציא די"ל דל"ד להך דאח אחד ומשאל"ס דשם האיסור דרבנן היא עלי' בעצם משא"כ בהך דנשא בתה דעלי' ליכא איסורא ורק שאסרו חז"ל לכתחלה לכנוס משום חשש זנות עם אמה אולם זה חילוק דק מאד וביחוד לפי מה דכייל לן מ"ז רשכ"י ז"ל דכל היכי שחשו חז"ל למיעוט אין המיעוט דחששו חז"ל על הענין שאנו דנין עליו שהוא מהמיעוט ורק שהיא תקנה כוללת שאם נלך אחר הרוב המיעוט יהי' נלכד בהאיסור וא"כ גם נטבע במשאל"ס אין האיסור בעצם האשה ואפ"ה אם עברה על התראת ב"ד תצא והבן זה והנלע"ד כתבתי: סימן לט עוד להנ"ל

ועל דבר המשפט אשר הקריב לפני כ"ת כפי הטענות הנה בענין שטר הנעשה בערכאותיהן יש שני דיעות ולפי דעת הרא"ש ודעמי' ז"ל קשה לומר אם שאין טופס השטר מכירה לפני שלא יהי' בנ"ד על השטר דין שטר שנעשה בערכאות דדין שטר עליו אולם גם לדיעה הראשונה הנה כיון שיש עליו חת"י אף דדין כת"י עליו דיכול לטעון פרעתי וה"ה דיכול לטעון אמנה במגו דפרעתי ובכת"י על מכירת בית דלא שייך טענת פרעתי יראה דתלוי אם יכול לטעון תנאי הי' דלהסוברים דגם תנאי א"י לטעון עיין ש"ך סי' פ"ב אינו נאמן לומר אמנה דלית לי' מגו אך לדעת המחבר שם יוכל לטעון אמנה במגו דתנאי הי' וכמובן מ"מ כבר הכריע הרמ"א ז"ל דבכת"י אין לדיין אלא מה שעיניו רואות שאם יש אומדנא להיפך אינו נאמן ועיין בתומים ז"ל דכל שבדד"מ אינו יכול לטעון לכ"ע אינו יכול לטעון פרעתי בכת"י וא"כ בנ"ד כיון שבדד"מ א"י לטעון כת"י כשטר מעליא דמי ואף שאין חת"י מקוים דגם בשטר קיי"ל דצריך לקיימו הנה מבואר בכללי מגו שאין חשוב מגו כשהעולם יאמרו ששקר הוא ובשטר כזה א"כ לא חשוב מגו שיחזק בעיני העולם כשיטעון מזויף לשקרן וכמובן. ולכאורה עלה על לבי לומר דכיון שזה אומר שלקחו בחובו א"כ אין כאן קנין כסף ורק שטר דלא מהני והחזקה אולי לא היה בפני המוכר דכשלא אמר לך חזק וקני לא הוי קנין חזקה. אולם התבוננתי וראיתי להב"י בשם הרשב"א ז"ל שכתב להדיא דקני בכה"ג ע"י השטר הנעשה בערכאותיהן עיין בסי' קצ"א. אמנם כ"ז להתלמד במק"א שבנ"ד אין נ"מ דכבר מכר הקרקע לנכרי ושמעון אינו תובע רק ממון שהפסידו והיינו שישומו כמה הבית שוה יותר מהחוב ודלא כמו שטוען שמעון שיעמיד לו בית כזה וכמובן וראובן א"כ נשבע היסת ונפטר ובזמנינו אלה יוכל לגלגל עליו שישבע שהי' עצה"ע כל העיסקא שחשב בחוב הישן דעל החדש אינו יכול לגלגל אחרי שיש חת"י וטענת שמעון שהי' באונס אינו כלום וכמבואר. ואם כי נראה שראובן מתהפך בדבריו אין מ"מ סתירה גלויה דבמה שאמר שמכרו לנכרי כדי שלא יפסיד חובו וכדומה אין סתירה למה שטען שמכר לו דלאו דינא גמירי אינשי ואולי חשבו שיוכל לבטל המכירה וכנ"ל כנלע"ד: סימן מ לכבוד הרב המאה"ג וכו' מו"ה אורי לאנדמאן ני' אבד"ק פאדילאויא

תוכן השאלה באשה אחת שמתו אצלה ג' אנשים ורק שבעלה השני מת מחולי הטיפוס שהי' מכה מהלכת ובעלה השלישי הי' חולה עוד מטרם שנשאה בחולי השיעול ועם הבעל הראשון דרה שלשה שנים ועם השני חמשה שנים ועם השלישי שמונה שנים ויש לה מהשלישי יתום קטן ובלי שאלת חכם השתדכה לאיש בר אורין שהכיר וידע בה ורק שלא חש לזה והשתדך עמה ויש כאן טובת היתום שיהי' לו מנהל ומדריך עכת"ד השאלה. וזה החלי בעזה"י אשר מאתו אשאלה כ"כ עזר לבל אכשל ח"ו בדבר הלכה זו

הנה ידוע דבנשואין ומילה קיי"ל כרבי דבתרי זימני הוי חזקה ורק בשור המועד ובווסתות קיי"ל כרשב"ג דבעינן תלתא זמני ודעת הרמב"ם ז"ל פכ"א מהל' א"ב דרק לכתחלה לא תנשא אבל אם נשאת לא תצא ובתשובה הוסיף לומר דלישא קטלנית אינו רק ע"צ הנחוש והפחד כו' ואומרים לה אם תמצאי מי שיקדש אותך לא נחייבנו לגרש והיו מערימין ומקדשין ואח"כ כותבין לה ב"ד כתובה וכונסין לחופה הנה הקיל עוד יותר שאף לכתחלה אין הב"ד מעכבין על ידה ונראה לדעתו ה' ז"ל דס"ל דהא דקתני לא תנשא היינו דאסורה לכתחלה להטעות השלישי דדרך להקפיד על זה וזה מדויק בלשונו הטהור ז"ל אם תמצאי